יותר משליש מההורים, 34%, השיבו למשאל של הנהגת ההורים הארצית שאין להם די מחשבים בבית (מכשירי קצה). זו תוצאה קשה, אבל בפועל המצב הרבה יותר חמור: המשאל הופץ בעיקר בקרב הורים פעילים ממרכז הארץ, יש בו ייצוג חסר לפריפריה ולאוכלוסיות חלשות, והמשאל הערבי המקביל טרם הסתיים. יתרה כך, מי שאין לו מכשיר קצה וחיבור לאינטרנט כמעט לא יכול היה לענות למשאל (2% ענו שאין להם מכשירי קצה). משמעות הנתונים היא שלפחות לחצי מהמשפחות בישראל אין בבית די מחשבים. למדינה אין שום תוכנית שתפתור את הבעיה הזו בטווח הקרוב או הרחוק.
רק 37% מההורים במשאל סבורים שהלמידה מרחוק יעילה לכיתות י"א־י"ב כלומר לגילאי בחינות הבגרות. 44% סבורים שהיא יעילה חלקית ו־24% שהיא אינה יעילה כלל. ושוב, צריך לזכור שזה אמנם שאלון ענק אבל מוטה לטובת החזקים. כלומר, המצב בשטח גרוע בהרבה. בעיה נפרדת יוצרים הנערים שכלל אינם פותחים את הזום. אף שמדובר במשאל שפונה בעיקר לשכבות חזקות, 14% מהתלמידים בכיתות י"א־י"ב אינם משתתפים כלל בשיעורים. בכיתות א'־ד' נוסק שיעור אי־ההשתתפות ל־30%-20%.
"מערכת חינוך רק לעשירים"
סגנית יו"ר הנהגת ההורים הארצית צופית גולן שריכזה את המשאל אומרת שאנשי ההנהגה מאוד הופתעו הן מההיענות העצומה והן מכמות התסכול. "בתוך פחות מ־48 שעות 32 אלף הורים ענו. זה סיר לחץ שיתפוצץ אחרי סוכות, כשההורים יבינו שלא חוזרים ללמוד".
וגולן מוסיפה: "הפריטו את מערכת החינוך, הפכו אותה למערכת לעשירים בלבד. מי שיש לו כסף, יש לו מספיק מחשבים. מי שיש לו כסף, יכול להרשות לתת שיעורים פרטיים. יש תופעה נרחבת של שיעורים פרטיים בערים חזקות. הורים ארגנו קבוצות למידה כבר באוגוסט".
מרואיין אחרי מרואיין תרמו סיפורים על חוויית המחסור במחשבים מניסיונם האישי. גולן מספרת, למשל, שיש לה שלושה ילדים עם מחשב אחד, ולכן גם מחשב העבודה שלה הולאם לטובת הלימודים. עדיין היא צריכה לפעמים להחליט בין מתמטיקה לכיתה ז' ומתמטיקה לכיתה ד'. "אנחנו מקבלים עשרות פניות מהורים עם ארבעה ילדים ושני מחשבים. כל יום ההורים צריכים להחליט מי קודם למי. זה ממש משפט שלמה". היא אומרת שאפשר היה לפתור את זה על ידי הקלטת השיעורים והעלאתם לרשת, אבל הם לא מוקלטים.
"זה פשוט לא עובד ולילדים הולכת שנה", אומרת גולן. "זה לא נותן מענה חברתי, רגשי או פדגוגי. הצוותים החינוכיים עושים כמיטב יכולתם. אבל הם לא קיבלו הכשרה מתאימה אף שהיו שבעה חודשים להיערך. עדיין לא הפנימו שאי אפשר פשוט להעביר את הכיתה לזום". היא מוטרדת מאוד מהאפשרות שלתלמידי י"ב תהיה תעודת בגרות "מסומנת" שמוסדות להשכלה גבוהה לא יכירו בה. "פוגעים בעתיד שלהם". לגבי האחרים היא מוטרדת בעיקר מהצדדים הרגשי והחברתי. "הילדם אבודים וגם אנחנו אבודים. אי אפשר להשאיר את כולם בבית עוד שנה". גולן דורשת להחזיר את ילדי היסודי ללימודים עם מתווה שישמור באמת על קפסולות קבועות ולא יערבב תלמידים, מורים ומדריכים.
