איימן סייף, ראש מטה הקורונה בחברה הערבית, שימש בעבר כמנהל הרשות לפיתוח כלכלי במגזר הערבי. הוא כבר מכיר את העבודה - איך לקדם תהליכים לטובת שיפור חייהם של ערביי ישראל מול משרדי הממשלה. משבר הקורונה הכניס אותו למערכה ארוכה ומתישה, שבה רשם המגזר שבאחריותו הצלחות בהורדת נתוני התחלואה לצד היפוך מגמה שנרשם בשבועות האחרונים. הבוקר (שלישי) הוא מדבר בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet על יעילות הסגרים המקומיים, על הפערים שהתחדדו במהלך המשבר, ועל הנגיף הקטלני ביותר שתוקף את ערביי ישראל. רמז: לא מדובר בקורונה.
- מהם מוקדי התחלואה העיקריים כעת בחברה הערבית?
"היישוב שמועמד כרגע לסגר הוא קלנסווה. אנחנו עוקבים גם אחרי נצרת, איכסל, עראבה וכפר קרע כדי לראות את התקדמות התחלואה שם. בבוקעאתא נרצה להמשיך את הסגר, כי נתוני התחלואה שם עדיין לא טובים. מנגד, מג'דל שמס ומסעדה ייצאו מהסגר".
- אתה רואה מאפיינים משותפים לכל הרשויות האדומות שבאחריותך?
"רוב הרשויות נצבעות אדום בגלל אירועים נקודתיים, בגלל חתונה אחת או שתיים ביישוב. לאחר כמה ימים אנחנו עורכים בדיקות ומגלים עשרות נדבקים חדשים. זה קרה בכפר קאסם, בנחף ובאיכסל. משום שמספר התושבים שם הוא קטן, מספיק אירוע כזה כדי לעבור מכתום לאדום. בכפר קאסם כמעט 60 אנשים נדבקו בחתונה אחת. זה ישר הפך את העיר לאדומה והביא אותה לסכנת סגר. ברהט היו חתונות בסוף השבוע ואנחנו מתחילים לראות שם עלייה בתחלואה".
4 צפייה בגלריה
"רוב הרשויות שלנו נצבעות אדום בגלל אירועים נקודתיים, חתונה אחת או שתיים ביישוב". חתונה בניגוד לתקנות בזרזיר
- החברה הערבית הצליחה להוריד את התחלואה. מה השתנה?
"ירדנו בנתוני התחלואה בעקבות הסגר, שבמהלכו כמעט לא היו חתונות והתקהלויות. הייתה גם אווירה של סגר. החברה הערבית גילתה אחריות ושמרה על ההנחיות. כשנגמר הסגר החלה התרופפות, תחושה שנמאס מהמצב. בנוסף, חתונות נדחו מתקופת הסגר וזהו כאמור מקור הדבקה משמעותי. אנשים גם נסעו לחו"ל, בעיקר לטורקיה, נדבקו ולא נכנסו לבידוד. חלקם הסתובבו באופן חופשי בתוך היישובים. אלפי ערבים ישראלים גם נכנסו לתוך שטחי הרשות הפלסטינית ושם לא ממש מקפידים על הנחיות. בישראל הכל הרי סגור ולכן נוסעים לשם, עושים שופינג ואוכלים במסעדות".
"קשה מאוד לנצח"
- הייתה יוזמה בקבינט הקורונה לחייב בבידוד את מי שחוזר משטחי הרשות.
"כרגע הוציאו צו אלוף שאוסר על כניסה לשטחי הרשות הפלסטינית. העניין פה הוא אכיפה. פה ושם עדיין יש אפשרות להיכנס לשם".
סייף בריאיון לאולפן ynet באוגוסט
(צילום: עידו ארז, שחר גולדשטיין)
- מה לגבי כמות הבדיקות?
"אנחנו נמצאים בעלייה במספר הבדיקות, לעומת החברה החרדית שרושמת ירידה. עושים אצלנו הרבה יותר בדיקות ולכן אנחנו גם מזהים יותר חולים. אצלנו יש 6% חיוביים, שזה גבוה ביחס לשאר האוכלוסייה. חלק מהעלייה נובע מהעלייה במספר הבדיקות".
- איך אתה רואה את שיתוף הפעולה בין יהודים וערבים בזמן המשבר?
"המשבר הזה הוא הזדמנות לקירוב של הערבים אזרחי ישראל. אנחנו מתמודדים כחברה אחת מול הנגיף. הדוגמה לכך היא כמובן בתי החולים, כאשר ערבים ויהודים עובדים זה לצד בחזית המאבק. יש גם שיתוף פעולה עם משרדי הממשלה. זה דווקא הצד החיובי בניהול המשבר".
4 צפייה בגלריה
"בסגר הניידות מונעות כניסה ויציאה, אבל בפנים יש תנועת תושבים. מה הטעם בסגר הזה?"
