"אין תוכנית, מפקירים אותנו". הרופא שנפצע, הגיס של המורה שנהרגה ותושבת טמרה שביתה נפגע
(צילום: שחר גולדשטיין)
ד"ר מוחמד ערמוש, הרופא שנפצע בקרב היריות בין שוטרים לעבריינים בטמרה שבגליל העליון השבוע, סיפר היום (ד') בריאיון לאולפן ynet על מצבו הפיזי והנפשי. "אני לא יודע להסביר איך אני מרגיש, אין לי תחושה בכמה אצבעות וזה ממש מדאיג", אמר, "מהפגיעה הפיזית אני אחלים, אבל רגשית - זה יישאר בלב. אני לא חושב שאפשר לצאת מזה".
ערמוש, שנקלע לזירת קרב שבה שניים נהרגו, אמר כי "אחרי האירוע הזה כל אמא צריכה לדאוג. כולנו בסכנה - גם ילדים, נשים, אימהות. כל אחד, אם הוא סטודנט או לא, אם הוא מנומס או לא. כל אחד היה יכול להיות במקומי ובמקום אחמד שנרצח. פעם כשאדם היה נהרג או נרצח היינו אומרים שאנחנו לא יודעים מה הוא עשה בעבר, איזו היסטוריה יש לו. בנוגע אליי ואל אחמד - אנחנו לא יודעים מה זה נשק, מה זה פשע או אלימות. יודעים רק לתת אהבה, לתת ולא לקחת".
עוד סיפר הרופא שנפצע: "בשכונה שלנו כולנו כמו משפחה. אני לא יצאתי לאזור הירי כדי לראות או להתעניין, אלא יצאתי כדי לעזור כמו שתמיד אני עושה, כמו שתמיד אני תורם. אני רוצה שיהיה לנו ביטחון, שנהיה רגועים. שנישן בשקט, נלמד בשקט".
ערמוש בן ה-31, רופא בקופת החולים כללית, הוא אחד משני עוברי האורח שנקלעו לקרב היריות. בעדותו הוא סיפר בין היתר: "הכדור הגיע אליי מלמטה, מתחת לאוטו. אולי מי שירה בי שכב על הרצפה. אחד מאותה קבוצה שראיתי שיורה עלינו הגיע אליי אחרי שנפצעתי וכיוון אליי אקדח. אתה לא יודע מה לעשות באותו רגע. ראיתי את הסרט של החיים שלי בשנייה, ביני לבין המוות הייתה שנייה. אמרתי לו 'אני רופא. אל תירה', לא ידעתי מה להגיד לו. הוא בקושי השתכנע, על אף שהייתי עם משקפיים, עם בגדי בית".
"על כל חברי הכנסת להתפטר עד שיהיה שקט"
סעיד אבו מעמר, גיסה של המורה שריפה אבו מעמר שנורתה למוות ברמלה במהלך ריב חמולות יום לפני פתיחת הלימודים השנה, סיפר במשדר: "שריפה נהרגה בחילופי אש בשכונה, היא לא הייתה מעורבת ואין לה שום קשר לזה, לא מקרוב ולא מרחוק. כתוצאה מהירי שני כדורים חדרו לבית דרך החלון של הבת שלה, בזמן שהיא מכינה אוכל לילדים שלה. היא נהרגה במקום".
- לא רק שאנשים חפים מפשע נפגעים ברחובות, אלא גם בתוך הבית שלהם הם לא בטוחים.
"בתוך הבית, בפנים. בתוך המטבח".
- זה לחיות בפחד כל הזמן.
"נכון. אין ביטחון לאנשים. אני רואה את זה בהרבה מקומות, אנשים מספרים לי על זה וגם אני חוויתי את זה. ממש עצוב מה שקורה בחברה הערבית במדינה. עצוב ומצער שאנשים חפים מפשע נהרגים. אני מרגיש שהמדינה עומדת בצד וצופה במה שמתרחש במגזר הערבי בלי לנקוט בשום צעד נוקשה".
אבו מעמר ציין כי לתחושתו "המדינה מפקירה את המגזר הערבי", ופנה לאנשי הציבור: "אני קורא לכל חברי הכנסת הערבים וגם לראשי מועצות בכל הארץ להתפטר. להחזיר את המפתחות למדינה עד שיהיה שקט וינהגו על פי חוק ביישובים הערביים".
הירי בטמרה: שני צעירים נהרגו, שניים נפצעו
"הילדים יודעים לזהות את הנשק לפי קול הירי"
חולוד אדריס, שביתה נפגע מהירי בטמרה, סיפרה שהיא מרגישה שהיא "חיה בזירת קרב" והוסיפה: "אני כועסת על עצמי כי האוזן שלי כבר התרגלה לקולות הירי, לקולות האמבולנסים והמשטרה, ולא יצאתי מהבית לבדוק מה קרה. האוזן שלנו כבר מכירה, הילדים שלנו יכולים לזהות באיזה סוג של כלי נשק השתמשו. התחושות הן של כעס, כאב, חוסר אונים. ובעיקר - שהממשלה מפקירה את החברה הערבית, אין לה תוכנית מדינית למיגור האלימות".
- את מרגישה שהמשטרה מפחדת להיכנס למקומות האלה?
"התחושה שלי היא שהמדינה מפקירה את החברה הערבית. המשטרה היא מנגנון מבצע, מנגנון שצריך לאכוף מדיניות - ואין מדיניות. כשהמדינה רצתה לעקור את האלימות מערים כמו נתניה למשל, או יישובים יהודיים נוספים, היא עשתה את זה בהצלחה, בגאווה. אין שום תוכנית או מדיניות לטיפול באלימות ביישובים הערביים. המשטרה נכנסת למקומות הללו בצורה לא מיומנת, בדרך שבה חפים מפשע נקלעים למצב".
אדריס המשיכה: "למדינה יש אחריות לשמור על ביטחון האזרחים הערבים. אנחנו מופקרים, המדינה מפקירה אותנו. אנחנו דורשים מהמדינה להכין תוכנית. כל ההבטחות של הממשלה לקדם תוכנית למיגור האלימות הן עדיין בגדר דיבורים, אשליה. המדינה צריכה להציע תוכנית ואנחנו מחכים לה".
