המשבר הכלכלי העמוק ושיעורי האבטלה שלא יורדים מאיימים למשוך לקרקעית את אלו שנאבקים בימים כתיקונם לשמור על הראש מעל המים. בין הנפגעים הרבים של המגפה הכלכלית נמצאות האימהות החד-הוריות, מפרנסות יחידות, שמתקשות לעמוד בתשלומים השוטפים.
"הקורונה שינתה לנו את החיים", סיפרה ל"ידיעות אחרונות" ול-ynet אתי מנשרוב (42), אם חד-הורית לשלושה, מלוד. "לפני הקורונה עבדתי במשך שנתיים ברשת מוצרי חשמל בהנהלת חשבונות. בקורונה הוציאו אותי לחל"ת, וביום שחזרתי פיטרו אותי. מאז אני מובטלת ומחפשת עבודה, וזה קשה במצב הנוכחי. גם ככה אין הרבה משרות שאני יכולה לקחת כי אני מטפלת בילדים שלי לבד. אני מנסה לשרוד, אבל צריכה לעשות ויתורים. זה מאוד מלחיץ אותי. בקרוב מתחילה שנת הלימודים, איך אשלם את ההוצאות לבתי הספר?".
אורי מגן (42), אמא לתאומים בני שש ממרכז הארץ, פוטרה מעבודתה כרכזת צהרונים לגיל הרך. "עברתי לעיר אחרת כדי שהשכירות תהיה יותר נמוכה. אני לא יכולה לקנות אוכל הביתה, אמא שלי קונה, וזה לא עושה לי טוב", היא מתוודה. "תמיד עבדתי והתפרנסתי. אני לא רגילה להיות כזו".
עברו שלוש שנים מהפעם האחרונה שראתה תשלום מזונות, והביטוח הלאומי מעביר לה דמי מזונות בסך 700 שקלים עבור שני הילדים. "לפני הקורונה חייתי עם מינוס, אבל ידעתי שיש לי הכנסה כל חודש שעליה בניתי את התקציב שלי".
"מאז שהפסקתי לעבוד מצאתי עצמי כמה פעמים לא מסוגלת להפסיק לבכות", מספרת ז'וז'ה בודרוגי (48), אם חד-הורית לשתי בנות. "אני מנסה להסתיר את הרגעים האלה מהבנות שלי אבל לא תמיד מצליחה".
בודרוגי, שעבדה לפני הקורונה כמורת דרך, עלתה מהונגריה לארץ לפני כמעט 30 שנה, וכל משפחתה עדיין חיה שם. גם במקרה שלה, אב בנותיה לא משלם מזונות והיא מפרנסת יחידה.
"אני מובטלת, כמו כל ענף התיירות, אנחנו הראשונים שנפגענו ואין צפי מתי תהיה לנו שוב עבודה", היא מספרת בעצב. "זה מאלץ אותי להתמודד עם שלל אתגרים נפשיים וכלכליים. חוסר הוודאות הזה, שאי אפשר לדעת מתי התיירות חוזרת, האם מאריכים את דמי האבטלה, האם מאריכים את כפל הקצבאות, זה מאוד מלחיץ".
הגיל, היא אומרת, הוא פקטור משמעותי. "אני בת 48, מי יקבל אותי לעבודה? ואם כן, באיזה תנאים? שוק העבודה מוצף במובטלים. ההערכה העצמית שלי יורדת והדאגה מכרסמת אותי מבפנים. לפני כמה ימים תיירים שהדרכתי בעבר הציעו לשלוח לי כסף. הם יודעים שאני חד-הורית ולבד בארץ. הרגשתי כל כך נבוכה".
"נשים באופן כללי נפגעו יותר מהקורונה". הסבירה תמר שוורץ, מנכ"לית עמותת רוח נשית שמספר הפניות אליה עלה מתחילת הקורונה ב-200%. "אצל נשים חד הוריות הבעיות כפולות ומכופלות - רבות פוטרו, או הוצאו לחל"ת והמשכורות שלהן הוקטנו עוד יותר בגלל שדמי האבטלה הם רק עד 75 אחוז מהשכר. אצל חלקן דמי האבטלה קוזזו עם קצבת המזונות ועד עכשיו הן לא קיבלו את ההפרשים, ואצל חלקן ההפרשים קוזזו עם החובות לביטוח הלאומי והן לא קיבלו שקל.
"במשפחות שאצלן האב הגרוש אינו פעיל, האימהות נאלצו לקחת חופשה מלאה כאשר מסגרות הלימוד הופסקו", הוסיפה שוורץ. "מדובר בנשים שאין להן עתודות כלכליות וחסכונות. הן חיות מהיד לפה ועבורן המשמעות היא כניסה לחובות או הגדלת החובות הקיימים. הן נאלצות להתמודד לבד עם הטיפול בילדים בנוסף למתח הנפשי כתוצאה מהפיטורין והקושי הכלכלי.
"רבות מהן היו על הקצה והגיעו לפת לחם ולמצבים מאוד קשים - פונו מדירות המגורים, נותקו להן החשמל והמים, נוצרו להם חובות גדולים גם בביטוח לאומי. ככל שהנשים האלה לא חוזרות לשוק העבודה, המצב שלהן הולך ומחמיר".
