רונן ברגמן בשיחה עם אולפן ynet
(צילום: אבי חי)
בהתבסס על המידע שמסרו מקורות מודיעין בוושינגטון ל"ניו יורק טיימס" (בידיעה שגם הח"מ חתום עליה) ניתן להסיק כמה מסקנות ביניים בסבירות גבוהה מאוד על הבקשה של ארצות הברית וההיענות של ישראל לבצע את ההתנקשות באבו מוחמד אל־מסרי ב-7 באוגוסט בלב טהרן.
מסקנה ראשונה: לאיראנים אין אלוהים, ובמילים שבהן השתמש פעם ח’ומייני כשהסכים להפסקת אש עם סדאם חוסיין – הם יהיו מוכנים גם לשתות מכוס התרעלה וגם לעשות עסקאות עם השטן. קשה למצוא גורם מרוחק יותר ושנוא יותר על שלטונות המהפכה השיעית באיראן מתנועות הג'יהאדיסטים הסונים. ולמרות זאת, האיראנים מארחים אצלם, בתנאי פאר ולאורך שנים רבות (למעשה לאורך רוב העשורים מאז הפכה הנהגת אל־קאעידה מבוקשת אחרי הפיגועים בשגרירויות ב־1998) חלקים נרחבים מהנהגת אל-קאעידה, גורם הטרור הבינלאומי הקטלני ביותר.
הפיגועים בשגרירויות באפריקה שעליהם היה אחראי אל-מסרי
(צילום: רויטרס)
האיראנים עושים זאת כנראה בשל שילוב של שתי סיבות. ראשית, הרצון לתאם ולשתף פעולה במבצעים נגד אויבים משותפים, נניח נגד ארה”ב או ישראל. שנית, הרצון להחזיק אצלם גורמים בכירים באל-קאעידה וכך לוודא שהארגון לא מבצע פיגועים נגד איראן או נגד אינטרסים שלה.
באופן ממוקד, הם אירחו בדירת פאר בשכונת יוקרה, בחסות קהילת המודיעין, את איש המבצעים הבכיר של הארגון, איש הגרעין המקים של אל-קאעידה, חבר מועצת השורא, חבורת הפיקוד העליונה של הארגון, איש סודו של אוסאמה בן לאדן, שלימים השיא את בתו לבנו חמזה ומי שדמם של מאות, אם לא אלפים על ידיו.
האיראנים ידעו כי לו ייוודע דבר מותו של אל־מסרי בלב טהרן, אותו אל-מסרי שמייצג יותר מכל את הארגון שהם עצמם נלחמו בו והטיפו לאזרחים כי הוא התגלמות כל הרוע, הבעיה העיקרית שלהם לא תהיה כלפי חוץ – איך מסבירים לעולם שהם אירחו רב־מחבל רצחני אצלם, אלא כלפי פנים – מה אומרים לציבור? מה אומרים לשכניו של אל-מסרי שפתאום מגלים שההיסטוריון הלבנוני השיעי החביב הוא בעצם סגן מפקד אל-קאעידה?
האיראנים ידעו כי לו ייוודע דבר מותו של אל-מסרי, הבעיה העיקרית שלהם תהיה כלפי פנים - מה אומרים לציבור?
התגובות הסוערות באיראן על הפרסום אתמול רק מוכיחות שהם צדקו במאמצים הגדולים שעשו לטייח את הפרשה.
מסקנה שנייה: מהפרסום בטיימס עולה כי למוסד בפרט ולמודיעין הישראלי בכלל יש חדירה עמוקה ביותר אל תוך מערכות המודיעין, הצבא והביטחון של איראן. אותו סוג של חדירה שאיפשרה למוסד, על פי פרסומים זרים, לפוצץ את מתקן הגרעין בנתנז לפני כמה חודשים, לפגוע בדיוק ברכיב הכי רגיש והכי משמעותי בכל שרשרת הייצור הגרעינית, הוא שמאפשר להבין שמשמרות המהפכה ומיניסטריון המודיעין האיראנים שומרים אצלם קרוב לחזה את הנהגת אל-קאעידה (סייף אל-עדל, הסגן השני לראש הארגון מבלה חלק מזמנו שם).
האפשרות לאתר את אל-מסרי, ואחר כך לפגוע בו, היא ביטוי ליכולת מודיעינית ומבצעית יוצאת דופן של המוסד שהועמדה לשירות ארה”ב.
מסקנה שלישית: יחסי המודיעין בין ישראל לבין ארה"ב הדוקים מתמיד. אל-קאעידה היא לא ברשימת העדיפויות של קהילת המודיעין הישראלית והימצאותו של אל-מסרי תחת תיעוד וזהות מפוברקים נודעה במקרה, אגב האיסוף הכללי. גם הרצון לפגוע בו איננו ישראלי, אף שיש לישראל חשבון פתוח עימו.
אבל זהו בעיקר חשבון אמריקאי בן 22 שנה, שארה"ב לא הצליחה לסגור, ושראשי הממשל ביקשו, כך לפי הפרסום, מישראל לסגור עבורם. שנה שלמה בילו במעקבים אחרי אל-מסרי שנקט אמצעי זהירות שונים, שינה דירות והחליף מכוניות, עד שהצליחו להגיע להזדמנות המבצעית לפגוע בו.
במקרה יצא שהיא גם בעיתוי הטוב ביותר – בדיוק ביום השנה ה-22 לפיגועים בשגרירויות. אין נושא רגיש כמו התנקשויות, שבו מדינות, גם חברות קרובות, יהססו מאוד מלשתף פעולה זו עם זו. הבקשה של ההנהגה האמריקאית מישראל לסגור את החשבון עם אל־מסרי, כפי שפורסם ב"ניו יורק טיימס", היא הוכחה למידת הביטחון והקרבה שהמרגלים של הדוד סם מרגישים בעבודה עם המוסד ועם שאר גורמי קהילת המודיעין. העובדה כי המוסד הוא זה שסוגר את החשבון עבור המעצמה החזקה בתבל – היא הוכחה לעוצמתו שלו. מנגד, ישראל לא הייתה יכולה לבצע חלק גדול מהפעולות שמיוחסות לה נגד איראן – גם בסוריה, גם בלבנון, גם בעיראק וגם באיראן עצמה, ללא המטרייה הגדולה שפרסה ארה"ב מעליה.
הבקשה של ההנהגה האמריקאית מישראל לסגור את החשבון היא הוכחה למידת הביטחון שהמרגלים של הדוד סם מרגישים בעבודה עם המוסד
עם הצלחת המבצע באוגוסט סביר מאוד להניח כי ראש המוסד, יוסי כהן, התקבל ויתקבל בתודות חמות ביותר ובהוקרה עמוקה מהגורמים שעימם המוסד עומד בקשר בבית הלבן, ב-CIA ובמחלקת המדינה.
מסקנה רביעית: יש סיכוי שהאקשן הגדול עוד לפנינו. סגירת החשבונות עם אל-מסרי היא אירוע דרמטי וחשוב שמסעיר את העולם ב-24 השעות האחרונות, אבל היא עדיין מערכה שולית לעניין המרכזי – העימות הנמשך, שהוא בחזקת מלחמה שפרצה מזמן ונמשכת כל העת, בין איראן מצד אחד וארה"ב וישראל מהצד השני. שם עוד לא נאמרה המילה האחרונה. רחוק מזה.
