חבריי החרדים, צדקתם. במשך שנים טענתם שמתייחסים אליכם כמו אזרחים סוג ב'. שהתקציבים שלכם רק נראים מוגדלים, אך למעשה זורקים לכם פירורים ומבקשים שתגידו תודה. שהממסד באורח מעשי בז לכם ומפלה אתכם, בגיבוי סטיגמות נפוצות ברחבי החברה הישראלית.
והאמת שצדקתם. משום שאם 45 אזרחים חילונים, או דתיים-לאומיים וחילונים, היו מתים באסון נורא ביום חמישי בלילה, אסון שאלפי עמודים צפו אותו מראש, לא שריפה ולא רעידת אדמה, הרי שעד מוצאי שבת היה כבר מתפטר אדם אחד, כלשהו, מתפקידו. אולי מפקד המחוז, או המפכ"ל. כיסאו של השר לביטחון פנים היה רועד וראש הממשלה היה שוקל לנטוש אותו.
ביום ראשון בבוקר לא היו מבטלים ישיבת ממשלה, אלא שומעים סקירות ומעבירים החלטה על הקמת ועדת חקירה. לא ממלכתית, חס וחלילה, כי בעידן נתניהו לא רוצים לחקור שום דבר לעומק; לכל הפחות ממשלתית. הטלוויזיות היו מלאות בקרובי משפחה שדורשים בזעם דין וחשבון, וחברי הכנסת היו עומדים במאהלי מחאה. המשטרה, או מח"ש היו מבצעים מעצרים, חקירות פומביות. במקום תדרוכים של המפכ"ל שתכליתם רק לחזור הביתה בשלום.
אז צדקתם, אבל גם טעיתם כמובן. כי מי שמהווה את השכפ"צ העיקש ביותר של הטיוח החוקי הם חברי הכנסת שלכם, אלה שמיהרו לברך את עצמם אחרי כל הילולה במירון ולתבוע עוד במות ועוד הדלקות
אז צדקתם, אבל גם טעיתם כמובן. כי מי שמהווה את השכפ"צ העיקש ביותר של הטיוח החוקי — וזה טיוח, שלא יהיה כל ספק, כי בכל דקה שעוברת הזיכרון דועך, הגרסאות מותאמות והראיות מתפוגגות — הם חברי הכנסת שלכם. נציגי הציבור והעסקונה. אלה שמיהרו לברך את עצמם אחרי כל הילולה במירון ולתבוע הרחבת כבישים, ועוד במות, ועוד הדלקות. הרי ברור שאם אריה דרעי ויעקב ליצמן היו אומרים שמייד, אבל מייד, תקום ועדת חקירה — היא הייתה קמה. ואם היו אומרים — לקחת אחריות זה גם להתפטר, הייתם רואים תוצאות אחרות.
למה זה חשוב לך, תשאלו. ראשית, ועם כל הכבוד לכל מיני פרובוקציות, בגלל הזדהות. סיפורם של הנספים ומשפחותיהם סופר באמפטיה, בסולידריות. מי באמת יכול להתעלם מהסיפור על אחים שיצאו להילולה ולא חזרו? מילד שקיבל פרס לצאת לאירוע חשוב ונחנק?
אבל כן, זה חשוב גם לעתיד של כולנו. כי אם ממעיטים במותם של 45 בני אדם, שאת סיפוריהם שמענו בשבוע האחרון, אז מה יקרה בפעם הבאה? אם איש לא נוטל אחריות הפעם — ולא, לומר שאתה לוקח אחריות זה לא מספיק — מדוע שישתנה משהו? ועד איזה שפל נרד פה, אם אסון כזה, מעשה ידי אדם, לא מוביל לאף תוצאה של דין וחשבון ממש?
אנחנו רואים את המהומות בירושלים והאלימות. את ההתנהלות המשטרתית השנויה במחלוקת, בלשון המעטה; ממעצר האוטובוסים על כביש מספר 1 ועד להתנהלות בעיר העתיקה. זה מצב מורכב ללא ספק, אך ישראלים צריכים לדעת שמפקדי המשטרה שלהם מקבלים החלטות ענייניות. מירון היווה עוד סדק באמון הזה. אם מפקד משטרה רואה דוחק וסכנת אסון בהילולה הוא צריך לסיים את האירוע. האם זה קשה? בוודאי. האם הפוליטיקאים והעסקנים יגידו שזה מעולם לא קרה עד כה? בטוח. אבל חובת הנאמנות שלו היא לא להם.
נדב איל איילאביגיל עוזילא, זה לא יפה לשפוט את המשטרה, שמנסה לשלוט בלהבות, שנמצאת בין הפטיש לסדן, שמואשמת תדיר בכל חוליי החברה והפוליטיקה שלנו. אך חובת הנאמנות שלה איננה פגה כי הפוליטיקה שלנו חולה. ואילו מקבל ההחלטות — אם הוא בוחר להגביל תפילות באל-אקצא, או לעצור אוטובוסים של מתפללים מוסלמים בדרך לירושלים בשל חשש לביטחון הציבור, זו החלטתו; אבל אז צריך להסביר מדוע יש תהלוכות פרובוקציה של הימין ברובע המוסלמי באותה עת ומדוע ההילולה במירון היא "אירוע דתי ספונטני" שאסור "להגבילו" כלשון הקצין הרלוונטי במשטרה, בשעה שבשני המקומות יש סכנה לשלום הציבור.
מה הקו המקשר בין מירון לירושלים? הצורך באמון, הדחיפוּת העזה באחריות.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
