למרות זמני ההמתנה הארוכים והחשיבות העצומה, בשנתיים האחרונות נוספו רק 25 עמדות ניתוח, בחלק מבתי החולים משובצים הניתוחים באופן ידני ותקינת כוח האדם כמעט שלא השתנתה. כך עולה מדו"ח מבקר המדינה, שביצע ביקורת לממצאים שאיתר בשנת 2017. יש לציין כי הביקורת נערכה במהלך שני גלי התחלואה הראשונים של מגפת הקורונה.
ממצאי המבקר על חדרי הניתוח בבתי החולים
(צילום: משרד מבקר המדינה)
דו"ח המבקר מצא פערים אדירים בזמני ההמתנה לניתוחים בין בתי החולים השונים ברחבי הארץ. כך למשל, המתנה לניתוח החלפת ברך, אחד הניתוחים השכיחים בתחום הכירורגיה, עומדת בבית החולים הציבורי אסותא באשדוד על כ-30 ימים, ואילו בבית החולים סורוקה על יותר משנה.
תמונה דומה לסורוקה עולה גם בשאר בתי החולים של כללית, שם ההמתנה לניתוחים עומדת לא פעם על יותר משנה. אחת הסיבות לכך היא שבבתי החולים הממשלתיים מופעלים חדרי הניתוח לאחר שעות הפעילות הציבורית באמצעות תאגידי בית החולים, ואילו בבתי החולים של הכללית, כמו בילינסון, העמק וקפלן, אין פעילות לאחר אותן שעות.
לפי דו"ח המבקר, בתי החולים הממשלתיים הגדולים ובתי החולים הגדולים של הכללית מפעילים בשעות אחר הצהריים חדרי ניתוח רבים, ואילו בתי החולים הקטנים מפעילים רק מעט מהם. בביקורת שערך המבקר נמצא כי בבתי החולים הממשלתיים הקטנים פועלים בשעות אלה בין 17%-50% מחדרי הניתוח.
3 צפייה בגלריה
חדר ניתוח. בבתי החולים הממשלתיים פועלים בשעות אחר הצהריים בין 17-50 אחוזים מחדרי הניתוח
(צילום: בני דויטש)
כך למשל, במרכז הרפואי לגליל בנהריה פועלים 2-3 חדרי ניתוח מתוך 12, בבית החולים ברזילי באשקלון פועלים אחר הצהריים שלושה מתוך עשרה חדרי ניתוח ובבית החולים פוריה פועלים רק שניים מתוך שבעת חדרי הניתוח. בבתי החולים של הכללית עיקר הפעילות בשעות אחר הצהריים היא רק במקרים דחופים וחדרי הניתוח כמעט שאינם פועלים בשעות אחר הצהריים. המשמעות – בפריפריה ובבתי החולים הקטנים זמן ההמתנה לניתוחים ארוך משמעותית.
"מומלץ שמשרד הבריאות יבחן את האפשרות להרחיב את שעון הפעילות של חדרי הניתוח, בדומה לנעשה במדינות שבהן חדרי הניתוח פועלים במסגרת הרפואה הציבורית ברוב שעות היממה", המליץ המבקר. "מיצוי יעיל יותר של חדרי הניתוח, בכוחו לקצר את זמני ההמתנה לניתוחים, והדבר נחוץ במיוחד לניתוחים שזמני ההמתנה להם ארוכים מאוד".
מבקר המדינה בחן גם את פרק הזמן שבו עשוי להתעכב זמן הניתוח, והתמקד בשני בתי חולים בבחינה זו. לפי הדו"ח, ב-156 מהניתוחים שנערכו בזמן הבדיקה (כ-6.5% מכלל הניתוחים) בבית החולים וולפסון שבחולון נפתחו חדרי הניתוח באיחור של יותר מחצי שעה, ב-66 מהם נרשם איחור של יותר משעה וחצי.
מנגד, במרכז הרפואי לגליל בנהריה החלו באותה התקופה 354 ניתוחים (כ-12% מכלל הניתוחים) באיחור של יותר מחצי שעה, 86 מהם החלו באיחור של יותר משעה וחצי.
במרכז הרפואי לגליל הגיבו לביקורת: "המרכז אינו בית חולים קטן והוא מכיל 730 מיטות בתקן. פתיחת חדרי ניתוח אחר הצהריים תלויה בתקרת הפעילות של תאגיד הבריאות. פתיחה של יותר חדרים תממש את פוטנציאל הפעילות בתאגיד מהר, ותעצור פעילות שר"ן לקיצור תורים כבר באמצע השנה".
ניתן היה למנוע ביטול במפתיע של ניתוחים
מבקר המדינה מתח בדו"ח ביקורת על כך שמשרד הבריאות עדיין לא הקים מערכת לשיבוץ ניתוחים, ובחלק מבתי החולים הם עדיין משובצים באופן ידני.
