ריאיון עם יו"ר הוועדה לחקירת האסון ב-1995, תא"ל (במיל') דוד אגמון
(צילום: משי בן עמי)
תת-אלוף (במיל') דוד אגמון, שעמד בראש הוועדה לחקירת האסון בפסטיבל ערד, אמר כי ההתנהלות באסון במירון דומה לזו שהייתה בערד. "זה הזכיר לי את האירועים לפני 26 שנה", אמר אגמון בריאיון לאולפן ynet.
אגמון אמר כי רק 12 שנה לאחר האסון בפסטיבל ערד, שבו נמחצו למוות שלושה בני נוער, יושמו חלק ממסקנות ועדת החקירה. "ב-2007 קיימו כמה מההמלצות שלנו על ידי חקיקה שאומרת שצריך להגדיר בחקיקה נהלים לאירועים בשטח פתוח. זו הייתה ההגדרה. נדמה לי שגם קבעו ששטח מותר לבן אדם זה מטר מרובע, ככל שהשטח מאפשר", אמר אגמון. הוא הוסיף כי הבעיה העיקרית שהייתה בפסטיבל ערד, "שעולה גם עכשיו, זו שאלת הניהול – מי מנהל את האירוע".
- אנחנו שומעים המון בימים האחרונים, שזה לא יכול היה לקרות באירוע פרטי – פסטיבל, קונצרט, הופעה, לא משנה מה – משום שהסטנדרטים שנדרשים מאותם מפיקים או מארגנים הם שונים לגמרי והרבה יותר מחמירים ממה שנדרש ממקום כמו הר מירון.
"זה נכון וזה טוב כי בפסטיבל ערד לא עבדו לפי אותם סטנדרטים, לא היו סטנדרטים בכלל. מי שקבע את גבולות השטח היה מי שניהל את הפסטיבל, אבל זה לא עבר בדיקה של מהנדס בטיחות, זה לא עבר בדיקה של המשטרה, של מכבי אש, לא היה שם רופא באזור. ועדיין היו שם קרוב ל-50 אלף ילדים, מתוכם 25 אלף צבאו על הפתחים.
"היה שם אותו סיפור של מעבר אחד לכניסה בלי אפשרויות מילוט. אני חושב שבנושא של אירועים אזרחיים זה עבר כבר תהליך של מיסוד ושל נהלים. במירון אני לא מכיר את כל האירוע, אבל מה שאני מצליח לשמוע בתקשורת ולראות זה דברים די דומים".
2 צפייה בגלריה
"הבעיה מתחילה במי מנהל ומהם הנהלים לאירוע כזה". הר מירון בבוקר שאחרי האסון
(צילום: גיל נחושתן)
- אתה חקרת אז את העניין של המעבר האחד ההוא, והנה 30 שנה כמעט אחרי אותו סיפור, שוב המעבר.
"נכון, אבל הבעיה היא לא המעבר. הבעיה מתחילה במי מנהל ומהם הנהלים לאירוע כזה. זאת אחת הבעיות המרכזיות".
- תזכיר לנו בבקשה, מה הייתה המסקנה שלכם בוועדה על הסיפור של המעבר, על הסיפור של הניהול?
"הגדרנו את זה ממש כליקוי מאורות. זה התחיל באחריות של עמותה ושל העירייה שבמקרה ראש העיר היה יו"ר העמותה, מנכ"ל העירייה היה מנכ"ל העמותה ומנהל הפסטיבל היה גם כן עובד עירייה. אבל הם התנערו מזה, לא הייתה שם התערבות של המשטרה, היו רק שוטרים בשכר. הייתה שם חברת אבטחה שאין לה מושג באבטחה, אז גם לא היה צורך בהסמכה לחברות אבטחה והסמכה למאבטחים.
"המאבטחים היו גם הסדרנים. ואחר כך זה מגיע למקום עצמו שהיה מגודר בלי יכולת, בלי אפשרויות מילוט, דלתות סגורות וכולם צובאים על הדלתות לקראת הכניסה. וכאשר מתחיל להיווצר לחץ גדול ודופקים על הדלתות ואומרים לאנשים שבפנים, לסדרנים, תפתחו – לא פתחו וככה נהרגו שלושה ילדים".
