9 צפייה בגלריה
שמים סוף לעוינות. נתניהו, אל בורהאן, חמדוק וטראמפ
(צילום: רויטרס, AFP, עמית שאבי, EPA)
לפי כל הסימנים, סודן וישראל עתידות לנרמל את היחסים ביניהן כבר בימים הקרובים - ככל הנראה בסוף השבוע הקרוב - ולשים סוף לתקופה ארוכה של יחסים עוינים שכללו הפצצות מפעלי נשק (לפי פרסומים זרים), סיוע של סודן לצבאות ערב במלחמות עם ישראל, קשרים חמים בין טהרן לחרטום ועוד.
לפי המסתמן, הנשיא טראמפ יערוך שיחת וידאו משותפת עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר מועצת הריבונות הזמנית עבד אל-פתאח אל-בורהאן, ולאחר מכן ישגר הודעה משותפת על ההסכם. עם זאת, הצדדים לא יקיימו פסגה בוושינגטון בשל לוח הזמנים הצפוף של הבחירות בארצות הברית. בכירים ישראלים שטסו אתמול (יום רביעי) במטוס ששהה שבע שעות בחרטום - בהם גורמים במל"ל ובמשרדי ראש הממשלה והמודיעין - חזרו לארץ אופטימיים מתמיד, והעריכו שבתוך זמן קצר יהיה הסכם.
בכיר סודני אמר לעיתון הלונדוני "אל-ערבי אל-ג'דיד" כי "נרמול היחסים קרוב מאי פעם". לדבריו, על המטוס הישראלי שנחת בחרטום היו בכירים ישראלים ואמריקנים, חברי המשלחת שהשתתפה בדיונים בחסות איחוד האמירויות בחודש שעבר, דיונים שבהם השתתף מנהיג סודן אל-בורהאן ושר המשפטים.
התפנית במגעים: אחרי נפילת הרודן אל-בשיר
בשנים האחרונות התנהלו מגעים חשאיים בין ישראל לסודן בכמה ערוצים שונים. בשנת 2017 נפגש הדיפלומט הישראלי ברוס קשדן, ששימש כשגריר סתרים של משרד החוץ במדינות ערב, עם בכירים בממשלת סודן ודנו בחימום היחסים עם ישראל. הפגישה התקיימה באיסטנבול ונכח בה ראש המודיעין הסודני דאז, מוחמד אטא, שהיה אחראי על התיק הישראלי בסודן.
במקביל התקיימו גם מגעים של המוסד עם הסודנים. באוגוסט השנה פרסם העיתון "אל-ערבי אל-ג'דיד" כי ראש המוסד יוסי כהן נפגש עם סגן יו"ר מועצת הריבונות של סודן, הגנרל מוחמד חמדאן דקלו. לפי הדיווח, בפגישה נכחו בכירים מאיחוד האמירויות ובהם היועץ לביטחון לאומי טחנון בן זאיד.
ישראל ניסתה לשכנע את הסודנים לחדול מהברחות הנשק האיראניות שעוברות דרך סודן בדרכן ללבנון ולעזה, ולבחון אם הם מסכימים לנרמול היחסים. ישראל ניסתה גם להגיע להסדר עם הסודנים בדבר החזרתם של פליטים לסודן, וביקשה בנוסף לאפשר לטיסות בדרך לנתב"ג וממנו לעבור מעל המדינה - ובכך לחסוך שלוש שעות טיסה בנתיב לדרום אמריקה.
התפנית במגעים אלה הייתה אחרי נפילתו של מנהיג סודן, הרודן עומר אל-בשיר. המל"ל קיבל את האחריות להוביל את המגעים עם סודן - וראש האגף למזרח התיכון ואפריקה ביקר כמה פעמים במדינה. בפברואר השנה, לאחר מגעים אינטנסיביים בין המדינות, נועד ראש הממשלה בנימין נתניהו עם יו"ר מועצת הריבונות של סודן, הגנרל עבד אל-פתאח אל-בורהאן, באנטבה שבאוגנדה.
בניגוד לציפיות מוקדמות, בפגישה לא הוסכם על כינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לסודן, וגם לא יצאה תמונה משותפת של שני המנהיגים. מלשכת ראש הממשלה נמסר אז כי "הוסכם להתחיל שיתוף פעולה שיוביל לנורמליזציה של היחסים בין שתי המדינות. ראש הממשלה נתניהו מאמין שסודן נעה בכיוון חדש וחיובי, והביע את השקפתו זו בפני מזכיר המדינה האמריקני. יו"ר מועצת הריבונות של סודן מעוניין לסייע למדינתו לעבור תהליך של מודרניזציה על-ידי הוצאתה מבידוד והצבתה על מפת העולם".