עד עכשיו לא ברור למה סגרו את גני הילדים ומעונות היום לאור נתוני התחלואה הנמוכים. מה שברור זה שהלמידה מרחוק מספקת תחליף עלוב ביותר. על פי המשאל, 75% מהילדים בגנים, שלושה מכל ארבעה, כלל לא משתתפים בלמידה מרחוק. 66% מההורים ענו שהלמידה מרחוק אינה יעילה לילדי הגן ו־64% שאינה נותנת מענה רגשי. 74% ענו שהלמידה דורשת מעורבות רבה שלהם. התוצאות מעט טובות יותר בכיתות א'־ב'. 40% מההורים ענו שהלמידה אינה יעילה ו־75% שנדרשת מעורבות פעילה שלהם.
יו"ר איגוד מנהלי מחלקות החינוך אבי קמינסקי מסכים ש"לילדי הגן הלמידה מרחוק לא רלבנטית בכלל". על גילאי בית הספר הוא מציין ש"אף אחד לא אומר לרגע שהתלמידים יושבים ומקשיבים כל הזמן. קשה מאוד לקיים כך שגרה כל יום, גם למורים וגם לתלמידים. אבל זו תהיה נחלתנו וצריך לחשוב על אפשרויות יותר יצירתיות ומשימות בלתי פורמליות כדי לנסות לעניין את התלמידים. לבקר לא יעזור".
מנכ"לית עמותת מניפה המסייעת לנוער נושר אתיה דן טוענת על סמך שיחות עם מנהלי מחלקות חינוך ברחבי הארץ ש־50% מהתלמידים בארץ אינם משתתפים בלמידה מרחוק. הנתונים שכבר הובאו כאן מחזקים מאוד את דבריה, במיוחד אם מביאים בחשבון גם כיתות נמוכות. ברור שככל שמדובר בשכבות חלשות יותר, ההיעדרות גבוהה יותר.
משרד החינוך הורה למורים כלקח מהסגר הראשון לאכוף נוכחות. קמינסקי, שהוא מנהל מחלקת החינוך של הוד השרון החזקה, אומר ש"הנוכחות כמעט מלאה. כשהילדים לא נכנסים לזום, המורים מתקשרים להורים. המורים הם עם אחראי".
מחרימים את הזום, 22 בספטמבר
(צילום: עמית הובר, שחר גולדשטיין)
ראש המועצה האזורית עמק הירדן עידן גרינבאום אומר, לעומת זאת, ש"ברור שיש בעיית נוכחות. הרבה לא מגיעים אבל לא מתעסקים בזה יותר מדי. אלה שמשתתפים הרבה פעמים מתחברים דרך הטלפון ויושבים ורואים סרטים במחשב".
גרינבאום אומר ש"ביישובים החלשים לא מגיעים לשאלת התכנים כי נופלים בגלל התשתיות. יש בעיה אדירה בפריפריה של התשתיות שלא לדבר על המגזר הערבי ואין אמצעי קצה". לדבריו, "אם אין תשתית, אין למידה מרחוק. אי אפשר להשתמש בטלפון ללמידה מרחוק. זה לא מעשי. למידה מרחוק צריכה מחשב, לא טאבלט ולא טלפון, ואם האינטרנט של המורה מקרטע וגם האינטרנט של התלמידים שלו מקרטע, ברור שהוא לא יכול להעביר שיעור של חצי שעה דרך הטלפון".
לדברי גרינבאום, "למשרד החינוך היתה חצי שנה להפיק לקחים. הוא דיבר הרבה ועשה מעט מאוד. לא השתנה בעצם שום דבר בין הסגר הראשון לשני, ואם השתנה, זה בשוליים".
המחשבים יתחילו להגיע אחרי הסגר
משרד החינוך מתגאה מאוד בכך שישקיע השנה 400 מיליון שקל ברכישת מחשבים להשאלה לתלמידים ועוד 700 מיליון בתקשוב כל בתי הספר בישראל. שני מרכיבים עיקריים יש לבעיית המחסור במחשבים. אחד הוא לוח הזמנים ההזוי. שום מחשב לא צפוי להגיע לתלמידים עד סוף הסגר הזה. חצי מ־150 אלף המחשבים שירכוש משרד החינוך יגיעו לבתי הספר עד סוף ינואר, אולי לקראת הסגר הבא. החצי השני יגיע עד סוף שנת הלימודים, כלומר בתקווה לקראת חגיגות סיום הקורונה. מאות אלפי תלמידים הולכים לאבד שנת לימודים בגלל שלהורים שלהם אין כסף למחשבים.
