"הנהג שמערער עשה הכול בשביל להרוג"
(צילום: שחר גולדשטיין)
בית המשפט העליון דן היום (רביעי) בערעורו של אלי בר זכאי, שדרס למוות את הנער אילון שלו אמסלם בתל אביב. דקלה, אמו של אילון, כתבה לפני פתיחת הדיון במכתב לבית המשפט כי "חלפו שנתיים וחצי, ואני עדיין מתקשה להבין שאילון איננו, מתקשה לחיות את מותו, ומוצאת את עצמי מגדלת את ילדי המת. חיה את חיי לצד מותו. מרגע שאני פוקחת את עיניי ועד הרגע שאני נרדמת, בלילות המעטים שבהם אני מצליחה להירדם, אילון בראשי ובלבי. אני מרגישה שהוא מלווה אותי, הולך לצידי מבלי להביט לאן ופוגש בי בלילות. אך הוא אינו עוד".
קובי, אביו של אילון, אמר מחוץ לאולם בית המשפט כי "הנהג מבקש הקלה בעונשו, ואנחנו כאן כדי לומר לבית המשפט שזה אינטרס של כולנו שלא יהיו רוצחי כבישים. אני מקווה שבית המשפט העליון יאמר דברים קשים על ההתנהגות שלו ועל הצורך להרתיע, כי יש מקרים נוספים שמתרחשים".
"במערכה זאת, שתי תמונות אינן משות ממני", אמר אמסלם. "האחת – החיבוק האחרון שנתתי לאילון לפני שעזבנו את הבית לנמל התעופה. חיבוק מלא, ממושך, טעון חום ורגש. עם דמעה. דמעה של פרידה. היה באילון משהו שגרם לרצות לעטוף אותו, להעניק לו, והוא בכלל לא ביקש, אבל התמסר. נהנה, זורם, אבל עם עוצמה של מי שיכול להיות עצמאי ולבחור אחרת. מי מסוגל היה לדמיין שזה החיבוק האחרון".
"התמונה השנייה", המשיך אמסלם, "באבו-כביר. ילד שכל כך חי בימי חייו הקצרים - שוכב בחדר מתים. גופו עטוף סדין לבן, ראשו וכתפיו גלויים, שוכב על שולחן כסוף, גופו קר, ופניו כה יפים, שלמים, שלווים ונטולי חיים, מבטו עוטה את החיוך הטבעי שאיתו נולד, חיוך שאבד לנצח.
"לא הכרתם את אילון. הפסדתם. בכמה אנשים הוא נגע בחייו, ואלו נגעו בנו במותו. מרגש, מצחיק וחריף שכל, מחשבתו עצמאית ופורייה, אהוב ואוהב, כובש בחיוכו, סוער ומלא ברגשות. תראו אותו בבואכם להחליט. ראו את תמונתו משבת בר המצווה שלו, שלושה חודשים לפני דריסתו למוות. נינוח, מחייך אחרי העלייה לתורה, גאה בקריאתו את הפרשה, שמח בחיק משפחתו. ראו את הקסם שאבד עם מותו, והסתכלו נכוחה לעבר האיש הרע שמבקש עתה רחמים.
"שום עונש לא יחזיר את אילון, ואין עונש שיהא כבד מדי לאיש רע ובלתי מוסרי בעליל זה. חפצי חיים אנו, ולבער את הרע מקרבנו מצווים כולנו. אין החמלה והרחמים ניתנים אלא למי שיכול לחמול. איש רע זה אינו ראוי להקלה ואינו ראוי לבוא בקהלנו למלוא השנים שנגזרו עליו, אם לא למעלה מכך".
בפתח המכתב שכתבה דקלה היא התלוננה על כך שלא התאפשר להוריו של אילון להשמיע דברים קצרים בפני בית המשפט. "הבקשה לאפשר לנו לדבר נמחקה בהחלטה קצרה של שלוש שורות", כתבה. "בהחלטה נכתב כי 'ניתן לערוך מכתב קצר ולבקש להגישו לבית המשפט'. חיים שלמים שהיו ואינם עוד, ו'רק' מכתב קצר שאולי יאושר להגישו – בכך מתמצות זכויותינו כהוריו של אילון. מאידך גיסא, לנבל שנהג שיכור ובמודע נטל את כלי הרכב, הפכו לכלי נשק, נהג כמטורף, עלה על המדרכה, וגדע את חייו של אילון – נאשם מורשע בדין - לו יש 'ים' של זכויות".
