מדיניות החוץ של שני המועמדים לנשיאות ארצות הברית, דונלד טראמפ וג'ו ביידן, עלולה להעמיד את ישראל בפני אתגר משמעותי. לפי דו"ח שחיבר אלוף משנה (במיל') אודי אבנטל, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה, גם טראמפ וגם ביידן עלולים להגיע ל"עסקה רעה" עם איראן בראייה ישראלית - וישראל תתקשה מאוד להתנגד בהצלחה למהלך שכזה.
5 צפייה בגלריה
על ישראל לבחור עם איזו עסקה היא מוכנה לחיות. טראמפ, חמינאי וביידן
(צילום: EPA, AFP, AP)
5 צפייה בגלריה
איראן עלולה להחמיר את הפרות ההסכם. הצנטריפוגות המתקדמות שהוצגו בנובמבר בנתנז
(צילום: AP)
לפי המסמך, הנשיא טראמפ להוט להגיע להסכם עם טהרן, ועלול להתפשר על תנאי הסכם הגרעין המעודכן אם ינצח בבחירות - בין היתר כדי להוכיח לעולם, ואולי גם לוועדת פרס הנובל, שהוא מסוגל לממש את הבטחת הבחירות שלו ולהגיע להסכם עם איראן במהירות. טראמפ ישווק עסקה כזו כשיפור "דרמטי" לעומת ההסכם של הנשיא אובמה, גם אם בפועל היא לא תתקן באופן מהותי את הליקויים החמורים בהסכם: תפוגת ההגבלה, מחקר ופיתוח של צנטריפוגות מתקדמות וסמכויות פיקוח על תכנית הנשק.
אבנטל מסביר כי ישראל תתקשה מאוד לצאת חוצץ נגד כל הסכם שיחתום טראמפ עם איראן בתמיכה בינלאומית. זאת, בוודאי אחרי שטראמפ העביר את שגרירות ארה"ב לירושלים, הכיר בריבונות ישראל ברמת הגולן והביא להסכמי הנורמליזציה עם מדינות ערב.
מצד שני, ביידן צפוי לגלות רגישות רבה לכל התערבות ישראלית בסוגיה. בזמן שביידן כיהן כסגן הנשיא, ראש הממשלה בנימין נתניהו נאם בקונגרס נגד מדיניות אובמה ובניסיון לסכל את הסכם הגרעין, צעד שהנשיא האמריקני ורבים אחרים ראו כהתערבות בוטה בפוליטיקה המקומית.
הנשיא טראמפ הצהיר כמה פעמים שאם ייבחר לקדנציה שנייה, הוא יגיע להסכם עם איראן "בתוך שבועות". בבסיס ההיגיון של טראמפ ניצבת ההערכה שאיראן ממתינה ומייחלת לבחירת ביידן, וכי היא מבינה שלא תוכל לעמוד ארבע שנים נוספות בלחצים הפנימיים חסרי התקדים שגרמו הסנקציות.
ביידן, מצדו, פרס לאחרונה את מדיניותו מול איראן במאמר דעה ב-CNN. ביידן הצהיר כי אם איראן תחזור לציות מלא להסכם הגרעין, ארה"ב תצטרף אליו מחדש - ולמעשה תסיר את הסנקציות. לדברי ביידן, רק לאחר מכן ממשלו ינהל מו"מ עם איראן ויעבוד עם בנות בריתה של ארה"ב כדי להסכים על "חיזוק והארכת תוקף" של סעיפי ההסכם. במקביל, ארה"ב תתייצב נגד פעולותיה מערערות היציבות של איראן והאיומים שהיא מציבה על האזור, ותמשיך להפעיל סנקציות ממוקדות נגד איראן בתחומי הפרת זכויות אדם, תמיכה בטרור ופיתוח טילים.
בתרחיש שבו טראמפ נבחר, המשטר האיראני יבקש להימנע מ"לזחול על ארבע" חזרה לשולחן המו"מ, באופן שיציג אותו כחלש ולחיץ. סביר יותר שהוא יבקש לחזק את עמדת המיקוח שלו במו"מ. כך, לאחר שבשנה החולפת המשטר הפר באופן מדורג וזהיר יחסית את הסכם הגרעין ונמנע ממהלכים בוטים, ייתכן שהוא ירחיב את היקף ו"איכות" ההפרות כדי לצבור קלפים למו"מ, והוא עלול אף להוביל להסלמה במזרח התיכון.