למה זה לוקח כל כך הרבה זמן? סמנכ"ל תקשוב, טכנולוגיה ומערכות מידע של משרד החינוך עופר רימון הסביר שאין די מחשבים בארץ. לדבריו, אם היו נותנים לרשויות המקומיות לרכוש את המחשבים, סביר שזה היה לוקח שנה, ולכן המשרד מנצל את הגודל לרכישה ולייצור מרוכזים. "כמובן שהייתי רוצה שהמחשבים יהיו פה. אבל דברים לוקחים זמן. בכל העולם מחפשים מחשבים ורבים עליהם", הוא אומר.
הבעיה השנייה היא שהמחשבים החדשים יקרבו את ישראל למצב של מחשב בכל בית (לא חרדי). אבל בחלק גדול מהבתים יש הרבה יותר מילד אחד. וכך גם אחרי הרכישה ההמונית יישארו עוד מאות אלפי ילדים בישראל שלא יכולים להשתתף בלמידה מרחוק או משתתפים בה לסירוגין.
בישיבה של הוועדה לזכויות הילד של הכנסת שהתקיימה ב־23 בספטמבר הסביר רימון איך הגיעו למספר הנדרש של 150 אלף מחשבים. רימון אמר ש"אנחנו לקחנו את הנתון של ה־OECD שבישראל יש 9% ילדים שאין להם מחשב בבית. זה מגיע ל־135 אלף מחשבים. ביקשנו תקציב לעוד 15 אלף". על הטענות שהמספר גבוה בהרבה אמר ש"כל אחד יכול לזרוק איזה מספר שהוא רוצה".
רימון הבהיר שהמחשבים יחולקו על פי מדד טיפוח. "בתי ספר עם אוכלוסייה חלשה יקבלו מחשב לכל 7 תלמידים ובתי ספר חזקים יקבלו מחשב לכל 40". רימון מעריך ש־60 אלף מתוך ה־150 אלף יופנו למגזר הערבי, כלומר 40%. לדבריו, "התקציב של המדינה מוגבל. הלכנו על נתון בינלאומי שהוא הנתון המוצק היחיד שאיתו יכולנו לבוא לאוצר. 150 אלף מחשבים זה לא מעט. אפשר להגיד על כל דבר שהוא לא מספיק".
העניין הוא שדווקא האוצר פרסם נתונים גבוהים בהרבה. על פי עיבוד של הכלכלנית הראשית באוצר שירה גרינברג, לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), ל־20% מהתלמידים שהם שווי ערך לכ־375 אלף תלמידים אין מחשב בבית ול־27% שהם שווי ערך ל־490 אלף תלמידים אין חיבור לאינטרנט. חלק מהפער, אבל לא את כולו, מסבירה העובדה שנתוני הלמ"ס כוללים גם חרדים, שחלקם הגדול אינם לומדים במחשבים. עבורם תקנה המדינה 60 אלף טלפונים סלולריים כשרים, כלומר טלפונים לא חכמים.
אלא שגם נתוני הלמ"ס נמוכים בהרבה מהיקף הבעיה האמיתי, משום שהם מתייחסים לשאלה אם יש מחשב בבית. יש חוסר עקביות ברור במדיניות שדורשת מכל תלמיד להשתתף בקביעות בלימודים, אבל שואפת למחשב אחד בכל בית.
גל של אלימות ועבריינות בדרך
שתי הבעיות הגדולות של הנוכחות ושל המחסור במחשבים מחריפות מאוד בפריפריה. מנהל אגף החינוך בקריית מלאכי ד"ר אבי אדרי אומר ש"אנחנו אחרי רכישה של מאות אמצעים דיגיטליים לתלמידים בעיר ועדיין בפער מאוד גדול של מעל 100 מחשבים. יש אוכלוסייה מרובת ילדים שגם אם יש אמצעי קצה בבית, יש לה 5 עד 7 ילדים וזה דבר קשה עד בלתי אפשרי". הכוונה, בין היתר, למשפחות של עולי אתיופיה ושל חסידות חב"ד. "אין לי ספק שאנחנו לא מצליחים לתת מענה לימודי, חברתי וערכי ראוי לתלמידים", הוא אומר.