ישראל בדרך לנורמליזציה עם סודן
(צילום: ירון ברנר)
מי שהייתה מעורבת מאוד במאמצי התיווך בין ישראל לבין סודן הייתה איחוד האמירויות, שדחפה את הסודנים לנרמל את היחסים עם ישראל. איחוד האמירויות וישראל פעלו גם לשכנע את האמריקנים לחמם את קשריהם עם הסודנים. היה ברור שכדי שסודן תנרמל את יחסיה עם ישראל, ארה"ב צריכה קודם להוציא אותה מרשימת המדינות התומכות בטרור ולהושיט לה סיוע הומניטרי. הקונגרס התנה את הוצאת סודן מהרשימה והעברת הסיוע בכך שהמדינה תשלם פיצויים לקורבנות טרור שנפגעו בפיגועי התאומים ובפיגועים בשגרירויות ארה"ב בקניה ובטנזניה, שנקשרו לסיוע של סודן לארגוני הטרור.
הסודנים הבינו שהדרך לארה"ב עוברת בירושלים ובהסכמה לנירמול היחסים, אך בתוך ההנהגה הסודנית היו חילוקי דעות. אל-בורהאן דחף לנרמול היחסים, וראש הממשלה עבדאללה חמדוק התנגד. עם זאת, לקראת הבחירות לנשיאות בארה"ב גבר הלחץ האמריקני על חרטום להסכים לתנאים האמריקניים - ובסופו של דבר הוסכם שטראמפ יצייץ שסודן תשלם את הפיצויים, ובתמורה ארה"ב תוציא אותה מרשימת המדינות תומכות הטרור. ישראל לא הוזכרה, אך היה ברור שהכרזה על נירמול היחסים היא עניין של ימים.
יחסי סודן-ישראל: משלושת הלאווים לנורמליזציה
ד"ר חיים קורן, מי שהיה השגריר הראשון של ישראל בדרום סודן, אמר כי אין סיבה שהשלום בין ישראל לסודן לא יתקדם באופן טוב יותר מכפי שהתקדם עם מצרים. לדבריו, "אני לא רואה שום מניעה לזה. אין לנו גבול משותף או היסטוריה טעונה, והעם הסודני בשל לזה. בתקופת הזוהר היו פה 12 אלף סודנים שהביאו הרבה כסף לסודן. יש לנו שם טוב במדינה".
ד"ר קורן הוסיף כי לממשלת סודן יש סמכות להחליט על נרמול היחסים עם ישראל, למרות שסודן מנוהלת על-ידי ממשלה זמנית עד 2022. "זה לא היה קורה בלי הוצאתם מרשימת המדינות התומכות בטרור", אמר. "הם לא יכולים להתרומם כלכלית, זה צינור החמצן שלהם. המצב שם לא טוב. הם צריכים סיוע בתחומים רבים. השנה היו שיטפונות שלא הכירו כמותם בעבר שהרסו יבולים. בנוסף, יש להם מכות טבע נוספות כמו גלי ארבה וסופות חול שמגיעות לשם".
קורן, ששימש בעבר כשגריר ישראל במצרים, סקר את יחסי סודן-ישראל לאורך השנים: "המדינה עברה כמה גלגולים ביחסי החוץ שלה, בין השאר כלפי ישראל. בשנת 1948, כשישראל קיבלה עצמאות, סודן עוד הייתה תחת שלטון בריטי ולא הייתה לה בעיה. בשנת 1956 הם קיבלו עצמאות והחלו במגעים לכונן יחסים עם ישראל, כי המנהיג שלהם סבר שנשיא מצרים ג'מאל עבד אל-נאצר, שהוביל את הפאן-ערביות, מהווה בעיה גם לישראל וגם לסודן.
"למרות זאת, מהר מאוד - אחרי הלאמת תעלת סואץ - סודן התיישרה עם מצרים ונקטה מאז במדיניות פאן-ערבית בולטת, שקראה להשליך את ישראל לים. השיא היה בוועידת חרטום בספטמבר 1967, אחרי מלחמת ששת הימים, שנודעה כוועידת שלושת הלאווים: לא להכרה בישראל, לא למו"מ עם ישראל ולא לשלום עם ישראל.
"בשנות ה-70 סודן החלה לנוע לכיוון יותר איסלאמי, ולקראת סוף שנות ה-70 הייתה בשלה לקיצוניות איסלאמית שהתחזקה בעקבות המפכה באיראן. עשר שנים אחר כך עלה אל-בשיר לשלטון במהפכה צבאית, ומימש אידיאולוגיה טוטליטרית איסלאמית וטרוריסטית. כשאיראן חיפשה שותפים ב-1979, סודן הייתה השער שלה לאפריקה.
