"אם הייתי יודעת שכך מתנהל ההליך הפלילי במשטרה, לא הייתי מגישה תלונה", מספרת בכאב חגית, אמא של ילדה שנפגעה מינית על ידי המורה שלה. "הייתי בוחרת בהליך אזרחי. לא די בפגיעה המינית עצמה, בהשלכות שלה, נוספת אליהן פגיעה שנובעת מההליך הפלילי - מה שקורה במשטרה, מה שקורה בבית המשפט. הבת שלי הייתה צריכה לעבור עימות עם המורה שפגע בה. איזו חוויה זו עבור ילדה שעוד לא התחילה את החיים שלה?".
הסיפור הקשה של בתה של חגית הוא רק אחד מני רבים, והנתונים אינם מעודדים. לפי הלובי למלחמה באלימות מינית, בשנים האחרונות חלה עלייה מתמדת בדיווח על פגיעות מיניות של בגירים בקטינים ושל קטינים בקטינים, כך שאחד מתוך חמישה ילדים ובני נוער בישראל חווים פגיעה מינית. אם לא די בכך, עולה כי 40% מהנפגעים אינם מדווחים על הפגיעה בהם לאיש וכ־40% מהנפגעים אינם יודעים למי לפנות בעת הצורך. בנוסף, רק כמחצית מהקטינים שנפגעו מאלימות מינית בישראל מגיעים למרכזי הגנה.
מרכז הגנה פועל באחריות משרד הרווחה ומיועד לטיפול בקטינים שנפגעו מינית, פיזית או נפשית, או שסבלו מהזנחה קשה. המרכזים ברחבי הארץ מספקים לנפגעים הערכה, אבחון, חקירה והיוועצות על ידי צוות רב־מקצועי, ביניהם עובדת סוציאלית לחוק נוער, חוקרת ילדים, חוקר נוער, פרקליט ורופא. כ־75% מהמקרים שמגיעים למרכזי ההגנה הם פגיעות מיניות בילדים. למרות החשיבות הרבה, בישראל פועלים כיום רק שמונה מרכזי הגנה (מרכז ההגנה בתל השומר לא היה פעיל בשבועות האחרונים ויחזור לפעול רק ב־1 בספטמבר).
"ההליך הפלילי מאוד קשה. אני בטוחה שבמרכז הגנה הכל היה רך יותר, מכיל, מלווה באנשי מקצוע גם עבורה וגם עבורי", מספרת חגית, "אבל לא הפנו אותנו בכלל למרכז כזה. אף אחד לא הציג את זה כאופציה".
לדבריה של יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית, תחום הטיפול בפגיעה מינית בקטינים מנוהל בחוסר סדר. "הידע לא מרוכז או מאורגן, והציבור נושא בהשלכות. לא נאספות ראיות ולא ניתן טיפול מסודר. הנתונים מצביעים על מציאות עגומה שבה התחום נופל בין הכיסאות".
ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "שמונת מרכזי ההגנה פרוסים ברחבי הארץ ונותנים מענה הוליסטי לילדים ונוער שנפגעו. בכל שנה מובאים למרכזים אלפי ילדים שנפגעו והופנו על ידי מערכות החינוך, הבריאות, הטיפול והאכיפה, וכן בפניות עצמיות של הנפגע או בני משפחתו. אנו קוראים לכל מי שנחשף לפגיעה בילד לפנות למרכז הגנה באזור מגוריו".