במהלך הביקורת מצא המבקר כי לא מעט ניתוחים שבוטלו או נדחו בהתרעה קצרה או במפתיע – יכלו להידחות עם מעט פעילות מצד בתי החולים. לטענת המבקר, משרד הבריאות טרם קבע מדד ייעודי לשיעור הניתוחים שנדחו או בוטלו, וכלל אינו מתעד אותם.
לפי המבקר, המשרד ביצע מחקר בשלוש מחלקות בלבד בבתי חולים שונים. לפי תוצאות המחקר מבית החולים וולפסון, הסיבה המרכזית לדחייה או ביטול של ניתוח היא אי הגעה של המטופל. "ניתוח הסיבות לביטול הניתוחים מלמד שלפחות את חלקם ניתן היה למנוע, למשל באמצעות שיחה מקדימה עם המטופל סמוך למועד הניתוח", נכתב בדו"ח.
הדו"ח העלה עוד כי היחס בין מיטות ההתאוששות לאחר הניתוח לבין האוכלוסייה בישראל עדיין נמוך מהסטנדרטים האמריקניים והאירופיים, וכי משרד הבריאות עוד לא מיפה כראוי את כמות המיטות הללו. נתון אחר שהוצג בדו"ח הראה תוספת של 25 חדרי ניתוח בלבד בין השנים 2017-2019.
25 שנה לא עודכנה תקינת אחיות חדר הניתוח
נתון נוסף ומטריד לא פחות שעלה מדו"ח המבקר הוא בדבר תקינת כוח האדם בניתוחים, שכמעט ולא השתנתה. לפי הדו"ח, תקינת אחיות חדר הניתוח בישראל לא עודכנה משנת 1996 ועד לאמצע שנת 2020. ליקויים נוספים אותרו גם אצל הרופאים המרדימים.
בסוף שנת 2008 הגדיר משרד הבריאות את מקצוע ההרדמה כ"מקצוע במצוקה". לפי נתוני המשרד, בשנת 2010 שיעור המומחים המרדימים היה 0.078 לאלף נפשות, לעומת יעד של 0.18 לאלף נפשות בשנת 2025. למרות זאת, בשנת 2019 שיעור המומחים המרדימים היה דומה לזה של לפני כמעט עשור.
לשם השוואה, בשנת 2010 היה שיעור הרופאים המרדימים בארצות הברית 0.14 לאלף נפשות – כמעט כפול מהשיעור בישראל. שיעור דומה היה גם במדינות ה-OECD.
בביקורת הקודמת שפרסם מבקר המדינה בנושא נכתב כי ההסכם הקיבוצי משנת 2010 קבע הקצאת 27.5 תקני מרדימים לבתי החולים, אך משרדי הבריאות והאוצר לא תקצבו את התוספת. משרד הבריאות הבטיח אז כי תוקם ועדה רב-מקצועית שתבחן את תקינת הרופאים בכלל, והרופאים המרדימים בפרט.
אבל הדו"ח הנוכחי העלה כי משרד הבריאות לא הקים את אותה הוועדה, ושיעור הרופאים המרדימים בישראל עדיין נמוך באופן ניכר ממדינות מפותחות בעולם.
"על משרד הבריאות לבחון יחד עם משרד האוצר, נציבות שירות המדינה, והאיגודים המקצועיים את עדכון התקינה לרופאים מרדימים, בהתאם למקובל במדינות מתפתחות ולמצבת הרופאים המרדימים הקיימת בבתי החולים", המליץ המבקר. "ואת תקינת אחיות חדרי הניתוח הקיימת אל מול הצרכים המתעדכנים ואל מול איוש המשרות בפועל".
תגובות
מקופת חולים כללית נמסר בתגובה: "הנושא של אורכי תורים לניתוחים וניצולת חדרי ניתוח נמצא בקשב ניהולי גבוה מאוד, ואכן ניכרים שיפורים משמעותיים מדו"ח קודם בפרמטרים רבים שנבדקו. נדגיש כי שיפורים משמעותיים אלו, רבים ככל שיהיו, אינם פותרים את המחסור במשאבים למימון פעילות חדרי הניתוח בשעות אחר הצהריים ואת האפליה הקשה המתקיימת בתחום זה".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "כחלק מיישום המסקנות ותיקון הליקויים המפורטים בדו"ח המבקר מ-2016 הקים המשרד ועדה לקביעת אסטרטגיית עבודה בחדרי הניתוח. חברי הוועדה עסקו בנושאי הליבה של חדרי ניתוח, לרבות אלו המוזכרים בדו"ח המבקר. הוועדה סיימה את עבודתה, והדו"ח הסופי שלה נכתב בימים אלה ויוגש להנהלת המשרד עד 1 באוגוסט. נושא הנצילות ותפוקת העבודה בחדרי הניתוח הן אבן יסוד בתוכניות העבודה של בתי החולים ובמעקב משרד הבריאות. אנו רואים עלייה ניכרת בנצילות חדרי הניתוח, אם כי נותר עוד רבות לעשות".
