בימים הסוערים של מרץ-אפריל 2020, כשרבים הזהירו את בני גנץ שהסכם הרוטציה החתום על ידי בנימין נתניהו לא ימומש לעולם, התערב המבוגר האחראי אריה דרעי. שר הפנים נתן את מילתו שלפיה אם מסיבה כלשהי הרוטציה לא תקוים, תפרוש ש"ס מממשלת החירום שנועדה כביכול להציל את מדינת ישראל מהמשבר הבריאותי-כלכלי שהמיטה עליה מגפת הקורונה.
כשמונה חודשים עברו מאז, וממילתו של דרעי לא נותר הרבה: הכנסת התפזרה באופן רשמי הלילה (בין שלישי לרביעי) והובהר באופן סופי שראש ממשלה גנץ כבר לא יהיה.
איך התמוססה ההבטחה של דרעי ומה גרם לכך? זה לא קרה בבת אחת. ייתכן שהסיבה נעוצה בתחושה של יו"ר ש"ס שלפיה כחול לבן משתמשת בו כדי לנגח את נתניהו, או בנאמנותו לראש הממשלה. אך אולי לא רק בכך?
(צילום: אלכס גמבורג, ירון ברנר)
לאורך חודשים ארוכים נשמע שר הפנים כמי שמעוניין לעמוד במילתו. ב-8 ביולי אף פורסם שהוא טרק את הטלפון לנתניהו במהלך ויכוח בסוגיית הקמת ועדת חקירה לשופטי העליון, אחרי שאמר לו: "תגיד מפורשות שאתה רוצה בחירות".
חודש לאחר מכן הוא עוד הצהיר עם יתר ראשי המפלגות החרדיות כי "צו השעה הוא העברת תקציב" וכי הם לא ישתפו פעולה "עם שום יוזמה להקדמת הבחירות".
אלא שאז קרה משהו. בספטמבר התראיין דרעי לאתר "כיכר השבת" ולראשונה החל לאותת לקראת סיבוב הפרסה. כשנשאל שם אם הוא עדיין ערב להסכם הרוטציה, ענה: "מה פתאום. הוא (גנץ) לא חתם איתי על שום הסכם".
הזרעים מאותו ראיון נבטו חודשיים מאוחר יותר: לאחר ההודעה של גנץ על הקמת ועדת הבדיקה לרכש הצוללות דרעי כבר התנער מההתחייבות שלו באופן כמעט רשמי. "אנחנו בשעת נעילה של הממשלה, ספק אם יש הצדקה לשותפות", אמר.
השבוע, כשממשלת האחדות שהייתה כה חשובה לו התפוררה והלכה, מיעט דרעי להתייחס לעניין, ובכל מקרה לא נשמע נחרץ ואמוציונלי כפי שהיה בתחילת המגפה. ביום ראשון, אחרי שהתחסן לקורונה, הוא הסתפק בפרשנות עמומה: "הבחירות ב-23 במרץ עדיין עומדות על הפרק, אבל יש סיכוי שהשבוע הכנסת לא תתפזר. אסור ללכת לבחירות, זה מיותר, העם לא רוצה את זה". בציוץ בטוויטר הוא החמיר: "אני דורש מנתניהו וגנץ למצוא פתרון עוד הלילה".
אבל מה לגבי הערבות שנתן לגנץ? ומה קרה במהלך הקיץ והסתיו האחרונים שגרמו לו לשנות את דעתו?
מראשיתה לא ידעה ממשלת האחדות אפילו ימים בודדים של נחת, והקטטות בין אנשי הליכוד וכחול לבן אלה באלה היו עניין יום-יומי. לאורך התקופה הרגישו בש"ס שבכל פעם שגנץ רוצה לעקוץ את נתניהו, או להגיב להפרה של הליכוד, הוא עושה את זה דווקא בנושאים היקרים ללב המפלגות החרדיות. זה נגע לשלל תחומים של דת ומדינה (ע"ע חוק השוויון), אבל בעיקר בחוק הגיוס, ציפור נפשם של הח"כים החרדים, שאמור היה לעבור על פי ההסכם הקואליציוני.
כך למשל ב-10 באוגוסט, בדיון של ועדת חוץ וביטחון, איים גנץ: "אם לא תהיה כנסת ולא תהיה ממשלה - לא יהיה גם חוק גיוס". הח"כים החרדים הרגישו שהליכוד וכחול לבן מתקוטטות ביניהן, והם חוטפים את הריקושטים.
העיכוב של חוק הגיוס מצד כחול לבן הוביל לכך שבסופו של דבר מאס בג"ץ בסחבת הנמשכת למעשה כבר מ-2017, ובתחילת נובמבר קיבל החלטה בעלת פוטנציאל אסוני לשיטת הציבור החרדי: הרכב של תשעה שופטים הכריע שהצו המוחלט המבטל את חוק הגיוס הקודם ייכנס לתוקף ב-1 בפברואר 2021, והמשמעות (התיאורטית כמובן), היא שאלפים רבים של אברכים יוכרזו עריקים.
אז האמנם התכוון דרעי לממש את הערבות לגנץ? האם פיאסקו חוק הגיוס שינה את דעתו? או שהייתה סיבה אחרת? מטעם השר דרעי נמסר כי הוא "פעל באופן פומבי ומאחורי הקלעים בניסיון למנוע את הבחירות בתקופת משבר הקורונה והמשבר הכלכלי. השר דרעי ניסה לשכנע בכל דרך את נתניהו וגנץ לנסות להגיע לפשרה שתמנע בחירות בתקופה קשה ומאתגרת זאת, אך לצערו לא הצליח. סיעת ש"ס אף הצביעה בעד הניסיון לדחות יציאה לבחירות והגעה לפשרה".