דקלה תיארה את אופיו של אילון, שנדרס למוות ב-26 ביולי 2018, וכתבה כי "הכאב גדל והגעגוע מתגבר. אני כל כך מתגעגעת לשמוע את קולו אומר לי שוב 'אימוש, את מלכה', 'אימוש, את יודעת שאני אוהב אותך'. אט אט קולו מתרחק ומתעמעם. הריחוק הזה מפחיד כל כך". לדבריה, "חיינו לפני ואחרי אינם אותם חיים. אילוני היה דמות מרתקת וטובה, מצחיקה ועמוקה. דמות מלאה. דמות לאהוב. דמות שכל כך קל לאהוב".
לפני התאונה: "אני אחרי בקבוק בלוגה"
(צילום: יריב כץ)
"לא עוזבות אותי המחשבות מה עבר עליו ברגעים ששכב לבדו מדמם בזירת אירוע הדריסה, כשתת האדם שהרג אותו אפילו לא עזר למצוא להיכן העיף אותו, והתעניין רק בביטוח של הרכב וכיצד הוא מטשטש את האלכוהול בדמו. האם הרגיש כאב כששכב שם בחושך לבד שכוב על צידו בתנוחת עובר? האם הרגיש בודד כשלא הייתי לצידו ברגעי האימה הללו? האם קרא לי 'אימוש, איפה את? את יודעת שאני אוהב אותך', כפי שנהג לומר לי בשעת פיוס? ואם היו מוצאים אותו כמה דקות לפני, אני חושבת - האם היינו מספיקים לפחות להיפרד ממנו? האם היינו מספיקים לתרום את איבריו, מלאי החיוניות, ולהעניק לילד אחר לזכות בטוב טוב הזה שלו?".
"איש רשע הרג את בני בכורי", כתבה לבית המשפט. "מה לרשעות האינסופית הזו, הבלתי נתפסת, ולאילוני שלנו? נבל סוציופט המיט עלינו חורבן, והוא אדיש ואטום, נטול כל רגש, וודאי נטול רגש של חרטה, משולל מכל עול חרפתו. באדישות מצמררת ראה את אילון ודניאל מועלים על האמבולנס, והתעניין רק בעצמו; בגועל נפש שמענו בבית המשפט את לשונו הגסה; בבהלה נוראית שמענו בבית המשפט כיצד מספר שזו לא הפעם הראשונה שבה נהג שיכור ולא ידע כיצד הגיע בלילה למיטה".
"שמענו בהלם כיצד הוא משקר לאורך כל הדרך. כבר בחדר המעצר טען יחד עם אביו שהוא, האב שכלל אינו עו"ד, הוא עורך דינו, בעדותו בחקירה ובבית המשפט, וגם בבית המשפט העליון בערר על מעצר, כשענה לשופט שבין גיל 18 ל-21 היה בחור ישיבה. בדף הפייסבוק שלו - שאותו דאג למחוק בסמוך לאחר מעצרו - הוא העלה תמונות מאותן השנים בהן לבוש כחילוני גאה, נעדר כל סממן חיצוני של בחור ישיבה; ובכעס גדול שמענו כיצד עונה לשאלת ביהמ"ש 'הסיבוב בכביש אשם'. לשיטתו, הוא צח כשלג. מדבר על אירוע הדריסה כמו היה השכן ממול שצפה בו מחלון ביתו המרוחק".
מיד אחרי התאונה: שיחת השיבוש של בר זכאי
(צילום: שאול גולן)
דקלה המשיכה לתקוף את הנהג הדורס, וטענה: "זו לא הייתה טעות, זו לא הייתה תאונה. זה היה אירוע דריסה במודעות מלאה. מעשה הרג. כך צריך להתייחס לאירוע הנפשע הזה. זו הייתה התנהלות חוזרת ונשנית של אדם שפל שנהג לשתות ולנהוג, ודבר לא עניין אותו פרט להנאותיו שלו. אדם שהפך את מעשיו הנפשעים החוזרים ונשנים לאורח חיים מצמרר".
