ב-1 בספטמבר רשויות הבריאות הפדרליות בארה"ב הודיעו שהן משהות את הליכי הגירוש של דיירים שלא שילמו את שכר הדירה שלהם בכל רחבי המדינה – כחלק מהמאמץ לבלום את התפשטותו של נגיף הקורונה.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
אבל זה היה מאוחר מדי עבור לטריס בין. כ-72 שעות לפני אותה הצהרה של המרכזים האמריקניים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), בין בת ה-35 פונתה מדירתה במילווקי שבוויסקונסין. היא התגוררה שם במשך שלוש שנים למרות תקרה שוקעת, ריח שתן במסדרונות והומלסים שפלשו למרתף – בגלל שלא יכלה להרשות לעצמה יותר מזה.
בין עובדת למחייתה כמומחית להונאות בחברת תוכנה, אך מגפת הקורונה הביאה את מעסיקיה לקצץ בשעות העבודה שלה, ואפילו את הדירה המוזנחת שלה היא כבר לא יכלה לממן. היא ניסתה למצוא דירה אחרת, אך כיוון שבעברה כבר גורשה מדירה אחרת – נתון שמופיע ברישום שלה – אף בעל דירה אחר לא הסכים לקבל אותה. כעת היא חולקת מזרן אוויר עם בתה בת ה-5, ביחידת דיור זמנית בשכונה גרועה אף יותר מזו שהותירה מאחוריה. "אני מרגישה כל כך חסרת מזל", אמרה בין. "זה ממש קשה".
המגפה והפגיעה הכלכלית שהיא הביאה עמה הפכו בשנה האחרונה את חייהם של שוכרי הדירות האמריקנים לסיוט. הרשויות המקומיות, המדינתיות והפדרליות השתמשו בכוחן על מנת להגן עליהם ואסרו זמנית על גירוש דיירים, אך תוקף האיסורים הללו החל לפוג בתחילת הקיץ – ודיירים כמו בין נאלצו להתפנות. בספטמבר פרסם ה-CDC איסור חדש שהגן על דיירים רבים, אם כי לא על כולם, ותוקפו יפוג בינואר הקרוב.
כשיפוג תוקפו של האיסור, שוכרי הדירות האמריקנים ייאלצו לשלם חובות בסך 32 מיליארד דולר בסך הכל, כאשר נגד שמונה מיליון דיירים תלויים תיקי גירוש קיימים. כך לפי נתוני חברת הייעוץ הגלובלית Stout Risius and Ross, אשר עובדת יחד עם הארגון האמריקני National Coalition for a Civil Right to Counsel, המספק סיוע משפטי לדיירים שעומדים בפני הליך גירוש. בשנה רגילה, לפי חוקרים מאוניברסיטת פרינסטון, כ-3.6 מיליון אמריקנים עומדים בפני הליך גירוש.
בעלי הדירות, רובם עצמאים שבעצמם נדרשים לשלם משכנתה, אומרים כי גם הם נמצאים תחת לחץ כלכלי חסר-תקדים – כאשר רבים מדייריהם לא משלמים להם שכר דירה כבר שמונה חודשים. רבים מבעלי הדירות "לא מייצרים מספיק הכנסות", אומר בוב פינגר, מנכ"ל איגוד הדירות הלאומי בארה"ב. "זה לא עסק שמרוויחים בו המון", הוסיף, "על כל דולר אחד שבו משקיעים בעלי הדירות הם מרוויחים רק 9 סנט".
7,000 דולר חובות, וגם קנסות
אילולי הקונגרס וממשל טראמפ יצליחו לפתור את המחלוקות ביניהם ולהסכים על חבילת סיוע כלכלי נוספת לנפגעי משבר הקורונה – כזו שתכלול גם עזרה לדיירים ולבעלי הדירות – ינואר עלול להביא עמו זינוק במספר הגירושים מדירות ובמספר דרי הרחוב. לפי ג'ון פולוק, עורך דין מטעם "מרכז הצדק הציבורי" שפועל לסייע לדיירים, הגל הזה עלול להיות כזה "שמעולם לא ראינו בעבר".
בית הנבחרים, שנמצא בשליטת הדמוקרטים, אישר לאחרונה חבילת סיוע שכוללת בתוכה 50 מיליארד דולר עבור דיירים ובעלי בתים שזקוקים לעזרה. ההצעה של הדמוקרטים כוללת גם איסור על גירושים ועיקולים למשך שנה נוספת. כדי שתהפוך לחוק היא זקוקה לקבל את אישור הסנאט, אך זה נמצא בשליטת הרפובליקנים שמתנגדים לחבילה נרחבת כל כך כפי שמציעים הדמוקרטים. ההצעה שלהם מצומצמת הרבה יותר ולא כוללת סיוע דומה לשוכרי הדירות.
