אחרי שנים רוויות מאבקים קיווה עמרם וקנין, ניצול שואה בן 79, שיוכל לחיות בנחת וברווחה. אין לו חלומות גדולים, חוץ מלהזדקן בכבוד. הוא עלה לארץ אחרי ששרד את השואה, שירת כחייל בגולני ונלחם במלחמות ישראל, עבד מבוקר עד ערב, וכיום מנסה לשרוד מצוקה כלכלית קשה.
עמרם נולד ב-1941 בקזבלנקה שבמרוקו, ילד שביעי מתוך שמונה. "סבלנו הרבה במלחמה", הוא מספר, "אני נולדתי למציאות הזו. סיפרו לי שאבא היה משאיר אותנו בכל מיני מקומות והולך לחפש לנו אוכל. היהודים שם סבלו מאוד, במשך חמש שנים ברחנו מעיר לעיר".
ב-1951 עלה עמרם לירושלים עם אימו ואחיו. אביו חלה כמה שנים קודם לכן ונפטר. "הייתי ילד קטן כשהגענו לפה", הוא נזכר, "ורק אמא שלי טיפלה בנו". הוא שירת כאמור בגולני, התחתן עם אשתו כוכבה והשניים חיים יחד עד היום. "במשך שנים עבדתי בתעשייה הצבאית, אבל פיטרו אותי לפני שהגעתי לגיל פנסיה. אחר כך עבדתי בכל מיני עבודות כפיים, הייתה אפילו תקופה בה מכרתי כרטיסי לוטו. תמיד היה לנו קשה כלכלית פה בארץ, הכל היה פה קשה".
לפני יותר משנה עבר עמרם אירוע מוחי. מצבו הרפואי מורכב מאוד, הוא סובל גם מסוכרת ולפני כמה שנים החלים מסרטן. בנוסף, הוא זקוק לטיפול שיניים יקר שאין ביכולתו לשלם. אשתו כוכבה עברה התקף לב לפני חצי שנה וגם מצבה הבריאותי לא טוב.
"אין לנו ילדים, ואף אחד לא עוזר לנו", עמרם מספר, "יש תרופות שאנחנו צריכים שהן לא בסל וקשה לנו לקנות אותן. מהמיטה לשירותים קשה לי ללכת, אז הליכות לקופת חולים או לסידורים הן כמעט בלתי אפשריות עבורי. הייתי שמח שתהיה לי קלנועית, אבל אני לא יכול להרשות לעצמי".
במשך השנים נקלעו עמרם ואשתו לחובות, שעומדים כיום על 60 אלף שקלים. כיוון שהם לא מצליחים להחזיר את החוב, מסגרת החשבון הופחתה בהתאם ואין להם יכולת לשלם חשבונות כגון חשמל ושכר דירה. "אני חי במעגל שאין דרך לצאת ממנו", עמרם אומר, "זה מלחיץ אותי, אין לי כסף ואין מי שיסייע לי. כל האחים שלי נפטרו, לא נשאר לי פה כלום. אני ואשתי, זה מה שיש".
עמרם חי בדירה קטנה ומוזנחת בדיור הציבורי. "זו דירה עלובה מאוד", הוא מספר. "דירה קטנה מאוד, אי אפשר לזוז בה, אי אפשר לחיות בה. היא נמצאת ליד ביוב ונכנסים אליה כל מיני חרקים ועכברים. אני מאוכזב שבגילי אני נמצא במצב כלכלי כזה קשה. הייתי רוצה לגור בדירה כמו בן אדם".
כמו עמרם יש עוד אלפי ניצולי שואה. לעזרה דרך התנדבות או תרומה אנא כנסו לאתר הקרן לרווחת ניצולי השואה או התקשרו למספר 03-6090866.
"חיממתם לי את הבית ואת הלב"
ישראלים רבים התגייסו לסייע לניצול השואה חיים מרגוליס שסובל מקשיים רבים ומבדידות. חיים מרגוליס, ניצול שואה בן 85, איבד את אשתו רחל לפני כשלוש שנים ומאז מתמודד עם קשיים שהולכים ונערמים: ביתו מוזנח כי הוא לא מסוגל לנקות אותו, הקצבה הדלה לא מספיקה למחייתו, ואין לו חשק לאכול כי הוא נותר ללא שיניים. אבל יותר מכל מעיקה עליו הבדידות, שהחמירה מאז פרוץ הקורונה. "אני מדבר עם הקירות, הבדידות בבית היא מוות", סיפר מרגוליס בכתבה שפורסמה אתמול.
"אני אוכל כדי לא למות, לא כי אני רעב". חיים מרגוליס, ניצול שואה נזקק
(צילום: חסדי נעמי)
עשרות ישראלים הגיבו לכתבה ותרמו יותר מ-25 אלף שקל לרכישת מזון וסיוע לניצולי שואה ברחבי הארץ. בנוסף הועברו תרומות בסך 13 אלף שקל במיוחד עבור חיים. אנשים נוספים יצרו קשר עם עמותת "חסדי נעמי", שמלווה אותו, וביקשו לבשל עבורו, לנקות את ביתו בקביעות ואף לשפץ אותו. בנוסף, היו כאלה שיצרו קשר עם העמותה כדי סייע לחיים לקבל את טיפול השיניים לו הוא זקוק.
"תודה רבה לכולם", אמר מרגוליס בהתרגשות, "חיממתם לי את הבית ואת הלב, כיף שמישהו חושב עליי".
