מערכות הבחירות התכופות מזמנות לנו הופעת שלל מפלגות חדשות, חלקן אינו יותר מקוריוז, חלקן מעניינות וחלקן מסוכנות. הפעם מדובר במפלגה חרד"לית חדשה יחסית – נעם. כמו רבים טעיתי לחשוב שזה עוד גוף גזעני, הומופובי ותיאוקרטי, אבל בכמה התבטאויות שהתפרסמו בסוף השבוע התברר שעיקר הבשורה שלה היא פילוסופית: נעם היא בעצם מפלגה שמתנגדת לפוסט-מודרניזם.
אבי מעוז, נציג המפלגה שהוצב במקום 6 ברשימת "הציונות הדתית" של בצלאל סמוטריץ', אמר בראיון: "הפוסט מודרנה אומרת שמה שהיה נכון עד לפני כמה שנים, שיש אמת ויש שקר, יש טוב ורע, יש משפחה ולא משפחה, יש איש ויש אישה - היום לא קיים. גדלנו במשפחה, דבר פשוט מאוד. יש ניסיון להנדס לנו את התודעה. לשנות לנו את המושגים. עד לפני עשור היית שואלת כל ילד - מה זו משפחה? הוא היה אומר לך אבא, אמא, ילדים".
גם הסמכות הרוחנית של המפלגה, הרב צבי טאו, הגדיר את מטרת המפלגה באופן דומה: "מתוך החובה להיות למגן לאומה, קמה מפלגת נעם העומדת בשמנו ומכוחינו בפני האויב הקשה - הפוסט מודרנה''.
אכן מרענן. מפלגה דתית שעיקר בשורתה היא רוחנית-פילוסופית, ואפילו מחוברת לשיח הפילוסופי והתרבות האוניברסלי. אלא שמדובר בלא יותר מאחיזת עיניים.
כדי לעמוד על מטרותיה האמיתיות של נעם צריך ראשית להסביר מהו פוסט-מודרניזם: זה כינוי למגוון זרמים ותיאוריות שמציגים ביקורת על תפיסת המודרניות המערבית. חלק מהזרמים מערערים על הנחות היסוד של התפיסות המודרניות וחלקם על האופן שבו המחשבה המודרנית הביאה לביטוי את ערכיה. זהו אכן מגוון חשוב של דעות ועמדות, שלדעתי לא מהוות אלטרנטיבה למכלול האידאולוגי של המודרניזם, אלא מעשירות ומאתגרות אותו.
הילד הקטן הוא טיפוס כל יודע. הוא גם ידע בעבר מהי משפחה, ואפילו מהי משפחה יהודית: "אבא, אימא, אימא, אימא, שפחה, שפחה". ואחר כך "אבא, אימא, אימא, אימא, אימא"
לכל אלו אין אפילו קשר קלוש לטענותיה של נעם. היא ודומותיה לא יוצאות נגד הפוסט-מודרניזם – הן יוצאות נגד המודרנה וערכיה. ערכי החשיבה המודרנית ובראשם ההומניזם, הזכויות והחירות הם אלו שמדירים שינה מעיניהם של אנשי נעם ודומיהם: התפיסה ששכלו של האדם הוא המקור לערכים האנושיים בעולם, ולא האל בהתגלויותיו הקדמוניות היא עיקר המאבק שלהם. הם מתנגדים לחירותו של האדם לעצב את חייו על פי דרכו וערכיו ודורשים לכפות על כולנו קודקס עתיק שהם כמובן פרשניו הבלעדיים.
התפיסה המודרנית האופטימית לגבי העתיד, המניחה את התקדמותו של האדם אל עולם חופשי ומטיב המעוצב כל העת בכוח התבונה האנושית, נוגדת את תפיסתם על שיבה לעידן זוהר תיאוקרטי מדומיין.
הטקסט של הרב טאו מסביר זאת היטב: "לא נתרפה ולא ניתן יד למחשבות של ייאוש שכביכול אין בכוחנו להביא להצלחת האומה בעת הזאת. נכוון לשם יחוד קודשא בריך הוא בשם כל ישראל, לזכות כלל ישראל - למען הצלה ממי שרוצה להחריבו על ידי תרבות הפוסט מודרנה, להרוס את הרבנות הראשית, לחלל את השבת בפרהסיה ולבזות את קדשי ישראל".
זה טקסט אנטי-מודרני טהור, רק מילה אחת מיותרת שם – "פוסט". מלחמתם של החרד"לים ודומיהם במודרנה, בשם קנאותם לאמונתם הדתית ולאורח חייהם המסורתי, היא מלחמה של דורות רבים. אין קשר בין ערעור מוסדות הרבנות, השאיפה להפוך את השבת לחופשית והתביעה לזכותו של כל אדם לחופש דת ולחופש מדת וקדושה, לבין פוסט-מודרניזם. זוהי עמדה מודרנית בסיסית שנשמעה בעולם מאות שנים לפני הופעת הפוסט-מודרניזם.
מבחן הילד הקטן שהציע מעוז שופך אור על תפיסותיהם המאובנות של החרד"לים ובעלי בריתם. לאורך ההיסטוריה הילד הקטן ידע הרבה דברים: הוא "ידע" שהכדור הארץ ניצב והשמש סובבת סביבו, הוא "ידע" שהאדם השחור נחות מהלבן ולכן צריך להיות משועבד לו, הוא "ידע" שהיהודים הרגו את בן האלוהים וקללת עולם רובצת על ראשיהם. בכלל, הילד הקטן הוא טיפוס כל יודע. הוא גם ידע בעבר מהי משפחה, ואפילו מהי משפחה יהודית: "אבא, אימא, אימא, אימא, שפחה, שפחה". ואחר כך "אבא, אימא, אימא, אימא, אימא".
מהות המודרנה היא ההסתלקות מתפיסת הילד הקטן, כפי שהגדיר עמנואל קאנט: "יציאת האדם מחוסר בגרותו, שהוא עצמו אשם בה".
דווקא חלק מהזרמים הפוסט-מודרניסטים תומכים בזכותן של קבוצות מסורתיות, כמו אנשי נעם, לשמר את אורח חיים האנטי-מודרני גם במחיר דיכוי זכויות ושימור דפוסי הנהגה קדומים. ההתנגדות למודרניזם ולערכיו מביאה קבוצות מסורתיות או פונדמנטליסטיות לאמץ שיח של זהות ונרטיבים כדי להיאבק במודרניזם.
טל טבשיבישראל המילה "פוסט" היא מפחידה. היא נתפסת כהופכת את המילים האהודות "מודרניות" ו"ציונות" על פיהן, לכן אנשי נעם ודומיהם מציירים את עצמם כמתנגדי הפוסט-מודרניזם – אבל האמת היא שעליהם להסיר את ה"פוסט": מאבקם האמיתי הוא במודרניות.
מותר להיות אנטי-מודרניסט. מותר לתבוע "השבת עטרה ליושנה". מותר להטיף לאימוץ ההלכה או השריעה כחוק המדינה. אבל התחזותם של אנשי נעם כמי שבאו להתמודד עם תפיסות פוסט-מודרניות היא מגוחכת. האויבים העיקריים שלהם הם המודרנה, הזכויות, החירויות והעצמאות המחשבתית החילונית.
- טל טבשי הוא מורה להיסטוריה ובעל תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
