בזמן שהמוני ישראלים נוהרים לבתי הקפה, לחנויות ולקניונים, הקשישים בבתי האבות ובדיור המוגן נשארים מנותקים מהעולם. כבר קשה להם לספור את החגים וארוחות השישי שנאלצו להעביר לבדם.
שנה חלפה מאז שהוגדרו כקבוצת סיכון ואולצו לשמור על ריחוק מכל מי שיקר להם. אף שאחוזי ההתחסנות במוסדות הללו גבוהים במיוחד, מתווה הביקורים בהם נשאר כשהיה - אף שבחלק מבתי האבות החליטו להקל ולאפשר ביקורים לבני משפחה מחוסנים, בניגוד לנהלים של משרד הבריאות.
לפי הנהלים הרשמיים כיום בני משפחה לא יכולים להיכנס לבית האבות - וניתן לבקר דיירים רק במקום שהוגדר כאזור המבקרים, בלי שאפשר לצאת ממנו. הם תלויים בזמני הביקורים של המוסד, מה שלא מאפשר להם יותר מביקור בשבוע. עכשיו, קרוב לחודשיים מאז שחוסנו במנה השנייה, מבקשים הקשישים ובני משפחותיהם לקבל את החיים שלהם בחזרה.
6 צפייה בגלריה
בעלה של מרים (שם בדוי) מתגורר בבית אבות. "אנחנו נפגשים לחצי שעה בשבוע, בלי שום מגע"
(צילום: טל שחר)
כבר שנה שמרים (שם בדוי) לא חיבקה את בעלה. על פי הנחיות הביקורים בבית האבות בו הוא מתגורר היא יכולה לפגוש אותו פעם אחת בלבד בשבוע - במה שהיא מכנה "כלוב". "הוא נמצא במחלקת תשושי נפש, עשו להם מתחם ביקורים שנראה כמו סוג של כלוב", היא מספרת לנו. "כבר שנה שאנחנו נפגשים לחצי שעה בשבוע, בלי שום מגע, בלי שום אפשרות לקשר ישיר וקרוב. אנחנו שנינו מחוסנים, יש לי דרכון ירוק. זה מרתיח".
מרים הוסיפה: "לא ייתכן שאנשים יושבים בבתי קפה, ואנחנו לא יכולים להיפגש. אני מאוד מתגעגעת אליו, אני רוצה את החיבוק שלו, להביא לו כל מיני צ'ופרים, פינוקים שהוא אוהב. משרד הבריאות מתעלם מהקשישים, זה כאילו שהם אינם".
לפני שלושה שבועות שלח יולי גת, יו"ר איגוד בתי האבות והדיור המוגן, מכתב לשר הבריאות יולי אדלשטיין בבקשה להחזיר את המוסדות הגריאטריים לשגרה: "לאור העובדה שאנחנו הענף הראשון במדינה שחוסן במלואו האזרחים הוותיקים במסגרות הם הראשונים שצריכים לחזור לשגרה אחרי תקופה ארוכה וקשה. הריני לדרוש את החזרת שגרת הפעילות למסגרות חוץ-ביתיות לאזרחים ותיקים, בבתי האבות, במוסדות הסיעוד ובדיורים מוגנים". עד היום לא פורסם מתווה חדש.
גם אליהו אריאלי, דייר בית האבות "נווה הורים" בירושלים ובתו אתי שילר מתוסכלים מהמצב. "זאת הייתה שנה בלתי נסבלת", אומרת אתי. "אי אפשר לבוא לבקר כמו שהיינו עושים בעבר או ללוות אותו בעצמנו לטיפולים רפואיים. מובן שבכל החגים בשנה החולפת אבא לא ביקר אצל אף אחד מאיתנו, שלא לדבר לבלות באיזו מסעדה או בית קפה. לפעמים אני באה לבית האבות לעשות לו שלום מהחלון, ולו כדי לספק צורך קטן. הקשישים אחרונים בסדרי העדיפויות. אם כל מי שבא איתם במגע מחוסן, למה שלא נבקר אותו באופן חופשי? למה שלא יבוא אלינו?".
"אני מאוד מתגעגע לילדים", מוסיף אליהו, שחולם לחגוג את יום הולדתו ה-90 כשהוא מוקף בבני משפחתו. "הרבה זמן לא ראיתי אותם וזה חסר לי. אני אדם ממושמע ומקבל את הדין, אבל אני מאוד רוצה לצאת לראות אותם. אני מתגעגע לחיבוק ולנשיקות. זה לא פשוט להיות לבד כל כך הרבה זמן. זה מאכזב. התחסנו, אז למה אנחנו לא יכולים להיפגש?".
"הדיירים שלי, כמעט 100 אחוז מחוסנים או מחלימים, קיבלו את המנה השנייה של החיסון לפני חודש וחצי", אומר אביטוב זלקין, מנהל בית האבות נווה הורים ומזכיר איגוד בתי האבות. "נפתחות מסעדות, נפתחים אירועי ספורט, אנשים זרים יכולים לשבת אחד ליד השני, ובני המשפחה של הדיירים שלי לא יכולים לבוא לחבק את יקיריהם. למה? איזה היגיון יש בדבר? אי אפשר לשכוח את הקשישים מאחור".
"קשישי בתי האבות נסגרו ונפגעו ראשונים, וכאשר כל המשק חוזר לפעול הם נשארים אחרונים", מוסיף אלירן גולוד, מנכ"ל עמותת משפחות הקשישים בבתי האבות. "זה לא מפתיע מכיוון שזאת המדיניות שמשרד הבריאות נוקט בה מתחילת המגפה. אין לקשישים יכולת לצאת לצעוק ולהפגין. הם התחסנו, ובני המשפחות שלהם התחסנו אך ורק בשביל לבקר אותם, לא בשביל ללכת להופעות ולטייל בחו"ל. המשפחות מרוסקות וחסרות אונים".
אסתי, ששני הוריה גרים בבית אבות, מיואשת. "כל כך הייתי רוצה לטפל בהורים שלי", היא אומרת. "מדיניות הביקורים בבית האבות בו הם נמצאים היא חצי שעה בשבוע בלובי. אני מאוד מתגעגעת אליהם. אמא שלי כבר לא במצב טוב, היא שוכחת דברים, וזה לא היה ככה, היא הייתה מאוד דעתנית. אני לא חושבת שהיא הייתה מידרדרת ככה אם הייתי יכולה להיות איתם שם".
משרד הבריאות מסר בתגובה: "בקרוב יפורסמו הנחיות חדשות בנושא. הנוהל יאפשר למפעילים מתנדבים ולבני משפחה שחוסנו המטפלים במטופלים להגיע בתדירות גבוהה יותר. בנוסף, מטופלים מחוסנים יוכלו לצאת לחופשה ללא צורך בבידוד עם חזרתם מהחופשה. עד לפרסום יש לנהוג על פי נוהל הביקורים הקיים".