לאחר מכן ביקשה דקלה מבית המשפט שלא להקל בעונשו של בן זכאי, שעליו נגזרו 12 שנות מאסר. "משאלת הלב שנותרת לי כתפילה ממותו של בני בכורי, אהבת נפשי, היא לייחל לשינוי - שינוי במגמת הענישה, וכך לשינוי בנורמות", אמרה. "אין די הרתעה בארץ. שומעים כל כך הרבה על תאונות דרכים על-ידי שיכור או מסומם, שנהג כמו מטורף, וקורבנות הכביש ממשיכים להיערם. היכן שהחינוך כשל, מגיעה מקומה של הענישה. רק ענישה המותאמת לנסיבות האירוע, חומרת המעשה וחומרת תוצאותיו, תוביל להרתעה, שתוביל לשינוי התנהגותי".
"מילים יפות בפסק דין אינן מספיקות", כתבה. "בכוחו ובסמכותו של בית המשפט להיות חלק מהשינוי הזה. בידי בית המשפט להוביל מהלך כדי להחדיר מודעות. שידע כל מי שבוחר במודע לעלות על ההגה שיכור והופך במו ידיו את כלי הרכב לכלי נשק, נוטל חיים והורס משפחות, שהוא יישא במלוא חומרת הדין. רק כך נוכל להרחיק מאיתנו את האסון הבא, את הנער הבא שייהרג על-ידי סוציופט ששתה לשוכרה והפך את כלי הרכב שבו נהג לכלי ירי".
עו"ד אבי חימי, שמייצג את בר זכאי, התייחס בדיון בערעור בבית המשפט העליון לאזהרה שאותה קיבל הדורס מאחד מחבריו לפני שעלה על הרכב, אך טען כי בפסק הדין הייתה התעלמות מאמירתו שלו, של בר זכאי, שלפיה הוא כשיר לנהוג ואיננו שיכור. "בפועל זה לא דומה למי שאומר 'אני יודע שאני שיכור' ועולה על הרכב, ונדמה לי שהפער הזה לא נלקח בחשבון", אמר עורך הדין.
משפחת אמסלם מחוץ לאולם בית המשפט
(צילום: גיל יוחנן)
הפרקליטות: "הדורס ניסה לטשטש את מעורבותו ולהשמיד ראיות"
ראש הרכב השופטים, השופט ניל הנדל, אמר בתגובה: "זה בדיוק חלק מהעיוות. לא נוכל להשלים עם הטענה שהוא לא חשב כך, זה פועל לחובתו"". עורך הדין חימי אמר בנוסף שבר זכאי לוקח אחריות מהכלא ומביע חרטה. הוא אף סיפר על הנצחה שבר זכאי הקדיש לזכרו של אילון שלו אמסלם בספר דתי כלשהו, ובכולל של קהילתו.
נציגת הפרקליטות בדיון, עו"ד עדי שגב, אמרה: "הרף הגבוה של העונש שהוא קיבל תלוי בהרבה מרכיבים שהיו לכל אורך האירוע. בר זכאי התעלם מאזהרת חברו שלא לנהוג שתוי והסכנה לרשיונו. גם בהמשך, בזירת התאונה, הדורס נהג באזור עירוני מיושב בלילה במהירות מופרזת תוך כדי זלזול בוטה בחיי אדם. הפגיעה עצמה התרחשה כאשר הנערים דניאל ואילון המתינו על המדרכה לאור ירוק על מנת לעבור את הכביש והוא פגע בהם כשעמדו במקום בטוח. הנער דניאל סיפר כי דקה לפני כן הוא מנע מהם להתחיל לעבור כשהאור ירוק כדי שלא יידרסו".
עו"ד שגב הוסיפה: "הדורס ניסה מיד לאחר התאונה לטשטש את המעורבות שלו וניסה להשמיד ראיה בכך שמחק את האפליקציה של השיחות ממכשיר הסלולרי שלו. המשטרה הצליחה לשחזר זאת".
עו"ד אבי חימי, סנגורו של הנהג הדורס, מסר: "אנו כואבים את כאב המשפחה. מדובר באירוע טראגי, אין ספק.עם זאת, העונש שנגזר על מרשי הוא חסר תקדים גם בהתייחס לאירועים שאינם נופלים בחומרתם".
