אירועי הימים האחרונים הוכיחו מעל לכל צל של ספק, שבכל קשור לאוזלת היד של המדינה במלחמה בנגיף הקורונה, מה שהיה הוא שיהיה. אין חדש תחת השמש. מה שהיה אמור להיות צעד קטן ומהוסס, על מדרגה ראשונה, נמוכה ורחבת שוליים, במורד הדרך ליציאה זהירה ושקולה מהסגר הפך בן לילה לגלישה חסרת מעצורים במדרון חלקלק, שלא לומר במגלשת מים מדגם קמיקזה.
ההחלטה על פתיחת גני ילדים נטולי קפסולות, מבטלת, הלכה למעשה, את הסגר בערים האדומות, תוך פתיחת מערכת החינוך לגיל הרך גם בהן, אף שנטען לגביהן לפני פחות משבוע – ובצדק – כי הפעילות באותן ערים מסכנת את בריאותה של המדינה כולה. ההחלטה הזו הוכיחה שוב את מה שנוכחנו בו אין-ספור פעמים בחודשים האחרונים: אין לנו על מי לסמוך.
רק ביום רביעי האחרון התחייב ראש הממשלה בחגיגיות בפני הציבור: "אני אדאג לכך שנצא מהסגר הזה בזהירות, באחריות ובהדרגתיות". בהמשך הנאום אמר: "הדבר הראשון שנחליט עליו זה מסלול נפרד ליציאה לערים אדומות. ניתן כלים לראשי הערים", הבטיח, "על מנת לא לסכן את יתר האוכלוסייה".
מילים כדורבנות, אם לא לוקחים בחשבון שיומיים בלבד לאחר מכן הצטמצמה רשימת הערים האדומות, באורח פלא, מ-14 ערים לחמש ועוד כמה שכונות, וגם בהן יוארך הסגר בארבעה ימים בלבד, במקום שבועיים כמתוכנן. הפתרון פשוט: בן לילה נירלטו את הערים האלה בצבע עליז יותר, והופ – הנה גם הן חופשיות. אכן, תראו מה שצבע יכול לעשות.
לא פותחים את מערכת החינוך בערים אדומות – היה גם המסר הברור שהגיע מפי הפרויקטור ומכל היועצים שלוחשים על אוזניו של נתניהו במשבר הרפואי הזה, וגם ההצהרה הזו הפכה בן לילה להיסטוריה. לא רק שפותחים אותה על דעת המדינה ובהסכמתה המפורשת, עוד מנמקים את הצעד הקיצוני וההזוי הזה בחשש מ"מרי אזרחי".
אפילו מהפתיחה של תלמודי התורה, המקבילה החרדית בת מאות אלפי התלמידים למערכת החינוך היסודית, שנותרה עדיין סגורה גם בערים הירוקות, בוחרת המדינה, באופן בלתי נתפס ממש, להעלים עין. העיקר שהמשטרה ניהלה מלחמת חורמה אלימה במי שיצא להתאוורר קצת מהבידוד הלאומי בחוף הים.
הזויה לא פחות היא ההחלטה לפתוח את מערכת החינוך עד גיל שש בלי קפסולות, לאשר איחוד גנים בצהרונים ולאפשר לגננות מחליפות להמשיך לשוטט מגן לגן. גם המבצע הספונטני לדגימת הגננות לא מובן: אחרי סגר של חודש, נזכרו להכריז על מבצע בדקה ה-90, רגע לפני כניסת השבת, כאילו לא היו שבועות ארוכים להתכונן לכך. ואם כבר דוגמים, למה רק את הגננות, ולא את הילדים? ומה הדחיפות לשקול כבר בשבוע הקרוב קיום חתונות ופתיחת מלונות וצימרים?
הטיפול הממשלתי במשבר הקורונה נע במטוטלת בין שני קטבים. אין בו אמצע שפוי. רגע אחד אנחנו בדרך לאסון קולוסאלי, ובמשנהו – הצלחה אדירה שעיני העולם כולו נשואות אליה. אם צריך לבחור בין שני הקצוות הללו, בשלב הזה עדיף ללכת על הצד המחמיר, משום שבחירה בקל כבר הוכיחה עצמה בחודשים האחרונים כהרת אסון, ולו משום שהיא מקרבת אותנו במהירות אל הסגר הבא.
שחרור הרסן מהר מדי, לא משנה באילו תירוצים עוטפים אותו, כשהנגיף עדיין חי ובועט בקרבנו, יביא אותנו בהכרח שוב, תוך שבועות ספורים, לאלפי נדבקים ביום, לעומס כבד על בתי החולים ולשיתוק בלתי נמנע של המשק. הגל הבא ישטוף אותנו יחד עם בואו של גנרל חורף. נחשו מי ינצח במלחמה הזו.
- שרית רוזנבלום היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
