א"ש לילה בזום. פאנל תנועות הנוער
(צילום: שחר גולדשטיין)
החודשים האחרונים בצל הקורונה היו תקופה מאתגרת גם עבור תנועות הנוער. ממילא בשנים האחרונות השתלטו המחשבים, הרשתות החברתיות, היוטיוב והטיקטוק על חיי הצעירים, ואז באו המגפה והסגר והבלבול חוגג. דווקא עכשיו, מסגרות החינוך האלה הן קריטיות עבור הנוער, ובמקום להתחזק - הן מוצאות את עצמן עם אתגר נוסף: הקיצוץ בתקציב.
בפאנל במסגרת ועידת החינוך של ynet ו"ידיעות אחרונות" השתתפו הלוחמים בחזית המאבק: רכזת הדרכה ארצית הנוער העובד והלומד, דפנה בר שילון; מזכ"ל תנועת בני עקיבא בישראל, יאיר שחל; מזכ"ל תנועת הנוער הצופים קלי כהן, ומנכ"ל ארגון הנוער הגאה איגי, עופר נוימן. צפו בדיון המלא (בראש הכתבה).
- קלי, אני רוצה להתחיל איתך. כמי שעומד בראש הגוף של תנועת הנוער הגדולה ביותר בישראל, איך אתם מתמודדים עם משבר הקורונה?
"המשבר מצא אותנו בסיטואציה קצת הזויה. אנחנו, שרגילים לפעול במרחב שבו המגע והאינטראקציה החברתית הם מהות העניין, עצרנו לרגע. לקח לנו סדר גודל של 24 שעות כדי להבין שהמרחב הזה השתנה וזזנו במהירות אל תוך המרחב הווירטואלי. מצאנו את עצמנו בזום, בפייסבוק, באינסטגרם, בטיק טוק, בכל ישות ווירטואלית".
- הצופים היו בטיקטוק?
"לגמרי, היו ועדיין. מחלקת ההדרכה של תנועת הצופים הפעילה את כל הפעילות החינוכית, הערכית, החווייתית במרחב הווירטואלי. זה במקביל למציאות שבה הבנו שההתנדבות שלנו כנראה נדרשת יותר מתמיד. נדרשנו לחלוקת מזון, לסיוע לקשישים, לכל מה שהרשות המקומית הגדירה באותה העת. השבט המקומי הפך להיות סיירת פעילות".
בר שילון: "בנוער העובד והלומד הפעלנו קייטנות לילדי עובדים חיוניים בבתי חולים, ב-30 מוקדים. הורים שבאמת היו חייבים ללכת לעבודה במשמרות - אנחנו טיפלנו בילדים שלהם. לגבי הקשישים, לקחנו את החניכים בשכבה הבוגרת והקמנו חמ"ל: כל חניך ממש קיבל כאלה שהוא אחראי עליהם טלפונית".
שחל: "אני יכול רק להוסיף דוגמה ממבצע בערב פסח. ערב בדיקת חמץ. קיבלנו טלפון מעיריית בני ברק, שזה לא הציבור הדתי-לאומי. עד ערב פסח היינו צריכים להתקשר ל-5,000 איש מהעיר ולבדוק מה המצב שלהם, אם יש להם הכול לחג. זה היה מבצע, התגייסות".
- עופר, אצלכם באיגי זה הרבה מעבר לתנועת נוער. מדובר בעוגן משמעותי עבור הנערים האלה. ממש בית.
נוימן: "הקורונה עזרה לנו לגלות חניכים שבפעם הראשונה יכולים ללכת ל'פעילות' שלנו. בפעם הראשונה לא צריך לשקר להורים ולא צריך לצאת מהארון, אלא אפשר פשוט לסגור את הדלת מאחוריך ולהיכנס לזום. מאות חניכים חדשים שהצטרפו לפעולות שעשינו.
