שבעת שופטי בג"ץ הורו הבוקר (יום ב') למדינה לצמצם את השימוש באיכוני שב"כ. השופטים מתחו ביקורת על הממשלה, והורו לה להשתמש באיכונים הללו לאחר 14 במרץ רק למקרים שבהם החולה אינו משתף פעולה בחקירה האפידמיולוגית או לא מסר דיווחים על מגעים. את העתירות הגישו האגודה לזכויות האזרח, מרכז עדאלה, רופאים לזכויות אדם ועמותת פרטיות ישראל.
- לעיון בפסיקת בג"ץ - לחצו כאן
בין היתר קבעו השופטים כי עצם הסמכת הממשלה לעשות שימוש במעקב, "יוצרת פגיעה קשה, חריגה ודרקונית בזכות לפרטיות ובמרקם החיים הדמוקרטי בישראל. הפגיעה שתוארה מתעצמת, מקום שהשימוש באיכוני שב"כ נמשך ברצף מאז חודש מרץ האחרון (למעט הפוגה קצרה) וזה קרוב לשנה, כאשר התקופה הממושכת שבה נעשה שימוש במעקב המגעים הופכת אותו מאירוע חריג, נקודתי ומצומצם בזמן, לפרקטיקה נוהגת. מעבר לכך שעובדה זו מעצימה את הפגיעה שהחוק מסב לזכויות יסוד, הסכנה במצב כזה היא של 'נרמול' הפגיעה בחסות החוק, באופן החותר תחת הזכות לפרטיות עצמה וההצדקות לקיומה (והדברים נכונים אף ביחס לשחיקת ערכים דמוקרטיים בסיסיים). ומדובר בתרחיש אימים של ממש".
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, ציינה בפסק הדין כי "כמעט שנה חלפה מאז החלה הממשלה להסתייע בשב"כ לצורך מעקב מגעים". היא ציטטה מפסק הדין בעתירה הקודמת נגד איכוני השב"כ, לפיה השימוש בכלי השב"כ שפותחו נגד אויבי המדינה כלפי אזרחים "הוא מהלך העשוי להדיר שינה מעיניו של כל שוחר דמוקרטיה".
לדברי הנשיאה, אם בתחילת הדרך הצדיקה הממשלה את הפגיעה הקשה בזכויות יסוד בסכנה החמורה והמידית אשר נשקפה לציבור מהתפשטות נגיף הקורונה, הרי שכעת נדמה כי מתממש החשש שהובע בתחילת הדרך לפיו "עם חלוף הזמן עלול הזמני להפוך לקבוע".
השופט חנן מלצר הדגיש כי ההצדקה לשימוש באיכוני השב"כ פחתה בין היתר בגלל הצלחת החיסונים, גישת השב"כ שמעדיף הגבלה של השימוש באיכונים, ומספר האיתורים השגויים. עוד הדגיש השופט מלצר כי נציגי המדינה הודו כי ישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה שעושה שימוש בכלים כאלו לאיתור מגעים של חולים.
דיון קודם בבג"ץ בסוגיית איכוני השב"כ
(צילום: דוברות בתי המשפט)
השופט יצחק עמית ערך הקבלה השוואתית בין מעקב השב"כ לעולם הקולנוע והספרות. "מה עשית בקיץ האחרון? אינך זוכר/ת? אל דאגה, אני, האח הגדול, יודע מה עשית בקיץ האחרון. אני יכול להזכיר לך היכן היית ביום מסוים ובשעה מסוימת, מה היה מסלול התנועה שלך, מי היו האנשים בקרבתך בתאריך, בשעה ובמקום מסוים בצירוף הפרטים על אודות אנשים אלה. לא, אין מדובר בסרט אימה אלא במציאות חיינו בשנה האחרונה.
"עם פרוץ מגפת הקורונה, בימי החרדה והבלבול הראשונים, נפתחה דלת המרתף בשב"כ ו'הכלי', המערכת המשוכללת ורבת העוצמה למעקב ואיתור, הוצאה מהמרתף כשהיא מפלבלת בעיניה מסונוורת מאור היום הבוהק. עד לאותו מועד, מעטים ידעו על אודות המערכת, מאחר שהשב"כ עשה בה שימוש מושכל וזהיר בגדר תפקידיו לסיכול טרור ולצרכים ביטחוניים בלבד.
"חשיפת כלים של השב"כ, וחשיפה של יכולות ומגבלות המעקב והאיתור של השב"כ, מה שעלול לפגוע בעתיד בפעילותו למען ביטחון הציבור, היא אך היבט אחד של הנזק שכבר נגרם עקב השימוש ב'כלי'. המחיר היקר יותר הוא עצם השימוש באמצעי המעקב והאיתור על מנת לבלוש ולהתחקות אחר השובל הדיגיטלי שמשאירים אחריהם אזרחי ותושבי המדינה. לא בכדי אין אף מדינה דמוקרטית-מערבית בעולם שהפעילה את השירות החשאי שלה למעקב אחר אזרחיה-שלה, אף לא בזמן מגפת הקורונה".
השופט עמית מתח ביקורת על היעדר נתונים של משרד הבריאות בנוגע להדבקה: "ניתן היה לצפות כי בחלוף הזמן ועם הצטברות הנתונים, ניתן יהא לרדת לרזולוציות שהן יותר מנתונים של גילים והיקף התחלואה ביישוב כזה או אחר. למשל, מה מידת הסיכון להידבקות של קופאי בסופר או של נהג אוטובוס; מה מידת הסיכון להידבקות בסופר או באוטובוס; מה מידת הסיכון להידבקות בהתקהלות באוויר הפתוח והאם ניתן להבחין בין התקהלות לצורך הפגנה לעומת התקהלות לצורך תפילה או הלוויה או 'שבעה'".
בעתירה נטען כי החוק אינו חוקתי, משום שסמיך את השב"כ להשתמש בכלי מעקב המוני קיצוניים שניתנו לו בחוק השב"כ לצורכי ביטחון המדינה, ולא למטרות אזרחיות, כי כלים אלו פוגעים בצורה קשה בפרטיות ובחירות, וכי מדובר באמצעי לא מידתי. את העתירה הגישו האגודה לזכויות האזרח, מרכז עדאלה, רופאים לזכויות אדם ועמותת פרטיות ישראל.
בעתירה הקודמת שהוגשה נגד החלטות הממשלה בנושא, פסק בג"ץ כי הממשלה לא יכולה להמשיך ולהסמיך את השב"כ לנושא בהחלטה מכוח סעיף 7(ב) (6) לחוק השב"כ, וכי עליה לפעול לקידום חוק אם ברצונה להסמיך השב"כ. בג"ץ אף קבע כי יש לבחון את מידתיות ההסדר ולגבש חלופות אזרחיות.
לאחר פסק הדין הקודם, המשיכה הממשלה להסמיך את השב"כ לתקופה נוספת ואז פסקה מכך, בין היתר בשל לחץ של ראש השב"כ, וזנחה את הרעיון לקדם חוק. ואולם, עם העלייה במספר המאומתים שבה הממשלה וקידמה את החוק. הוא עבר בהליך בזק ב-1 ביולי בשנה שעברה כהוראת שעה ל-21 ימים, ולאחר שהושלם תהליך החקיקה התוקף שלו הוארך למרץ 2021.
