העימות האלים ליד טול כרם, השבוע
העולם מלא צרות ונגיפים. למי בכלל יש זמן להביט מעבר לקצה האף ולראות, לשם שינוי, צרות של אחרים? מקסימום משווים את העקומה שלנו מול העגומה שלהם ומנסים להבין מתי זו חמורה מהאחרת. אבל אני רוצה בכל זאת לקחת אתכם, לדקות אחדות, לצרה אחת אחרת, שהייתה פה לפני הקורונה ותישאר גם אחריה.
בתחילת השבוע התעמת צה"ל עם פלסטינים בקרבת טול כרם. היה זה לאחר הפקעת שטח בידי צה"ל והמפגינים באו למחות. כבר היו דברים מעולם, אולם העימות הזה הוליד שני סרטונים קשים של מאבק בין קצין צה"ל וחייליו לבין מפגינים.
מזמן לא ראיתי סרטונים כאלה. באחד הקצין מפיל מפגין מבוגר על הקרקע ואז מדביק אותו אליה באופן המוכר לציבור האמריקני ולעולם כולו כ"תנוחת ג'ורג פלויד" (גם לציבור הישראלי היא מוכרת מהפגנות בלפור). בסרטון השני הקצין מנפץ חלון מכונית כדי להגיע פנימה ולאיים בנשקו על מפגין. מסביב חגו כל הזמן צלמים כעדת טורפים והנציחו כל שנייה. הדיווחים הציפו את הרשתות החברתיות.
יש מי שאוהבים את התמונות האלה – "כך צריך", הם מגיבים – ויש שמבינים שהסרטונים האלה פוגעים באורח אנוש ובלתי מחיק בדמותה של מדינת ישראל ומכשילים כל מהלך של התקדמות ושל חיים משותפים. בימים אלה, שבהם דוקטרינת נתניהו מנסה לסחוף עוד מדינות למעגל הנורמליזציה תוך עקיפת הפלסטינים, מישהו חושב שזה מקדם את הרעיון? מעודד אהדה? אל-ג'זירה תחמיץ את התמונות האלה?
מצלמות בשדה הקרב אינן חדשות והשפעתן ידועה. כבר בעת שירותי כדובר צה"ל באינתיפאדה הראשונה הוכיחו הפלסטינים יצירתיות תקשורתית רבה. בעוד אנחנו פעלנו בסרבול ובאיטיות כדי לדווח על אירועים שונים, הם אימצו מצלמות קטנות ושיגרו סרטונים לרשתות הטלוויזיה הזרות. צה"ל נגרר מאחור. כשהגיע שני עם הגרסה שלו, למי כבר הייתה סבלנות לשמוע?
בכך שמט צה"ל את הנשק החזק שלו - ניהול האירוע ושחרור המידע בזמן ובמקום שירצה. הפלסטינים הכתיבו את הקצב וצה"ל התגונן. מאז המציאות החמירה כמובן. הטלפונים הניידים הם חלק בלתי נפרד מכל אירוע חדשותי והרשתות החברתיות הן בית פתוח, זמין ונטול בקרה. הן השאירו מאחור את המסכים הגדולים. כוחן עצום ויעילותן גדולה. מי שאינו שם - אינו קיים.
אם צה"ל רוצה להציג את הגרסה שלו לאירועים הללו, ויש לו גרסה כזאת, הוא צריך להציג תמונות. בשעתו נקבע שיהיה צלם מתעד באירועים כאלה, וממילא כבר למדנו להתקין מצלמות על קסדות החיילים או על גופם כפי שעושים שוטרים בארה"ב, אז איפה התמונות הללו? מי שרוצה להתמודד עם תמונות - יעשה זאת באותה שפה, באותה מהירות ובאותה יעילות שבהן הפלסטינים מנהלים את המערכה שלהם.
הגיע הזמן להבין, אחרי יותר מ-30 שנה, שעימותים אלה המתרחשים חדשות לפרקים הם מלכודות פתאים שצריך ואפשר להימנע מהן. במקרה הנוכחי הרי מדובר היה במפגין מוכר שכתובתו ידועה. לא עדיף היה לעצור אותו אחרי שעזב את המקום?
ומה בדבר הדרכה לחיילים ולמפקדים? פעם נהוג היה לאמן אותם לפעול בסביבה רווית תקשורת. הם חייבים להיות מודעים לנוכחות המצלמה והמיקרופונים כי הכעס והתוקפנות שהעדשות לוכדות אינם ניתנים להסבר. לא יכול להיות שבשנת 2021 יהיו בצה"ל מפקדים וחיילים שלא יבינו את משמעות נוכחותה של המצלמה (האירוע הפלילי של אלאור אזריה הוא מקרה קיצון של התופעה).
טועה מי שחושב שטיסת אל על שעליה פמליה מכובדת מחקה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מי שחושב שהפלסטינים ייעלמו נוכח הטקסים המרגשים מאיחוד האמירויות טועה גם הוא. הסכסוך נמשך ואפשר שיחריף. ישראל ממשיכה להיאבק על דעת הקהל בתנאים מחמירים והולכים. ממשיכה ומפסידה.
- ד"ר נחמן שי הוא פרופ' אורח באוניברסיטת דיוק בצפון קרולינה מטעם המכון ללימודי ישראל. כיהן בעבר כחבר כנסת ודובר צה"ל. ספרו "מלחמדיה" עוסק בדיפלומטיה הציבורית של ישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
