כשמלחמת האזרחים הסורית פרצה לפני עשור, עבד א-רזאק אל-חאתון היה עדיין חקלאי פשוט שמשתכר היטב ומביא פרנסה נאה למשפחתו במחוז חמה. עשר שנים עברו, וכעת הוא חי כחסר בית מרושש באוהל עלוב באידליב שבצפון המדינה. גרוע מזה: הוא מספר שאיבד במלחמה לא פחות מ-13 בנים – הגדול שבהם בן 27 והקטן רק בן 13. חלקם נלחמו בשורות המורדים נגד כוחותיו של הרודן בשאר אסד ונפלו בשדה הקרב, אחרים נהרגו בהפצצות על ריכוזים אזרחיים. גם אשתו נהרגה, כשטיל פגע בבית המשפחה בחמה, ממש בשעה שבני הבית התכוונו לפתוח את הבוקר בשתיית תה. אחרי פגיעת הטיל הוא הצליח לפלס דרך החוצה מבין ההריסות ומצא את שרידי גופתה.
10 שנים למלחמה בסוריה – עוד כתבות:
• עשור למלחמה בסוריה: הפליטים לא רואים את הסוף
• יוטיוב מוחקת: להציל את ארכיון הזוועות של סוריה
• עשור לאביב הערבי: הפרויקט המיוחד של ynet
בעולם מציינים ממש היום עשר שנים לפרוץ מלחמת האזרחים בסוריה. מה שהחל כהתקוממות עממית של מתנגדי הרודן אסד בעיר הדרומית דרעא – בהשפעת מהפכות "האביב הערבי" בתוניסיה, מצרים ולוב – התפשט למחאה נרחבת בערים אחרות, ועד מהרה הפך לעימות דמים בין כוחותיו של אסד העלווי ובעלי בריתו השיעים לבין מתנגדיו הסונים-בעיקרם וארגוני ג'יהאד שקנו להם אחיזה בתוך המדינה.
15 במרץ 2011 נחשב ליום שבו החלה המלחמה, ובזמן שעבר מאז נהרגו בסוריה יותר מ-387 אלף בני אדם, ומיליונים הפכו לפליטים בתוך ארצם או מחוצה לה. אחרי שבאמצע העשור שעבר מצא עצמו אסד שולט רק בנתח קטן משטחי ארצו התערבה בעלת בריתו רוסיה במלחמה, ובעזרתה ובעזרת איראן וחיזבאללה הוא השיב לעצמו את השליטה ביותר מ-60% משטח סוריה. המורדים נדחקים כעת למובלעות קטנות, בעיקר באזור אידליב, ואסד נתפס כמי שלמעשה ניצח, אף שהמלחמה טרם הגיעה אל סופה הרשמי וקרבות מוסיפים להתחולל מעת לעת.
קרבות בין אסד למורדים באידליב ב-2019
7 צפייה בגלריה
עם סרטון המתעד את המחלצים מחפשים בהריסות אחרי ההפצצה שבה נהרגו בני משפחתו
(צילום: AFP)
אל-חאתון בן ה-84 שוהה כעת באזור שנמצא בשליטת הטורקים, ולמרות התבוסה המסתמנת של המורדים הוא מסרב להיכנע. "כל מי שיש לו קצת שכל חייב להבין שלמורדים אין ברירה אלא להתנגד למשטר אסד", הוא אומר במחנה בן ארבעה אוהלים המשמש אותו ואת משפחתו. "אני ויתרתי על השהידים שלי (ילדיו שנפלו חלל) ואין לי חרטות".
הוצאה להורג בטלפון
לאל-חאתון היו 27 ילדים, שנולדו משלוש נשים שונות, וכשהמחאה נגד משטר אסד פרצה במרץ 2011 מיהרו הוא ורבים מהם להצטרף אליה. שלושה מהבנים נהרגו כבר בשנה הראשונה של ההתקוממות, וכשהמרד הפך למלחמה כוללת הצטיידו חלק מילדיו בנשק ויצאו לשדה הקרב, וכך הוא איבד בנים נוספים. בדמעות הוא מספר כיצד נתקל בטלפון שלו בסרטון וידאו שבו נראה אחד מבניו מוצא להורג באכזריות. זהו סרטון אחד מיני רבים שהופצו על-ידי תומכי אסד מראשית המלחמה כדי להרתיע את מתנגדיו. "גלשתי יום אחד בטלפון ונתקלתי בסרטון", הוא מעיד. "הדמעות שלי פשוט החלו לזלוג. נעוריהם נגדעו באיבם, איבדתי את כולם. מה עוד אני יכול לומר?".
מלחמתו של אל-חאתון לא הסתיימה גם אחרי שברח מחמה לאידליב. אידיליב נותרה מעוז המורדים האחרון בצפון-מערב המדינה, ובין אפריל 2019 למרץ בשנה שעברה כתשו את האזור כוחות סוריים ורוסיים. מאות בני אדם נהרגו, ויותר ממיליון נעקרו שוב ממקום מושבם. במהלך המבצע פגע טיל בבית הארחה בסראקב שבו שהו בני משפחתו של אל-חאתון, ועוד שבעה מהם נהרגו. נכדתו פטמה הייתה מאלה ששרדו, וכעת היא ועוד 12 מנכדיו גרים בארבעת האוהלים איתו ועם נשותיהם של בניו המתים.
כמה מבניו הנותרים של אל-חאתון עזבו את סוריה בחיפוש אחר חיים טובים יותר בלבנון ובטורקיה, וכלתו באטול, אלמנתו של אחד מבניו המתים, עוזרת לו לטפל בנכדים שנותרו מאחור. "אני מקווה שיהיו להם חיים שמחים ושהם יזכרו את הסיפורים על האבות שלהם ועל כך שהם הקריבו את עצמם כדי להגן על הארץ", אומר אל-חאתון.
בערוב ימיו, כל שאל-חאתון מבקש עבור נכדיו הוא חיים של כבוד. הוא כבר זקן מכדי לצאת לעבוד, ומנסה שלא להחסיר מהם דבר, עד כמה שאפשר. "יש ימים שבהם אנחנו רעבים ויש ימים שבהם אנחנו אוכלים", הוא מספר על חיי העוני שאליהם נאלץ להתרגל. "פעם הייתי חקלאי, חקלאי מוביל, ועכשיו אין לי כלום, אין לי גרוש. אבל אני עדיין מודה לאלוהים על הכול. לאבד ילדים זה נורא, אבל להגן על האדמה שלך זה דבר שדורש הקרבה, ואני גאה בהם".