לדבריו, למרות מאמצי המורים "אני חייב להיות גלוי ולומר שמתוך בדיקות שעשינו יש אחוז לא קטן של תלמידים שפחות מתחבר, חלקם בגלל שאין להם אמצעי קצה. הוא מאשר את ההערכה של עמותת מניפה שמדובר ב־50% בממוצע. אלא שאדרי גם מדגיש שה־50% שלא מתחברים צריכים את החיבור הרבה יותר מאלה שכן. "במשקל הסגולי זה הרבה יותר". במניפה אומרים שכ־70% מהתלמידים בסיכון אינם פעילים בלמידה מרחוק ונשארים מנותקים לגמרי.
מנהלת אקו סיסטם לקידום מצוינות באשכולות הרשויות נגב מערבי ומזרחי אסתר עקיבא אומרת ש"לפחות הורה אחד צריך להיות לפחות ב־100% ממוקד בלמידה מרחוק". לדבריה, "אם להורה בפריפריה אין היכולת לתמוך בילד במתמטיקה או באנגלית, נגמר הסיפור. אין למידה. התוצאה היא שהפערים שהולכים להתגלות הם פערים עצומים". את הפערים האלה מגדילה העובדה שככל שלרשות יש צוות גדול וחזק יותר, היא יכולה לתמוך יותר בהורים ובלמידה מרחוק. אך צוותים כאלה יש רק לרשויות עשירות.
עמותת מניפה התריעה לפני תחילת שנת הלימודים שהמתווה המשולב של למידה מרחוק ומקרוב יוצר סכנת נשירה חמורה של 140 אלף הנושרים הסמויים. מדובר בתלמידים שרשומים בבתי ספר אבל מגיעים אליהם רק בחלק מהימים, בעיקר מסיבות חברתיות, ובמניפה מעריכים שעל כל נושר רשמי יש שנים סמויים. מנכ"לית מניפה אתיה דן מעריכה שהסגר יהפוך את הנשירה של רבים מהם לקבועה, "דבר שעלול להוביל לגל עבריינות גדול".
לדבריה, " התלמידים השקופים לא יכולים לתפקד בכיתות זום. קל מאוד להיות נוכח נפקד מהזום. אין עוררין על כך שזהו מצב בעייתי ומסוכן למדינה כולה. על חודשי הלמידה מרחוק הללו אנחנו נשלם ביוקר. משרד החינוך חייב לבנות מערך של עזרה לבני הנוער בסיכון". בשבועות האחרונות היתה עלייה של 150% בפניות של הורים למניפה. להורים מוצעת תוכנית להתמודדות עם סכנת הנשירה.
אדרי מעריך את מספר הנושרים הסמויים שנמצאים בסכנת נשירה מלאה בחצי עד שני שליש מההערכה של מניפה (אחד עד 1.5 על כל נושר רשמי). אבל הוא מסכים לגמרי שהם הופכים בתקופת הסגר לנושרים מלאים. "אין מסגרת שמחברת את הילדים ובמצב כזה אין ואקום. הילדים רואים את המצב הכלכלי הקשה של המשפחות וההורים, ואין לי ספק שזה יוביל לגל של עבריינות ואלימות". אדרי קורא לפתוח מחדש את מוסדות החינוך בהתנהלות נבונה ואחראית לצד המאבק בקורונה. לדבריו, "הנזק שיגרום המשך המצב הקיים יהיה גדול פי 77. את הנזק שאנחנו גורמים לנוער היום יהיה קשה מאוד לתקן".
מסמך שהכינו ג'וינט אשלים ומשרד החינוך מגלה שהמשרד מכיר את הבעיות האלו כבר מהסגר הראשון. מדובר בדו"ח שסיכם את פעילות מעבדת הלמידה מרחוק בפריפריה בגל הראשון, גוף שהוקם כדי לעקוב אחר הבעיות ולפתח אמצעים להתמודד איתן. בתי הספר שהשתתפו במעבדה העריכו ש־20% מתלמידיהם אינם משתתפים ומעורבים בלמידה מרחוק או כמעט אינם משתתפים. הסיבות העיקריות לכך הן מחסור בציוד או בגישה לרשת, משפחות עם כמה ילדים שיש להן מחשב אחד, קושי בתפעול המערכות, התעוררות מאוחרת בבוקר ובעיית סמכות הורית. 38% מהמשפחות היהודיות ו־40% מהערביות דיווחו שאין מספיק מחשבים לכל הילדים. המצב גרוע במיוחד אצל משפחות חלשות כלכלית. שם 52% לא השתתפו או השתתפו מעט בלמידה מרחוק.