"הצד השני של זה הוא בתים שפשוט הפכו לכלא. ילדים, נערים, צעירים, צעירות, שחזרו לבית של ההורים, או נאלצו לפחות בפעם הראשונה מזה זמן להיות בו המון שעות. משפחות מדירות, משפחות שעדיין אי אפשר לצאת בהן מהארון, ולצערי הרב, המערך הפסיכו-סוציאלי שלנו התמודד עם עלייה של 27% בניסיונות של אובדנות, בדיווחים על דיכאון, על אלימות על רקע להט"בופובי".
- אני חושבת על ההשלכות. אם חס וחלילה מחר יגידו שנסגרות כל התנועות האלה, מה יהיה על הנוער?
שחל: "צריך לדעת שגם אם מערכת החינוך נסגרת, החינוך לא יכול להיפסק. דווקא תנועות הנוער הגמישות יכולות להגיד 'אוקיי, זה סגור? נבוא מפה. זה סגור? נבוא מפה'. היכולת שלנו היא אחד מהדברים הכי גדולים שהחברה צריכה היום. אם משרד הבריאות יחליט שצריך לסגור את הפעילות הפיזית בבית הספר בקבוצות של 20, אז נפעל בקבוצות של 10. הוא יגיד חמש? נפעל בחמש. יגיד אחד על אחד? נפעל באחד על אחד".
- סיפרת לפני השידור שחרף ההגבלות, יש עדיין פעילויות, טיולים.
"יש לנו טיולים, יש לנו כמעט 10,000 איש שיוצאים. וזה מצחיק. במקום לדבר על טיול של 30 אלף אני מדבר על טיול של 120 במסלול".
נוימן: "לימדנו את המתנדבים והמתנדבות שלנו איך להדריך בזום. אחרי זה הבנו שיש לנו צורך בהמון לייבים, אז ביקשנו מהמון אנשים טובים, סלבס וחניכי עבר, לעלות ללייבים, לעשות סדנאות בלייב. ואז הבנו שצריך טיקטוק. הייתה התפוצצות, הגענו לאיזה סרטון עם 3.2 מיליון צפיות בטיקטוק שמדבר על אלימות ברשת. הכלים האלה הם חינוכיים".
כהן: "הפכנו להיות מומחי זום תוך 24 שעות. כל נער ונערה מצאו את עצמם מומחי זום בשניות. לימדו אותנו, המבוגרים, מה זה טיקטוק, מה זה אינסטגרם. הכריחו אותי לפתוח פרופיל באינסטגרם".
- זה כלי עבודה, בעצם, יכולתם לעשות פעולות, נכון?
בר שילון: "עשינו א"ש לילה בזום".
בימים אלה של מגפת קורונה ואי בהירות תקציבית, עומדות תנועות הנוער בפני מכשול כספי: תקצוב המדינה שנגרע מהן מעמיד בספק את יכולתן להמשיך לפעול, וראשיהן יצאו בקמפיין שנועד להציל אותן מגוויעה. כהן: "יצאנו בקמפיין כל תנועות הנוער, היה רעש עם תהודה ציבורית מאוד אוהדת. לא היה שר או ח"כ שלא הרים טלפון ואמר, 'אנחנו איתכם, איך אפשר לעזור?'. והתשובה היא: קבלו החלטות, תעזרו.
"בסופו של יום, מי שהרים את הכפפה ומביא אותנו לפתחו של פתרון המשבר הוא כנראה נשיא המדינה ראובן ריבלין, שגם הוא בוגר הצופים וגם הוא רואה את תנועות הנוער לנגד עיניו. הוא באמת יקיר תנועות הנוער וארגוני הנוער".
בפאנל זום של בני נוער שהתקיים בהמשך אמר עומר אדוני (17) מאיגי: "כמישהו שבתוך קהילת הלהט"ב, קשה מאוד שיבינו אותך, וכשיש לך מקום שמבין אותך ואומר את מה שאתה מרגיש, זה כמו בית בשבילך. אתה יכול לשתף ואשכרה יקשיבו לך ויציעו לך פתרונות, כי הם מבינים במה שאני מרגיש. מבינים אותי. אז ברור שזה יהיה חצי עולם בשבילי".
