נדין בנדר עומדת מחוץ ל"בית" שלה - אוהל מרופט - ומפשפשת בקופסאות קרטון. כל הרכוש של נדין בת ה-43 נמצא בקופסאות האלה. היא רוצה לוודא ששום דבר לא נגנב במהלך הלילה. כששואלים אותה מה התוכניות שלה לחג המולד היא מתחילה לבכות.
בשבעת החודשים האחרונים נדין שוהה בעיר אוהלים במרכז פיניקס, בסמוך לבנייני יוקרה ומסעדות מפוארות. כדי להתמודד עם עלייה משמעותית במספר חסרי הבית - ולעודד שמירת ריחוק חברתי במגפת הקורונה - הרשויות במחוז מריקופה באריזונה הקימו מתחם להומלסים בשני חניוני אספלט. במריקופה חיים ברחובות קרוב ל-7,500 איש. מספר קורבנות הקורונה במחוז הוא כמעט 5,000.
עיר האוהלים מוקפת בגדר תיל, וכל משפחה במתחם מקבלת שטח של 3.5 על 3.5 מטר. עיר האוהלים בפיניקס היא רק דוגמה אחת למגמה שצוברת תאוצה בערים רבות בארה"ב. מספר חסרי הבית בערים הגדולות עלה עוד לפני הקורונה, ובזמן המגפה רק ממשיך לזנק. מעבר לסכנה הבריאותית הברורה, המגפה מהווה גם איום כלכלי גדול: אובדן של מיליוני מקומות עבודה ופינויים המוניים של תושבים מהבתים. המומחים מזהירים שמשבר הדיור רק יחריף, ומספר האמריקנים שנאלצים לחיות ברחובות יגדל.
לערים נגרם נזק כלכלי כבד כתוצאה מהסגרים שנועדו לבלום את התפשטות המגפה. פעילים למען חסרי הבית אומרים שהממשל הפדרלי חייב להתערב, ומעריכים שדרוש סיוע מיידי של 11.5 מיליארד דולר כדי לפתור את המשבר. מימון נוסף לחסרי הבית לא כלול בתוכנית הסיוע לנפגעי הקורונה שאושרה בשני בקונגרס, בשווי 900 מיליארד דולר. למחרת איים הנשיא היוצא דונלד טראמפ להטיל וטו על התוכנית, וגורלה לא ברור. במקביל אומרים הפעילים למען ההומלסים שסכום של 4 מיליארד דולר שהועבר בחודש מרץ לחסרי הבית, באמצעות חוק המענקים CARES, הולך ואוזל.
"זו לא רק המגפה, זה הנזק הכלכלי שנגרם מהמגפה והיעדר תגובה מקיפה של הממשל הפדרלי", אומרת דיאן ינטל, שמייעצת לצוות המעבר של הנשיא הנבחר ג'ו ביידן ונשיאת הקואליציה הלאומית לדיור בר השגה. התמודדות עם משבר הדיור הייתה חלק מקמפיין הבחירות של ביידן. הדמוקרטים התחייבו להשקיע בעשור הקרוב סכום של 640 מיליארד דולר במטרה לפתור את משבר חסרי הבית.
בחודשי האביב, כשמגפת הקורונה החלה להתפשט בארה"ב, הממשל הפדרלי, המדינות והרשויות המקומיות פרסמו איסור זמני על פינויים רבים של שוכרי דירות - מתוך התחשבות בהשלכות הכלכליות והבריאותיות של העלייה במספר דרי הרחוב. בספטמבר הודיעו המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) שהאיסור יוארך עד 31 בינואר. ובכל זאת, מאז שהמגפה החלה להתפשט בארה"ב פונו מבתיהם יותר מ-162,000 דיירים ב-27 ערים. עד כה לקונגרס אין תוכנית פעולה כשהאיסור של ה-CDC יפוג בסוף ינואר, ועד 40 מיליון איש עלולים להיות בסכנת פינוי.
ארגון שפועל למען חסרי הבית מעריך שמספר ההומלסים בארה"ב בשנת 2019, שנה לפני פרוץ המגפה, היה קרוב ל-600,000 איש. מומחים בתחום הבריאות ואקדמאים מזהירים שההשלכות הבריאותיות הפוטנציאליות של עלייה במספר חסרי הבית בעקבות הפינויים והאבטלה קשות.
מדו"ח של עיריית ניו יורק עולה שמשפחות של הומלסים בעיר - עם תינוקות - נאלצות לחיות במקלטים עם עובש, טחב ומזיקים. פעילות הרכבת התחתית בעיר הופסקה בין 01:00 ל-05:00 - כדי לנקות את הרכבות והתחנות בזמן הקורונה. כתוצאה מכך הומלסים רבים נאלצו לעזוב את התחנות התת-קרקעיות ולישון באוהלים ברחובות, בטמפרטורות מקפיאות.
ארגון "הקואליציה למען חסרי הבית" מסר ששיעור המתים מקורונה בקרב חסרי הבית גבוה ב-78% משיעור התמותה בשאר האוכלוסייה. בלוס אנג'לס כמה גורמים בעירייה הציעו שהעירייה תהפוך את אולם הכנסים שלה למתקן לחסרי בית. סן דייגו כבר עשתה את זה - וסובלת כעת מהתפרצות של קורונה במתחם. 190 הומלסים ועובדים אובחנו חיוביים לנגיף. גם במקלט לחסרי בית בשיקגו הייתה התפרצות של הנגיף.
חסרי הבית בפיניקס קוראים לעיר האוהלים שלהם "The Zone". חלקם מכנים אותה "טראמפוויל", כפי ששכונות הפחונים בתקופת השפל הגדול כונו "הוברווילס" על שם הנשיא הרברט הובר. הנשיא הובר הואשם שלא עשה מספיק למען האמריקנים שנאלצו לחיות ברחוב כתוצאה מהמשבר הכלכלי הקשה.
למרות הרצון לשמור על ריחוק חברתי מאות דיירי הרחוב ב"טראמפוויל" נאלצים לחיות בצפיפות, ולרוב לא עוטים מסכות. לרבים מהם אין אוהלים, והם ישנים בשקי שינה או מתחת לברזנט. לדיירי הרחוב קשה לשמור על היגיינה ללא צנרת ומים זורמים. למרות שהעיר מספקת שירותים כימיים ועמדות לשטיפת ידיים, האוהלים מוקפים באשפה ובצואה. בחלק מהמקומות הצחנה קשה במיוחד. דיירי הרחוב שאובחנו כחולי קורונה רשאים לעבור לבידוד במלונית. מי שמעדיפים להישאר ברחובות מקבלים ערכת סיוע שכוללת אוהל, מזון, מים, אמצעי היגיינה ומסכות.
בנדר אומרת שבעקבות המגפה האוכלוסייה שחיה ברחובות מגוונת יותר. היא פגשה בעיר האוהלים רופא לשעבר, יועץ משפטי שאיבד את עבודתו וגם זמר אופרה. "רבים מאיתנו רוצים לעבוד, אנחנו רוצים לצאת מהרחובות", היא אומרת. אבל המגפה הפכה את זה למשימה כמעט בלתי אפשרית. "אני אפילו לא יכולה להיכנס לאינטרנט, בגלל שהספריות סגורות", מספרת נדין. היא גם לא יכולה לבדוק אם היא זכאית למענק מהממשל. "איך אני יכולה להירשם או לקבל את זה בלי מחשב או כתובת? לא חשבתי שהחיים שלי יכולים להיות גרועים יותר, אבל זה המצב", אומרת בנדר.