(צילום: דוברות המשטרה)
- התלבטת האם לקחת את התפקיד?
"ברור, זה כמו להיכנס למשימה בלתי אפשרית, קשה מאוד לנצח פה. לקחתי את זה כי ידעתי שאני יכול לעזור לחברה הערבית ולמשרדי הממשלה לעבוד בצורה טובה יותר. אני כנראה אדם שלא יודע לשבת בצד ולהסתכל על מה שקורה. נכון, היו לי חיים נוחים, אבל כנראה אני חייב לעזור כשאני רואה מצב חמור ומורכב".
- האם המשטרה אוכפת היטב את ההנחיות ביישובים הערביים?
"אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם המשטרה. ראשי הרשויות מבקשים נוכחות יותר מוגברת. רוב האוכלוסייה שומרת על הכללים, אבל יש מי שמחליט לעשות חתונה והוא גורם להדבקה של כל היישוב. אנחנו רוצים נוכחות מוגברת יותר של המשטרה. שיהיה ברור - בכל מקרה היא נמצאת ביישובים, היא רק צריכה למנוע את האירועים הבודדים בתוך היישובים".
- איך מתייחסים בקבינט הקורונה לחברה הערבית?
"חסר לי דיון יותר מעמיק בתחלואה אצלנו. זה עולה מדי פעם, אבל לא נכנסים לעומק. חשוב לי שהשרים יבינו בדיוק מה קורה בחברה הערבית, מה עובד ומה לא. אני לא יכול להגיד שאין דיונים, אבל הם מצומצמים. בסגר יש ניידות משטרה שתפקידן למנוע כניסה ליישובים ויציאה מהם, אבל בפנים יש תנועה גבוהה. אנשים יוצאים החוצה ומתקהלים, אז מה הטעם בסגר המקומי הזה? במצב כזה היעילות של הסגרים המקומיים לא גבוהה. ניתן לטפל ביישוב אדום בצורה יעילה יותר גם בלי סגר. צריך לחשוב על כלים אחרים. אנחנו צריכים להתערב בשלב מוקדם יותר, כאשר מתחילים לזהות התפרצות של תחלואה. הסגר המקומי הוא הכלי האחרון שצריך להשתמש בו".
"המשבר חידד את הפערים"
- אתה כבר יודע איך זה לעמוד בין החברה שאתה בא ממנה לבין הממשלה. איך אתה מרגיש במשבר הקורונה מהבחינה הזו?
"גם בתפקידי הקודם הייתי בעמדה הזו. עכשיו זה קצת שונה כי אתה צריך לנהל את המשבר ביום-יום ולהציע פתרונות. יש שיתוף פעולה כמעט מלא עם רוב ראשי הרשויות והתעניינות מצד כל המערכת הממשלתית. אבל תמיד יש כאלה שיגידו שלא עשינו מספיק, והנה, התחלואה שוב עולה. אני לא מחפש אשמים. לא תופסים אותי כמי שבא מתוך החברה הערבית ופועל נגדה. אני בא לעזור לחברה הערבית ולייצג אותה ולהילחם על הצרכים שלה. גם בישיבות קבינט, אם יש מגמה של הטלת סגר על יישובים, וחלקם ערביים, אני נלחם נגד זה, מנסה לשכנע שזה לא הדבר הנכון לעשות. בשביל מי אני עושה את זה? בשביל החברה שלי. אני רואה את עצמי לוחם בשביל החברה שלי".
- האלימות בחברה הערבית גברה במהלך משבר הקורונה.
"לצערי אנחנו באמת חווים אלימות בשנים האחרונות. אני מניח שבגלל הקורונה המצב מחמיר. נגיף האלימות בחברה הערבית קיים כבר כמה שנים ולצערי הרב אין לו כיום מענה. צריך לדאוג לתקציבים ולטפל במגפה הקטלנית הזו, שהיא הבעיה מספר אחת שלנו. אנשים לא מרגישים בטוחים אפילו בתוך הבתים שלהם. לצערי זה המצב שהגענו אליו, והוא יכול להרוס את החברה שלנו".
- איך החברה הערבית תצא מהמשבר הזה?
"קודם כל נקווה שהחיסון יגיע מהר. הנגיף חידד את הפערים בין החברה הערבית ליהודית בהרבה תחומים. למשל תעסוקה ותשתיות, בלמידה מרחוק - אין לנו תקשורת אינטרנטית בחלק גדול מהיישובים. יש מחסור אדיר בציוד כמו מחשבים. רבים אצלנו לא עובדים בצורה מסודרת, אין תלושים, אנשים לא קיבלו דמי אבטלה. הפגיעה בחברה הערבית היא משמעותית במשבר הזה, ולכן חשוב להשקיע גם בעתיד בבריאות, בתעסוקה ובחיזוק תשתיות כמו תקשורת ואינטרנט. המשבר הזה למעשה רק חידד את מה שאמרנו כל הזמן".