"בשנות ה-90 סודן הייתה עמוק בתוך האידיאולוגיה הרדיקלית, ושיתפה פעולה עם בן לאדן ואל קאעידה. בן לאדן היה אורח בסודן מ-1991 ועד 1995. הם נתנו לאנשי הארגון דרכונים דיפלומטיים סודנים. בשנת 1995, לאחר ניסיון התנקשות בחייו של מנהיג מצרים דאז חוסני מובארק, הוא האשים ישירות את סודן.
"ב-1993 האו"ם הכניס את סודן לרשימת המדינות שתומכות בטרור, ובשנת 1998 שיתפה המדינה פעולה עם אל-קאעידה בביצוע פיגועים בשגרירויות ארה"ב בקניה ובטנזניה. בהמשך המדינה שיתפה פעולה גם עם דאעש. המנהיגים דיכאו את העם הסודני וכפו עליהם את חוקי השריעה, עד שבשנת 2019 התקיימו הפגנות ענק שבסופן הודח בשיר מהשלטון.
"מאז שהצטרפו לפאן-ערביות בשנות ה-60, הסודנים הגדירו את ישראל כאויב. הם עזרו למצרים במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. בשיר עצמו היה קצין שנלחם נגדנו במלחמת יום הכיפורים. סודן גם עזרה לאיראנים להעביר נשק, תחמושת ואמל"ח - כולל טילים ורקטות - מבנדר עבאס באיראן דרך האוקיינוס ההודי והים האדום לעזה. את הנשק הם איפסנו בסודן, ובהמשך העבירו אותו לחמאס.
"האיראנים החזיקו בסודן גם מפעלים לייצור נשק ותחמושת, והמפורסם שבהם היה מפעל א-שיפא שלפי דיווחים זרים הופצץ על-ידי חיל האוויר. ב-2012, לפי דיווחים זרים, חיל האוויר הפציץ את מפעל הנשק ירמוכ שליד הבירה חרטום. הוא השתייך למשמרות המהפכה של איראן, וייצר טילי שיאהב ארוכי-טווח ואמצעי לחימה אחרים שהוברחו לעזה וללבנון.
"סודן פעלה נגדנו לאורך השנים, והיו עוד תקיפות שלא פורסמו. ההפצצות הישראליות הביאו בשנת 2016 לדיונים פנימיים בתוך ממשלת סודן על הפסקת הקשר לאיראן, בנימוק שהדבר כבר לא מביא למדינה תועלת וממתג אותה כמדינת טרור. בשיר, בחושיו המחודדים והערמומיות שלו, הבין שאם הוא חפץ חיים הוא חייב לעזוב את ציר הטרור. הוא הבין שעליו להתכוונן יותר לקראת העולם המערבי, והתחיל להגיד לאמריקנים שהוא מעוניין לשתף פעולה עם המערב נגד הטרור. הוא לא ממש עשה את זה, אך אמר את זה".
הסגן שהשתתף בטבח בדרפור
"סודן היא מדינה מאוד בעייתית ומורכבת", הוסיף ד"ר קורן. "האוכלוסייה ההגמונית השלטת היא ערבית-מוסלמית, ושאר האוכלוסיות הן מוסלמיות. במערב המדינה, באזור דרפור, האוכלוסייה היא מוסלמית אך אפריקאית ולא ערבית. בדרום יש אוכלוסייה אפריקאית נוצרית, ובחרטום יושב השלטון המוסלמי-ערבי. בין הדרום לצפון פרצה כבר בשנת 1955 מלחמה שגבתה כשני מיליון קורבנות. בהמשך, בשנת 2003 החל רצח העם בדרפור, שבו מתו בין 350 אלף לחצי מיליון אנשים. הרקע לסכסוך היה גזעני, בשל העובדה שהתושבים בדרפור הם ממוצא אפריקאי.
"בשנת 2009 האו"ם הכריז על בשיר ושני שרים שלו כפושעי מלחמה שביצעו רצח עם באזרחים שלהם באמצעות מיליציה שהייתה כפופה לשלטון. אחד ממפקדי המיליציה הזאת היה הגנרל דקלו (חמתי). בגלל הסנקציות של האו"ם וארה"ב, המשטר בסודן נקלע למשבר כלכלי קשה ומתמשך. האוכלוסייה נקעה נפשה מהשלטון הזה, ובמשך הרבה שנים התקיימו מחאות - עד שב-2019 הן הבשילו להפגנות ענק שהפילו את בשיר.
"מחליפיו של בשיר היו מפקדי הצבא, ובהם אל-בורהאן וסגנו דגאלו, שהיה אחד ממפקדי המיליציה שנשלחה לטבוח בדרפור. בצד האזרחי של הממשלה נמצא עבדאללה חמדוק, שהוא ראש הממשלה וכלכלן בהשכלתו, שעבד הרבה שנים באו"ם. הוא לא נחשב לאהוד על העם".
