סקרים פותחים בפנינו צוהר המאפשר לנו לעמוד על דעת הקהל ולקבל החלטות מדיניות מושכלות. לעיתים הם מאששים את מה שחשבנו שהוא נכון, ואנחנו מרוצים מכך, אך פעמים אחרות תוצאות הסקרים סותרות את ציפיותינו ואנחנו עומדים בפני דילמה.
דברי הביקורת שקראתי על הסכם השלום בין ישראל לאיחוד אמירויות הם שדחפו אותי לכתוב את המאמר הזה. מה שעורר את דאגתי הוא דברי המבקרים הטוענים כי ההסכם אינו הולם את הדרך שבה, לדעת "הרוב המוחץ של דעת הקהל הערבי", על הפלסטינים להשיג את זכויותיהם. למרבה הצער, הדבר אינו נכון. בשני העשורים האחרונים נערכו סקרים למעקב אחר דעת הקהל ברחבי העולם הערבי, ומהם עולה כי זו עברה שינויים רבים בשנים האחרונות. את המציאות החדשה הזאת יש להפנים.
אחד הנושאים הקבועים בסקרים הללו הוא פלסטין. ב-2002, למשל, גילינו שהיא הייתה אחת משלוש נקודות העניין המרכזיות ברוב מדינות ערב, לצד האבטלה ומערכת הבריאות. אבל בספטמבר 2019 ערכנו במכון זוגבי האמריקני (Zogby Research Services) סקר מקיף ברחבי העולם הערבי, ונדהמתי מהשינוי הניכר בגישה כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני – הוא ירד לתחתית סולם העדיפויות בכל מדינה.
ממצאינו הראו שרוב הערבים עדיין מטילים על ישראל וארה"ב את האחריות לכישלון ביישוב הסכסוך, ועדיין תומכים ביוזמת השלום הערבית מ-2002, אבל רבים גם אמרו שמדינות ערב צריכות להשקיע יותר מאמצים לתמיכה ביוזמה זו.
ראוי לציין שרוב גדול במצרים, ירדן ואיחוד האמירויות חשבו שמתקבל על הדעת שמדינות ערביות יקיימו קשרים עם ישראל אפילו ללא שלום. הסקר הראה גם אכזבה עמוקה מן הרשות הפלסטינית ותחושה שיחסים נורמטיביים בין ישראל למדינות ערביות ישמשו מנופי לחץ על ישראל ויסייעו להשיג את זכויות העם הפלסטיני.
ביוני האחרון, בצל איומיו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לספח חלק גדול מן הגדה המערבית, חזרנו לשטח לבדוק את דעת הקהל הערבי לגבי יחסי הנורמליזציה. הסקר נערך בחמש מדינות ערביות - מצרים, ירדן, פלסטין, ערב הסעודית והאמירויות - וגם בישראל.
גילינו שרוב גדול סבור שפתרון הסכסוך חשוב, והוא מקווה שיושג פתרון במהלך חמש השנים הבאות. רוב הנשאלים, מלבד בפלסטין, אמרו כי הם רוצים למצוא אמצעים חדשים לשכנע את הישראלים ביתרונות השלום עם הפלסטינים, ולכן הם מעדיפים לקיים נורמליזציה מסוימת במטרה לפרוץ את המבוי הסתום. בהתחשב בכך, רוב באותן מדינות השיב שהוא תומך ביוזמת האמירויות כדי להתמודד עם האיום הישראלי בסיפוח.
רוב מוחץ מהנשאלים השיב שאם ישראל תחל את הסיפוח, חייבים להפסיק כל צעד לקראת נורמליזציה. רק שליש מהמשיבים הפלסטינים תמכו בנורמליזציה עם ישראל, אך עם זאת, שישה מתוך כל עשרה פלסטינים אמרו שקשרים כאלה יהיו לגיטימיים אם יובילו לעידוד המסחר ולהשקעות בטיפול רפואי ובחינוך, ואם יסייעו בחיזוק האינטרסים המשותפים בנוגע למים ולביטחון תזונתי.
בישראל הממצאים היו מדהימים: גם הישראלים חשו שפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני חשוב, אבל הביעו פסימיות לגבי האפשרות להשיגו בעתיד הקרוב.
שיחה בין נתניהו לחליפה סעיד אל מחמוד
במשך חמישה עשורים תמכתי נחרצות בצדק לפלסטינים ובשני העשורים האחרונים התעניינתי בדעת הקהל בעולם הערבי, ואני מודה שהתוצאות האלה בלבלו אותי. אבל בה בעת הבנתי שיש להתחשב בהן ולהבינן, וכל הערכה של ההסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות חייבת להביא בחשבון את ההתפתחויות בדעת הקהל הערבית.
יש להכיר בכך שיוזמת האמירויות השפיעה על דעת הקהל בישראל ועל המדיניות הישראלית. הערבים עדיין מתעניינים בגורל הפלסטינים, אבל יש לשים לב לאכזבתם מן הרשות הפלסטינית ולחששם מכך שהאסטרטגיות הערביות בנוגע לסכסוך נכשלו עד כה. צריך להיות ערים גם לרצונם של הערבים לנסות דרך חדשה להשגת שלום.
לתומכיהם של הפלסטינים יש סיבות כבדות משקל לחשוש שישראל תנצל מגמה זו בדעת הקהל הערבי כדי לנרמל את יחסיה עם מדינות ערב ואחר כך תמשיך במשטר הדיכוי שלה ובהשתלטות על אדמות. אך סביר מאוד שלאמירויות יהיו אמצעים ללחוץ על ישראל, ולא רק לעצור את הסיפוח אלא גם לשנות את התנהגותה. סקרי דעת הקהל מראים לנו שהגשמת צדק עבור הפלסטינים זו ההתרחשות שהציבור הערבי מייחל לה.
- ג'יימס זוגבי הוא הנשיא והמייסד של המכון הערבי-אמריקני בוושינגטון. המאמר המלא התפרסם באתר העיתון אל-קודס. גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות "אופק לתקשורת הערבית" – מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. תרגום מערבית: אריה גוס
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