יולי: איראן משגרת לראשונה טילים בליסטיים מבטן האדמה
(צילום: רויטרס)
גם אם ביידן ינצח, סביר שהמשטר בטהרן יציב תג מחיר על חזרה לשולחן המו"מ, כמו למשל הסרה סמלית של סנקציות או קו אשראי אירופי. בהמשך הצדדים ייכנסו למו"מ על חזרה של איראן לציות להסכם הגרעין. מדובר במו"מ מאתגר לאור חריגותיה של איראן מההסכם בתחום המחקר והפיתוח של צנטריפוגות מתקדמות, כשלא ברור איך "מגלגלים לאחור" ידע שנצבר בתחום זה.
האסטרטגיה שמציג ביידן עלולה להחזיר את הממשל האמריקני להסכם הגרעין המקורי, שתאריכי הפקיעה של סעיפיו הולכים ומתקרבים, ו"לתקוע" אותו שם בהיעדר מנופי לחץ ואחרי שוויתר - חלקית לפחות - על מנוף הסנקציות. בנוסף, ביידן גם חותר לתיאום מרבי עם מדינות אירופה, כדי לא להיקלע לבידוד כמו טראמפ - ולכן צפוי להיות מושפע מתמיכתן החד-משמעית בהסכם הגרעין המקורי.
במקביל, גם טראמפ וגם ביידן יהססו להציב איום צבאי אמין מול איראן במסגרת המיקוח עמה. שניהם מבקשים לחלץ את ארה"ב מ"המלחמות הבלתי נגמרות" במזרח התיכון, ולהאיץ את תהליך יציאת כוחותיה מהאזור. מדובר באחד הנושאים הבודדים שנחשבים לקונצנזוס במערכת האמריקנית המפולגת.
המסמך של אלוף-משנה אבנטל מציע לישראל לשדרג כבר עתה את ערוצי השיח הקיימים עם ממשל טראמפ ועם צוות מדיניות החוץ של ביידן בסוגיית איראן. לפי המסמך, ישראל צריכה למקד מאמץ כדי להגיע להסכמות מראש עם הנשיא שייבחר בכל הנוגע לגבולות הגזרה של המו"מ עם טהרן. כמו כן, ישראל צריכה לוודא שארה"ב מתעקשת על תיקון החולשות של הסכם הגרעין המקורי, ולא מתכוונת להשאיר את ישראל להתמודד לבד עם הבעיה.
כמו כן, המסמך מציין כי ישראל צריכה לשקול לשוב להדגיש בפומבי ובאופן מפורט את הליקויים של הסכם הגרעין ומה נדרש לתקן בו, כדי למנוע דינמיקה המובילה ל"עסקה רעה" בין איראן למערכת הבינלאומית.
הדו"ח טען כי בנסיבות שנוצרו, שבהן נראה שגם טראמפ וגם ביידן חותרים לפשרות שיובילו להסכמים עם טהרן, גם ישראל צריכה לחשוב מעבר לעמדה הלא ריאלית של "אפס העשרה באיראן". לפי הנטען, לעמדה מורכבת יותר, שכוללת סדרי עדיפויות, שילוב בין "מקלות ו"גזרים" והסדרים חלקיים או זמניים שישפרו את המאזן האסטרטגי הכולל מול איראן, יש סיכוי טוב יותר להשפיע על הממשל בוושינגטון.
לפי הדו"ח, ישראל נדרשת להחליט עם איזו "עסקה" היא תהיה מוכנה לחיות. האם היא מתעקשת על "עסקה כוללת", שמטפלת גם במרכיבים האזוריים וגם בתחום הגרעין, למרות שהמיקוח עליה יהיה ארוך יותר בזמן שתכנית הגרעין מתרחבת? או, לחלופין, האם היא תתמוך בהסכם שמתמקד בגרעין בלבד, אך לא מטפל במדיניותה הבעייתית של איראן באזור? לבסוף, ישראל תידרש להכריע במעלה הדרך עד להיכן תהיה מוכנה להרחיק לכת, ואילו אמצעים תהיה מוכנה לנקוט כדי לסכל "עסקה רעה" עם איראן, אם תסתמן כזו.