בדו"ח היו עוד כמה ממצאים חמורים: 63% מהמשפחות דיווחו שהרצון של הילד ללמוד וההשקעה שלו בלימודים פחתו. 41% דיווחו שהתנהגות הילדים הורעה. 34% מהמשפחות היהודיות ו־45% מהערביות דיווחו שהילדים לא רוצים להשתתף בלמידה מרחוק. אם יש משהו שלמידה מרחוק אמורה לשפר זו יכולת הלמידה העצמית. אבל רק 23% דיווחו שהיא השתפרה ו־36% שהורעה.
המסמך מצטט עדויות קשות של הורים שאין להם מספיק מחשבים. אם חד־הורית בלי מחשב בבית סיפרה ש"הלכתי כל יום לספרייה להדפיס את חומרי הלימוד – אך זה הפך יקר מדי". אם אחרת סיפרה ש"יש רק את הפלאפון שלי וכל הילדים לומדים איתו וגם אני צריכה אותו וזה קשה. ואני עם התינוקת שבוכה, ואין לי זמן לעזור לילדים עם הלימודים". אם שלישית שיתפה ש"הבת שלי צועקת עליי 'למה את לא קונה לי מחשב'. היא מפחדת שלא יעלו אותה כיתה".
משרד החינוך לא מכיר את ההיעדרות
רימון טען, לעומת זאת, בישיבת הוועדה למען הילד שישראל מאוד הצליחה בתחום הלמידה מרחוק ביחס לעולם. "שר החינוך יואב גלנט הכין תוכנית מלאה ללמידה מרחוק והביא 1.2 מיליארד שקל", ציין. מלבד רכישת המחשבים לתלמידים המשרד יתקשב 1,600 בתי ספר ויחדש את הציוד של עוד 1,900 בתי ספר. כל זאת בעלות של 700 מיליון שקל ובתקציב של 160 אלף שקל עד 240 אלף שקל לבית ספר. כל בתי הספר כבר קיבלו הרשאה לרכישת הציוד, שכולל מחשבים לכיתות, מצלמות וידיאו ועוד. עוד ציין רימון שלכל בתי הספר מונו רכזי תקשוב וכל צוותי ההוראה יעברו השתלמות הוראה מתוקשבת. "נעשו הרבה מאוד מאמצים. קידמנו מהלכים עוד לפני שהיה כסף". במשרד החינוך ציינו עוד ש"יפעלו לחלק את המחשבים באופן צודק כדי להבטיח צמצום פערים".
סגנית מנהלת המינהל הפדגוגי של משרד החינוך אינה זלצמן אומרת שהיא לא מכירה תופעה של היעדרות רחבה מהלמידה מרחוק. לדבריה, אחד מלקחי הגל הראשון היה שהמשרד הדגיש למורים את ההיבט של חוק חינוך חובה ובדיקת נוכחות. עוד לקח לדבריה הוא ששעות הלמידה יותר גמישות, חלק מהלמידה לא מתבצע במקוון אלא באמצעות משימות עצמאיות ועם חומרים מודפסים כערכות למידה, חוברות וספרי לימוד. "הזום הוא רק חלק משורת תהליכים מדהימים. זה עשה את השינוי". לדבריה, המשרד נלחם על כך שמסגרות הנושרים, דוגמת היל"ה, לא ייסגרו והן מקיימות לימודים סדירים. זלצמן העדיפה לא להתייחס למשאל הענק של הנהגת ההורים בטענה ש"אינו מחקר מקצועי וקשה להוציא ממנו נתונים".
הפערים מתרחבים: יותר ממחצית מהתלמידים הערבים לא מחוברים ללמידה מרחוק
ככל שמצב הלמידה מרחוק בציבור היהודי הכללי בעייתי, המצב במגזר הערבי גרוע בהרבה. מסמך של ועדת המעקב לענייני חינוך במגזר הערבי מגלה שיותר ממחצית התלמידים הערבים מנותקים מתהליך הלמידה מרחוק.