יותר מ-60,000 בקשות לפינוי דיירים הוגשו מאז פרוץ המגפה ב-17 ערים אמריקניות שאותן מנטרים החוקרים מפרינסטון. מומחי בריאות מזהירים כי גירוש דיירים עלול לתרום להתפשטות הקורונה, כיוון שהדיירים שנזרקים לרחוב נאלצים ללון במקלטים להומלסים או בדירות צפופות עם חברים ובני משפחה, ובכך נמצאים בסיכון גבוה יותר להיחשף לנשא של הנגיף. הסכנה הזו גדולה עוד יותר בחורף, כאשר מזג האוויר הקר מאלץ אנשים להישאר במקומות סגורים.
למרות שהליכי הפינוי מדירות צנחו משמעותית בעקבות ההגנה הזמנית שסיפק בספטמבר ה-CDC, הם לא פסקו לחלוטין. בכמה מקומות – ערים כמו קולומבוס שבאוהיו, וג'קסונוויל וג'יינסוויל שבפלורידה – בעלי דירות הגישו פחות או יותר את אותה כמות של דרישות לפינוי כפי שעשו לפני ההוראה החדשה של ה-CDC. בריצ'מונד שבווירג'יניה, למשל, הוגשו 152 בקשות בשבוע של 4 באוקטובר, הרבה יותר מהכמות שהוגשה בממוצע בשבוע אחד ביולי. הסיבה לכך היא שההוראה של ה-CDC נתונה לפרשנות של בתי המשפט, ולבעלי הדירות יש עדיין אפשרות לסלק דיירים בטענה, למשל, שהם מפרים את חוזה השכירות או לוקחים חלק בפעילות פלילית.
נוסף על כך, ב-9 באוקטובר ממשל טראמפ הודיע על מדיניות שמאפשרת לבעלי דירות לפתוח בהליכי גירוש דיירים למרות שהאיסור על יישום הגירוש עדיין תקף. המדיניות הזו קובעת גם שבעלי דירות כלל לא נדרשים להודיע לדייריהם שקיים איסור על גירושם.
בסוף ספטמבר פרסמה לשכת מפקד האוכלוסין האמריקנית סקר שלפיו לפחות 25% משוכרי הדירות שלהם ילדים קטנים לא מסוגלים לשלם את שכר הדירה. אחת מהם היא נטשה בורנס, שגם לה קוצצו שעות העבודה בחנות הבגדים שבה היא מועסקת במילווקי עקב משבר הקורונה. בורנס חייבת כעת 7,000 דולר לבעל הדירה שלה – לא כולל קנסות אחרים שצברה. אין לה מושג כיצד תוכל לשלם את הסכום הזה. "בלי האיסור של ה-CDC, אני והילדים שלי היינו עכשיו הומלסים", היא אומרת.
הולך להיות בלגן
במילווקי, כמו בערים אחרות בארה"ב, בעלי הדירות רשאים לנכות 20% משכר הדיירים שלהם כדי לכסות את החובות שצברו. תשלום החובות עלול לרדוף דיירים שנים ארוכות, ושיעור הריבית שלהם עומד על 12%.
אבטלה, מחלה, איבוד בן זוג – כל אלו אינם מהווים סיבה מוצדקת להימנע מפינוי מדירה. גם לא מגפה עולמית. כך אומר ניק טומן, עורך דין ממילווקי שעוזר לדיירים. טומן אומר כי הבחין בשינוי משמעותי בסוג הלקוחות שמגיעים אליו בתקופת המגפה. האנשים שפונים אליו אינם כאלו שמתגוררים לבד – אלו משפחות.
"אני שומע סיפורים ממשפחות שלמות שנמצאות בצד הרחוב", אומר טומן, קולו סדוק מבכי בראיון טלפוני לסוכנות הידיעות רויטרס. "למשפחות הללו אין לאן ללכת, אין להן שום אפשרות אחרת, ואני חושב שזה ברור מאוד שרשת הרווחה לא גדולה מספיק על מנת לטפל בדבר כזה", הוסיף. טומן מספר שאחד הלקוחות שלו היה במצוקה כה גדולה עד שדיבר עמו על אפשרות שישים קץ לחייו.
למרות שהדרישות לפינויים פחתו מאז האיסור של ה-CDC, טומן אומר כי הוא ועורכי דין אחרים שמסייעים לשוכרי דירות במילווקי חוששים מהגל הצפוי בקרוב. "ינואר הולך להיות בלגן", הוא אומר. "אף אחד לא יכול למצוא מקום חדש אם תלוי נגדו תיק פינוי קיים – ולאף אחד ממילא אין כסף".