הערפל המחניק בחוץ מתכתב עם הערפל הפוליטי הסמיך, ועדיין מוקדם לאמירות נחרצות. ממשלה אין, אולי תהיה ואולי לא, אבל מנצח מובהק בבחירות האלה יש. מנסור עבאס. ראש הרשימה הערבית המאוחדת, שלקח הימור, חתך מהמשותפת ועבר, לבד, את אחוז החסימה.
זה ישמש אותו במקרה של בחירות חמישיות: רע"מ הוכיחה שהיא יודעת לנהל קמפיין. מנסור עבאס קפץ מכפר לכפר באנרגטיות בלתי נלאית שהזכירה את בנימין נתניהו. מולו כמעט אך ורק גברים, בית אחרי בית, משפחה אחרי משפחה. קפה, מתוקים וכיסאות כתר פלסטיק.
לתנועה האיסלאמית לא חסר כסף, והם עשו בו שימוש נבון: קנו מדיה בנדיבות, כיסו את השטח בשלטים והשתמשו בשני סוקרים, ליתר ביטחון. הבייס שלהם כפול: הבדואים בצפון ובדרום, ודתיים-מסורתיים בערים. הם עבדו תשתיתית — דילים, חמולות וכדומה, אבל גם הצליחו לשכנע ברדיו, בפייסבוק ובכנסים.
המסרים המרכזיים היו: המשותפת נכשלה, אנחנו נגן על הערכים האיסלאמיים ועל ערכי המשפחה — אצלנו לא יהיו מצעדי גאווה, ואנחנו רוצים את הקוד לכספומט. אנחנו מוכנים לתת את האצבעות שלנו לכל המרבה במחיר, ולהביא בתמורה משאבים ופתרונות בתחום הפשע, הקרקעות, תשתיות.
אבראהים חיג'אזי, ראש הלשכה המדינית של רע"מ, פירט את התוכנית: נציג רשימה של 20 דרישות לשני הצדדים, ואת המענה נביא לעם — נעשה סקרים, נתייעץ עם ראשי רשויות
בימין הביביסטי כבר מכשירים במרץ הסתייעות ברע"מ. בהתחשב בעובדה שלא מדובר, למשל, בשותפות בתוך ממשלה רחבה יותר, אלא בסיטואציה פוליטית שרידותית, מדובר במהלך ציני, של מי שלא מבינים את מהותה של התנועה, השלוחה המקומית של האחים המוסלמים במה שמכונה "48".
אבל חוץ מקוצר הרואי ההיסטורי, זה גם יכול להתברר כמהלך אידיוטי מבחינה פוליטית — שכן רע"מ, שאמנם התאהבו בתפקיד לשון המאזניים אבל בסוף יצטרכו להחליט, יכולים בקלות להעדיף את הצד השני. מנסור עבאס הוא איסלאמיסט, לא ביביסט. הוא אמנם מעדיף ממשלה ימנית, שמרנית מבחינה דתית, שלא תקדם חקיקה פרו-להט"בית, למשל, אבל הוא קשוב לדעת הקהל אצלו, ובכלל במרחב, וילך עם מי שייתן לו יותר.
אבראהים חיג'אזי, ראש הלשכה המדינית (ייתכן שהתואר מצלצל לכם מוכר, למשל מהתנועה האחות, חמאס), הסביר את ההיגיון: לדבריו, במקרה של שוויון, למשל 58-58, הערבים יכריעו מי יהיה ראש הממשלה. זה לא דבר של מה בכך, אמר בהתרגשות. כמו אחרים במפלגה גם הוא מבסוט מהכוח שבגמישות הפוליטית — "כשהקלפים שלך גלויים, כבר הפסדת", אמר, ופירט את התוכנית: נציג רשימה של 20 דרישות לשני הצדדים, ואת המענה נביא לעם — נעשה סקרים, נתייעץ עם ראשי רשויות. הסגנון הוא יישום של העיקרון האיסלאמי של שורא — קבלת החלטות תוך חתירה לקונצנזוס. השקיפות המתוכננת אמורה גם להגן על המפלגה מביקורת.
שמרית מאירטלי שניאחד היתרונות של רע"מ כשותפה הוא שנוח להם עם תמיכה מבחוץ. המודל הוא חרדי מהסוג הישן: ישיבה בממשלה משמעותה התכה מוחלטת לתוך המדינה הציונית, והיא מציבה דילמות מיותרות. למשל, אחריות קולקטיבית על השליטה בפלסטינים ועל מבצעים צבאיים. "אותנו מעניינים הישגים, לא תיקים", אומרים חברי הכנסת העתידיים, והכוונה היא - אנחנו רוצים ללכת עם ולהרגיש בלי.
באשר ליהודים, מנסור עבאס זיהה משהו נכון כשהבין שההבדל בין התעלמות לאובססיה בזירה הפוליטית בישראל תלוי בדבר אחד - איך וכמה זה קשור לביבי. יש שיטענו כי מדובר במגמה מבורכת של השתתפות הערבים, תיקון לעשרות שנים של הדרה. זה חצי אחד של הסיפור. החצי השני הוא יצר ההרס העצמי של המערכת הפוליטית הישראלית, שהגיעה למצב שהיא נזקקת לתנועה-בת של האחים המוסלמים - רשת פוליטית שמרכזיה הפוליטיים בקטאר, בטורקיה ובעזה, ושמודרת בכל המזרח התיכון - כדי להקים ממשלה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
