אם חוליית מחבלים תחדור ליישוב בקו העימות בגליל או בגולן, הזמן הקריטי הוא עד הגעת כוחות הצבא. זה הזמן שבו יכולים המחבלים לערוך טבח בתושבים, להשתלט על גן ילדים ולקחת בני ערובה, וכל דקה בין החדירה להגעת הצבא משמעותה חיי אדם. המענה לכך הוא צוותי הכוננות ביישובים: בכל יישוב פועל צוות של לוחמים, מתנדבים, כולם בוגרי יחידות קרביות ומשרתים ביחידות כאלו במילואים, אנשים מסורים ומקצועיים שמקדישים הרבה מזמנם הפנוי לאימונים ולהכשרה.
זהו צוות שתפקידו לתת את המענה בפרק הזמן הקריטי הזה. הם מיומנים, מאומנים ומצוידים, והם מכירים היטב כל פינה ביישוב ויודעים כיצד להגיע במהירות לכל מקום. מענה כזה, ברמה כזו ובזמינות כזו, לא יכול לתת אף גורם אחר זולת צוות הכוננות.
לפני שבועות אחדים הגיע מכתב מפיקוד צפון לרבש"צים (רכזי ביטחון שוטף צבאיים) של היישובים, שבו נאמר שהצבא יאסוף את כלי הנשק מהנשקיות היישוביות. הסיבה לכך היא תופעה של גניבות נשק בידי גורמי פשיעה בגליל. "הצבא נחוש לחולל שינוי ולקטוע את תופעת גניבת הנשקים", נאמר במכתב.
זהו מחדל משילות מתמשך. אנו שומעים את סיסמת המשילות בניסיון לפגוע בבתי המשפט ובפרקליטות, אך המחדל הוא של הרשות המבצעת, של הממשלה, של ראש הממשלה
אבל מעולם לא נפרצה נשקייה ביישוב בגולן, וככל הידוע לי, גם לא בגליל. לעומת זאת, גניבת נשק מבסיסים של צה"ל שכיחה מאוד – רק לאחרונה נגנבו עשרות אלפי כדורים מבסיס צאלים. בגניבה נוספת מאותו בסיס, לפני כחצי שנה, קצין שרדף אחרי הגנבים הותקף בידיהם. גניבות כאלו הן חזון נפרץ, למרבה הבושה, ואנו מתבשרים עליהן לעיתים תכופות.
מעבר לאבסורד שבדרישה להעביר את הנשק לבסיסי צה"ל, אל מול מכת גניבת הנשק מהבסיסים, ניכר גם שההוראה הזו והקלות הבלתי נסבלת של גניבת הנשק מבטאות אותה תופעה – הרפיסות של מדינת ישראל, של צה"ל ושל המשטרה, במאבק בפשיעה. חונכנו בצה"ל על ערכים של חתירה למגע, דבקות במשימה, אחריות וחתירה לניצחון. ההתקפלות המבישה בפני כנופיות של גנבים מנוגדת לערכים הללו.
במקום לרדוף את הפושעים, לגרום להם להיות במנוסה, אנחנו מתקפלים בפניהם. קו ישר עובר בין הטרור החקלאי המכה בשדותינו, במטעינו ובמכלאות הבקר שלנו והמדינה אינה נותנת לו מענה, דרך הפשיעה הגואה במגזר הערבי שהמדינה אינה יודעת כיצד להתמודד איתה ועד גניבות הנשק מצה"ל. ישנם אזורים שלמים בארץ, בעיקר בנגב ובגליל, שמדינת ישראל איבדה את ריבונותה בהם ופורעי חוק מטילים עליה חיתתם.
אורי הייטנראביהו שפיראזהו מחדל מתמשך, שמתעצם והולך בעשור האחרון – מחדל של היעדר משילות. אנו שומעים את סיסמת המשילות בניסיון לפגוע בבתי המשפט ובפרקליטות, כאילו הם מפריעים למשול, אך מחדל המשילות הוא של הרשות המבצעת, של הממשלה, של ראש הממשלה.
ממשלה שמעולם לא החליטה להעמיד את ביטחון הפנים כמשימה עליונה, לא הקצתה לכך משאבים ולא מימשה את ריבונותה ואת עוצמתה. מי שבורח מן הטרור והפשיעה – מפקיר את שלומם וביטחונם של אזרחי ישראל.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
