כשהציבור נאנק תחת מצוקה כלכלית-בריאותיות ועננה של חוסר ודאות, קשה לו להבין מה מהות הקרב שהתנהל שלשום (יום ד') בכנסת. אז הנה אמלק: איש האופוזיציה ח"כ בצלאל סמוטריץ' החליט להשתמש בכלי שנקרא הצעה לסדר היום להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית. הנושא הנבחר: ניגודי העניינים של שופטי העליון, בהתבסס על תחקירים של העיתונאים קלמן ליבסקינד וצח שפיצן. חרף מציאות של מיליון דורשי עבודה ומשבר בריאותי, הוא לא ניסה לאתגר את הממשלה בדרישה לוועדת חקירה על השאלה איך הגענו בדילוג לא אלגנטי לקצב תחלואה כזה, או מה קרה ל-100 מיליארד השקלים שהבטיחה להביא לציבור. שופטי העליון. בזה הוא התמקד.
אין אפילו צורך להכריע בשאלה אם ועדת חקירה היא בכלל הכלי המתאים לבדוק את הנושא באופן ענייני. לסמוטריץ' הייתה כאן מטרה אופוזיציונית תלת-ראשית ולגיטימית בחלקה: להביך את הליכוד, להעמיק את קרע בין השותפים בממשלת הקורונה ולהלך אימים על מערכת המשפט.
הפעם האחרונה שוועדת חקירה פרלמנטרית עשתה רעש הייתה בנובמבר 2018, במהלך עוד גל רציחות נשים, כשעאידה תומא סלימאן דרשה לבדוק את הטיפול בנושא. לא נמצאה אז אף לא ח"כית או שרה אחת מהליכוד שחשבה שהנושא ערכי ועקרוני כמו ניגודי עניינים של שופטים (מבלי לזלזל בכך). לא נמצאה אף צדיקה ליכודניקית בסדום שתתמוך או אפילו תיעדר באופן סימלי מההצבעה. הם הפילו אותה בלי למצמץ.
זה לא חריג, אגב. מדי שבוע מוגשות הצעות להקמת ועדות חקירה פרלמנטריות והממשלה מפילה את כולן. מקרה נדיר היה ועדת החקירה הפרלמנטרית שיזמתי ב-2017 בנושא אשראי הבנקים, אז שכנעתי את דוד ביטן ורועי פולקמן שאין להם ברירה אלא לעמוד לצד הציבור בעניין.
היסטורית, עד כה הוקמו בסך הכול 12 ועדות חקירה פרלמנטרית. סמכויות אמיתיות או שיניים אין להן, ועל כן תפקידן העיקרי הוא יצירת רעש וערך הצהרתי שמתלווה למילה "חקירה".
צחקתי לעצמי כששמעתי שלשום את ח"כ מיקי זוהר מסביר שיש לליכוד אידאולוגיה ולכן יש לתמוך בהצעתו של סמוטריץ'. האידאולוגיה היחידה במקרה הזה היא התחרות על הבייס הימני. אני לא זוכרת את זוהר או מישהו אחר מהמפלגה שלו נאבק באופן עקרוני וערכי על דמותה של מערכת המשפט עד שזה נגע אישית לראש הממשלה. לא בפרשיית רות דוד שלא נחקרה מעולם, לא כשנציבות הביקורת על הפרקליטים נשחקה עד דק ולא במקרים אחרים.
אירועי יום רביעי היו הכול חוץ מאידאולוגיה. המסר הנושב מראש הממשלה לאנשיו, אפילו בתוך אירוע הקורונה, הוא להחטיף לאנשי כחול לבן, לאתגר אותם, להציק להם. חברי הכנסת מהליכוד יעשו זאת, קל וחומר כשההטרלה של סמוטריץ' – שהיה ברור שתעורר התנגדות של כחול לבן - מאיימת על הבייס. אז הליכודניקים הרעישו במהלך היום ושילמו את חובם התקשורתי, אבל כמובן לא הלכו עד הסוף וההצעה נפלה לפני שהממשלה תיפול.
- איילת נחמיאס ורבין היא סגנית נשיא התאחדות התעשיינים ולשעבר ח"כית במחנה הציוני
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פורסם לראשונה: 20:03, 09.07.20
