בגן על גבעה, תחת ענפיו הרחבים של עץ דובדבן, תא טלפון לבן מנצנץ באור של תחילת האביב. בפנים, קזויושי סאסאקי בן ה-67 מקיש בזהירות את מספר הטלפון הנייד של אשתו המנוחה מיוואקו, מתכופף ומערסל את השפופרת.
הוא מתאר כיצד חיפש אותה במשך ימים לאחר רעידת האדמה והצונאמי ההרסניים לפני עשור, ביקר במרכזי פינוי ובחדרי מתים מאולתרים, וחזר בלילה להריסות ביתם. "הכול קרה בן רגע, אני לא יכול לשכוח את זה, אפילו עכשיו", הוא אומר ובוכה. "שלחתי לך הודעה שאומרת לך איפה אני, אבל לא קראת אותה. כשחזרתי הביתה והסתכלתי למעלה לשמיים, היו אלפי כוכבים, זה היה כמו להסתכל על קופסת תכשיטים. בכיתי ובכיתי וידעתי אז שכל כך הרבה אנשים מתו".
מיוואקו הייתה אחת מקרוב ל-20 אלף בני אדם שנהרגו באסון שהתרחש בצפון-מזרח יפן ב-11 במרץ 2011. ניצולים רבים אומרים שקו הטלפון הלא מחובר בעיירה אוטצוצ'י עוזר להם לשמור על קשר עם יקיריהם ומעניק להם נחמה כלשהי כאשר הם נאבקים בצערם.
מוקדם יותר באותו יום, סאצ'יקו אוקאווה מתקשרת לטויצ'ירו, בעלה המנוח, שלו הייתה נשואה במשך 44 שנים. היא שואלת אותו איך הוא ממלא את ימיו מאז שנסחף על ידי הצונאמי לפני עשור. "אני בודדה", היא אומרת לבסוף בקול סדוק, ומבקשת מטויצ'ירו לשמור על משפחתם. "להתראות בינתיים, אחזור בקרוב".
אוקאווה מעידה שלעתים היא מרגישה שהיא יכולה לשמוע את טויצ'ירו בצד השני של הקו: "זה גורם לי להרגיש קצת יותר טוב". היפנית בת ה-76, ששמעה על המקום מחברים, מביאה איתה לעתים קרובות את שני נכדיה כדי שיוכלו גם הם לדבר עם סבא שלהם.
"סבא, עברו כבר עשר שנים ואני עולה בקרוב לחטיבת ביניים", אומר דיינה, נכדו בן ה-12 של אוקאווה, כאשר כולם נדחקים לתא הטלפון. "יש את הנגיף החדש הזה שהורג המון אנשים, ולכן אנחנו עוטים מסכות. אבל כולנו בסדר".
רעש, צונאמי, אסון גרעיני
יפן תציין מחר 10 שנים לאסון המשולש שפקד אותה ב-11 במרץ 2011 – רעידת אדמה אדירה בעוצמה 9, צונאמי שכיסה את עומק היבשה ותאונה גרעינית בתחנת הכוח בפוקושימה. יותר מ-18 אלף בני אדם נהרגו באסון ההוא, יותר מ-6,000 נפצעו – ועיירות שלמות נמחקו מהמפה.
מספרם הרשמי של ההרוגים ברעש האדמה ובצונאמי עומד על 15,900, אבל מלבדם נעדרים עוד 2,528 בני אדם, הנחשבים גם הם כמובן למתים. ממש בסוף השבוע האחרון נמסר כי זוהו רשמית שרידי גופתה של אישה שנעדרה מאז האסון ב-2011. שרידיה נמצאו ב-17 בפברואר באזור מיאגי שבצפון-מזרח יפן, ובדיקות שיניים ו-DNA שנערכו להם אימתו כי מדובר בשרידיה של נצוקו אוקויאמה, שהייתה בת 61 כשהגלים היכו במקום היישוב שלה.
רעידת האדמה ב-2011 גרמה גם לאסון בתחנת הכוח הגרעינית פוקושימה דאיצ'י – האסון הגרעיני הכבד ביותר מאז אסון צ'רנוביל באוקראינה ב-1986. הרעש והצונאמי פגעו במערכות חשמל וקירור בתחנה, ושלושה מששת הכורים שלה הותכו. יותר מ-160 אלף בני אדם שגרו ברדיוס של 20 קילומטר ממתקן פוקושימה דאיצ'י נאלצו בהוראת הממשלה להתפנות מבתיהם בגלל סכנת הקרינה, והחלו לשוב לבתיהם רק שלוש שנים אחר כך.
כמו האסון בצ'רנוביל, גם אסון פוקושימה הוגדר כאסון גרעיני בדרגה 7, ואלה שני האסונות הגרעיניים החמורים ביותר שנרשמו אי פעם.
זה בא פתאום, ולא נפרדנו
את תא הטלפון שנותן נחמה לניצולים הקים איטארו סאסאקי, הבעלים של הגן באוטצוצ'י, עיירה השוכנת כ-500 ק"מ מצפון-מזרח לטוקיו, כמה חודשים לפני האסון, לאחר שאיבד את בן דודו למחלת הסרטן. "יש הרבה אנשים שלא הצליחו להיפרד", הוא אומר. "יש משפחות שמייחלות לאפשרות להגיד משהו בסוף, לו היו יודעות שלא יזכו לדבר שוב".
הטלפון מושך כעת אלפי מבקרים מכל רחבי יפן. הוא משמש לא רק ניצולי צונאמי, אלא גם אנשים שאיבדו קרובי משפחה למחלה והתאבדות. לאחרונה אף שימש "הטלפון של הרוח" השראה לסרט.
סאסאקי מספר שלפני כמה חודשים פנו אליו אנשים שרוצים להקים טלפונים דומים בבריטניה ובפולין כדי שיאפשרו לאנשים להתקשר לקרובי משפחה שאבדו להם במגפת הקורונה. "כמו אסון, המגפה באה פתאום, וכאשר המוות פתאומי, הצער שמשפחה חווה הוא הרבה יותר גדול", אומר סאסאקי בן ה-76.
כמו אלפים אחרים בקהילות חוף הרוסות, קזויושי סאסאקי איבד לא רק את אשתו אלא גם קרובי משפחה וחברים רבים אחרים באסון. הוא הכיר ואהב את מיוואקו במשך רוב חייו. הוא התוודה בפניה על אהבתו לראשונה כאשר שניהם למדו בחטיבת הביניים, אך היא דחתה אותו. חלפו עשר שנים נוספות עד שהשניים התחילו לצאת. בסופו של דבר הם התחתנו ונולדו להם ארבעה ילדים.
סאסאקי מסביר לאשתו כי לאחרונה הוא עבר מדיור זמני וכי בנם הצעיר בונה כעת בית חדש שבו יוכל להתגורר עם נכדיהם. לפני שהוא מנתק, סאסאקי אומר למיוואקו שבדיקה שעשה לאחרונה הראתה שהוא איבד משקל. "אני אדאג לעצמי", הוא מבטיח לה כשרוח חזקה נושבת בחוץ. "אני כל כך שמח שנפגשנו, תודה. כולנו עושים מה שאנחנו יכולים, נדבר בקרוב".