בנוסף, "במקרים רבים גורמות בעיות תשתיות לכך שאיכות הלמידה לתלמידים שיש להם מחשבים בעייתית ולא יציבה". שני שלישים מהתלמידים הערבים מגיעים ממשפחות במצב סוציו־אקונומי קשה ולכן יכולת הרכישה העצמאית של מחשבים מוגבלת מאוד.
יש לזכור שזה המצב במגזר הערבי כבר יותר מחצי שנה. חמור מכך, במערכת החינוך הערבית נרשמה אחרי פתיחת מערכת החינוך מחדש במאי האחרון נוכחות של 30%-20% עד סוף שנת הלימודים. זאת בשל אובדן האמון של ההורים במערכת והחשש מהדבקה. כלומר, חצי שנה כבר הלכה לאיבוד ועוד חצי שנה נוספת בדרך.
סמנכ"ל תקשוב, טכנולוגיה ומערכות מידע של משרד החינוך עופר רימון העריך בישיבה של הוועדה לזכויות הילד בכנסת לפני שבועיים ש־60 אלף מתוך 150 אלף המחשבים שיקנה משרד החינוך, כלומר 40%, יגיעו למגזר הערבי. המחשבים האלה יתחילו להגיע רק בינואר 2021 ומחציתם יגיעו רק בסוף שנת הלימודים. כך שגם מי שיקבלו אותם צפויים לאבד עוד חודשי לימוד ארוכים.
אבל המסמך של ועדת המעקב מגלה שהמחסור האמיתי במחשבים במגזר הערבי עומד על 140 אלף מחשבים, כלומר יותר מפי שניים ממה שיחולק. ההסבר לפער הוא כמובן העובדה שמשרד החינוך פועל לקרב את ישראל למצב של מחשב לכל משפחה, אבל במגזר הערבי משפחות מרובות ילדים רבות ומחשב אחד לא יפתור את הבעיה.
הרשויות המקומיות קיבלו ממשרד החינוך פירוט של כמות המחשבים שתוקצה להן. ועדת המעקב קובעת שיש פערים עצומים בין ההקצבה לבין הצרכים. בעיר הבדואית רהט שבנגב יש צורך ב־17 אלף מחשבים אבל היא עתידה לקבל 1,000. בקלנסווה שבשרון יש צורך ב־2,000 מחשבים אבל היא תקבל 700. באל קסום שבדרום יש צורך ב־6,600 אבל הוקצו לה 1,100. יו"ר ועדת המעקב ד"ר שרף חסאן אומר ש"הנתונים של משרד החינוך לא משקפים את המציאות, והנזק "יהיה מעל לכל דמיון". הוא הזהיר מהשלכות של נשירה קשה של תלמידים, אלימות ועבריינות.
ח"כ אימאן ח'טיב־יאסין מהרשימה הערבית המשותפת אמרה בישיבה ש"אף שהבעיות ידועות מהגל הראשון של הקורונה, אין פתרון עד עכשיו. המדיניות של משרד החינוך מוסיפה פערים על פערים, ובעיניי זה מכוון". ח"כ סונדוס סאלח מהרשימה המשותפת אמרה ש"יש מדיניות לחזק את החזקים ולהחליש את החלשים". ח"כ אוסאמה סעדי מהרשימה המשותפת אמר ש"אם התלמידים יחכו למחשבים, השנה הזו אבודה". סעדי גם התריע על כך שיש יישובים שלמים ושכונות שלמות בתוך יישובים ערביים שאין בהם קליטת אינטרנט.
רימון אמר בתגובה בישיבה ש"יש דאגה ואכפתיות למגזר הערבי. כל שיעור בשידורי המשרד הוקלט גם בערבית. מתוך תקציב של 400 מיליון שקל לרכישת מחשבים לתלמידים חלק ניכר ילך למגזר הערבי. הייתי שמח לקבל תקציבים ל־300 אלף מחשבים אבל התקציב של המדינה מוגבל".
מנהל תחום פיקוח טכנולוגי במשרד התקשורת רוני חורי האשים את הרשויות המקומיות הערביות שאינן יוזמות חיבור לאינטרנט, וכי תושבים ביישובים ערביים חיבלו באנטנות הסלולריות ומנעו הקמה שלהן בשל חשש מקרינה. חורי הזהיר שבלי שיתוף פעולה של המנהיגות המצב לא ישתפר. עוד אמר שבכפרים הבדואיים הלא מוכרים בנגב אין תשתיות חשמל ולכן לא ניתן להניח תשתית אינטרנט.
