בדיוק כשהגרפים של נתוני התחלואה מגיעים לשיא החדש, כשהעסקים קורסים והמשק מצוי כפסע מסגר נוסף, לדברי ראש הממשלה, בדיוק אז חוזר לאוויר ריח הבחירות. במקום להתעסק במשבר הכלכלי והבריאותי מהחריפים בתולדות המדינה, עסוקה ממשלת החירום באירוע אחר לגמרי: מערכת יחסים טעונה, על סף פיצוץ, בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ובין מחליפו המיועד, בני גנץ.
ההצבעה במליאה השבוע
(צילום: ערוץ הכנסת )
היחסים הגיעו השבוע לנקודת רתיחה בעקבות מטען צד שהניח לממשלה ח"כ בצלאל סמוטריץ' מימינה עם הצעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לניגוד עניינים של שופטים. את המטען הזה הייתה אמורה הקואליציה לנטרל לכאורה בקלות. להתייחס אליו כמו אל עוד תעלול שגרתי של האופוזיציה. אלא שכאן, התנהלות לא מובנת של הליכוד, ניפחה את האירועון למגה אירוע, ולא בטוח שאת תוצאותיו המלאות אנחנו רואים כבר עכשיו.
החלטתו של נתניהו, שעה וחצי לפני ההצבעה, לתמוך בחוק של סמוטריץ', עוררה מאחורי הקלעים מהומת אלוהים. היא גם חשפה סיפור גדול בהרבה המתרחש בימים האחרונים בחדרי חדרים. מאז הוקמה הממשלה החדשה בעקבות משבר הקורונה, מסתובבים נציגי הסיעות החרדיות בכנסת עם בטן מלאה, שלא לומר מפוצצת, על נתניהו. זה קרה בהדרגה אמנם, אבל בכירים בש"ס וביהדות התורה מאשרים שהמתח ביחסים בינם לבין ראש הממשלה נמצא בשיא שלא היה כמותו בשנים האחרונות.
זה החל במרמור שקט על כך שנתניהו לוקח ומורח את הזמן בשעה שהתקציב לישיבות החרדים טרם הוסדר, עניין שמהווה כשלעצמו סיבה עצמאית לפיצוץ אפשרי, ונמשך כשהתברר לחרדים שבעיצומו של המשבר הכלכלי העמוק כל כך, מבקשים בליכוד מיו"ר ועדת הכספים, משה גפני, לאשר בוועדה שלו את הטבות המס של נתניהו רטרואקטיבית.
גפני זעם על התזמון, ולא רק הוא. החרדים סברו שלא נכון לעסוק בזה ולתקוע אצבע משולשת בעין של הציבור. "רק אני צריך לעמוד בחזית?" הוא צעק בכעס על נציג רשות המיסים בדיון, שהתחמק מתשובה. למרות זאת גפני נשך שפתיים וקידם את אישור ההטבות.
גפני זועם: למה אני בחזית?
וזה לא הכל. בין לבין, באו והלכו בחסות גלי הקורונה גם הסגרים הנקודתיים על שכונות חרדיות ותיוג הציבור החרדי כמצורע. עבור אנשי ש"ס ויהדות התורה נחשבים אלה ימים קשים במיוחד. אין יום שבו הם לא נתקלים בעשרות תלונות הנוגעות לסגרים שהוטלו ולדרך שבה מוצג הציבור החרדי, כמחולל הקורונה או המפיץ שלה. לכך נוספות הבעיות הרגילות שאיתן מתמודד כלל הציבור הישראלי, הנוגעות לענייני פרנסה ופיטורים. ראש הממשלה ניסה להרגיע מעט מהזעם אתמול בנאומו, כשהסביר שכל ההחלטות נעשות על בסיס סטטיסטי בלבד.
גפני, ליצמן ודרעי הוכנסו בעל כורחם לסיר לחץ ומיצו עד תום את יכולת ההכלה שלהם מול נתניהו. ואז, בדיוק כשהחבל נמתח עד הסוף, צנחה משום מקום ההחלטה של נתניהו לתמוך בהקמת ועדת החקירה לשופטים. 13 שנים הוא מנהל ממשלת ימין ולא קידם מהלך שכזה. דווקא עכשיו, בממשלה מעורבת ובשיאו של משבר חריף מאין כמוהו, הוא נזכר. זה נתפס בעיניהם כמו תרגיל מלוכלך והדליק את כל נורות האזהרה. דרעי רתח על נתניהו ובשיחת טלפון לפני ההצבעה שעלתה לטונים גבוהים מאוד, הטיח בו: "תגיד מפורשות שאתה רוצה בחירות". לאחר מכן טרק את הטלפון.
האירוע הזה הצית אצל נבחרי הציבור החרדים מחדש את מה שממילא חשדו בו בימים האחרונים. שבזמן שגנץ מושקע כל כולו בממשלת האחדות, נתניהו מושקע בתסריטים אחרים ממניעים אישיים. ביום שלישי השבוע, עם הקמתה הסמלית של ועדת הבחירות ה-24 - אירוע רגיל ושגרתי - בחר דרעי להקדיש את נאומו לכך שאסור לקיים בחירות עכשיו.
דרעי לא אמר את הדברים במנותק מהקשר. בחושיו הפוליטיים המחודדים, עם היכרותו המעמיקה את נתניהו ועם זרועות המודיעין שלו, מהטובות בממשלה, הוא מריח שנתניהו מחפש לערבב מחדש את הקלפים. את הריחות האלה מריחים גם גנץ וגפני. זאת הסיבה שבשקט ומתחת לרדאר נרקם לאחרונה ציר חדש: גנץ-גפני-דרעי, המכונה גם ציר "רק לא בחירות".
מאותה סיבה גנץ הרים את הראש לאחרונה, עומד על שלו ומחריף את הטון מול נתניהו. הוא יודע שיש לו את הגיבוי של החרדים ושהם לא יאפשרו לצאת להרפתקה מטורפת. יו"ר כחול לבן גם יודע שהם, כמוהו, סולדים מהסגנון המקנטר, המשפיל והדורסני של נתניהו כלפי גנץ ומההשפלות האינסופיות שמקורן כנראה בחוסר היכולת להשלים עם עיקרון הפריטטיות שעליו חתם, והסכם הרוטציה התלוש מהמציאות שעדיין מרחף ברקע.
ואחרי הכל, ולמרות ציר הבלימה החדש שעובד שעות נוספות, מודים כולם, לא ברור איך תתנהג המערכת הפוליטית אם תיפול החלטה מגובשת וחד משמעית אצל נתניהו והוא יכריז שככה, בממשלה כל כך מסובכת, אי אפשר לעבוד.
