16 שנים, לא פחות, המתינו שופטי בג"ץ, שכבר התחלפו שוב ושוב, להסדרת עניין הגיורים על ידי הממשלה והכנסת, שגם הן החליפו הרכבים שוב ושוב. בניגוד למנהגו גילה בג"ץ איפוק מדהים. פסיביזם שיפוטי במקום אקטיביזם. הרי הנושא שעל הפרק, הכרה בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים, הוא תפוח לוהט. ורק לאחר שכלו כל הקיצין, ולאחר הענקת ארכות חוזרות ונשנות, הגיעו שופטי בג"ץ, בהרכב מורחב של תשעה, להחלטה הנכונה.
ולפני שמישהו יטען שמדובר בהחלטה ליברלית, מנותקת, שמייצגת את המיעוט החילוני, אז צריך לומר: לא הפעם. משום שכל תשעת שופטי ההרכב, כולל השמרנים והדתיים שביניהם, הגיעו לאותה החלטה: יש להכיר בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים שנעשו בישראל לצורך הכרה במתגיירים כיהודים לפי חוק השבות.
ישראל היא מדינה יהודית ומדינת היהודים. יהודים הם לא רק אלה שנולדו כך או שהממסד החרדי מכיר בהם ככאלה. יהודים הם אלה שקשרו את גורלם בעם היהודי, שמרגישים כיהודים, שעברו גיור על ידי אחד הזרמים ביהדות, ככל שמדובר, כפי שנקבע בהחלטה, בזרם שמתאפיין בקהילה "בעלת זהות יהודית משותפת, מבוססת וקבועה". כך שאם יקום מחר זרם חדש ומוזר, כפי שמאיימים עלינו, הוא לא יזכה להכרה מהירה כל כך. העניין הוא שרוב יהודי העולם שייכים דווקא לזרמים הלא אורתודוכסיים.
מאות אלפי עולים אינם נחשבים יהודים לפי ההלכה, אף שהם ישראלים לכל דבר ועניין, מתגייסים לצה"ל ופזורים בתעשיות השונות. מסלול גיור מקל, גם אם אורתודוכסי, היה יכול לפתור את רוב הבעיה
צריך גם להבהיר: הגיורים הללו כבר הוכרו כאשר הם התבצעו בעולם. החידוש הוא בכך שגם גיורים בישראל יוכרו, ובכך יש משום חיזוק הקשר בין ישראל ליהדות העולם. ובמובן הזה מדובר בהחלטה ציונית.
באוקטובר 2017 מינה נתניהו את שר המשפטים לשעבר, משה נסים, כדי לגבש המלצות בנושא. זו הייתה "ועדת נסים", ועדה של איש אחד. נסים הוא בשר מבשרו של הימין. לאחר פגישות עם גורמים רבים מהעולם היהודי, וכן עם רבנים בישראל, הוא הגיש דו"ח בן 120 עמודים. ההמלצות כללו הקמת רשות גיור שיהיו בה רק שלושה רבנים, הכרה בגיורים של רבני ערים, והכרה בגיורים של הזרמים השונים שבוצעו בעולם. מיותר לציין שהמלצות הוועדה נקברו עוד בטרם הובאו לדיון. הרי החרדים והחרד"לים זעמו על הדוח. הם לא ייצגו את רוב הציבור. להפך.
בעבר התברר שגם רוב הציבור הדתי תומך בגיורים קצת יותר מקילים, והרב חיים אמסלם, לשעבר ח"כ מטעם ש"ס, הוא נושא הדגל בעניין הזה. אבל שום ועדה, שום עמדה, שום פשרה, לא התקבלה. ומי שהתעקש על המשך השליטה החרדית, באמצעות כפייה של המיעוט, מקבל עכשיו החלטה שמייצגת את עמדת רוב הציבור.
לפני ועדת נסים, ב-1997, הוקמה ועדה בראשות פרופ' יעקב נאמן ז"ל. הוועדה המליצה על כינון בתי דין מיוחדים לגיור, שיתמנו על ידי הרבנים הראשיים לישראל, והגיור יהיה על פי דין תורה. בנוסף המליץ נאמן על הקמת מכון ללימודי יהדות, לצורך הכנה לגיור, שהזרמים הלא-אורתודוכסיים יהיו שותפים בו. ההמלצות נדחו הן על ידי האורתודוכסים והן על ידי הרפורמים. ב-1998 אימצה הממשלה את ההמלצות, אבל בפועל הגיור היה ונותר בידי הזרמים החרדיים.
הבעיה, כדאי להזכיר, נובעת לא רק מיחסי ישראל והתפוצה היהודית, אלא גם ממה שקורה בישראל פנימה. מאות אלפי עולים מברה"מ לשעבר אינם נחשבים יהודים לפי ההלכה, אף שהם ישראלים לכל דבר ועניין, מתגייסים לצה"ל ופזורים במערכת הרפואה ובתעשיות השונות. מסלול גיור מקל, גם אם אורתודוכסי, היה יכול לפתור את רוב הבעיה.
אבל מסלול המכשולים שמציב הממסד הרבני, בניגוד לעמדת הרב אמסלם ובניגוד לעמדת פוסקי הלכה כמו הרמב"ם, גורם לכך שלמעשה הגיור בקרבם שואף לאפס. הדוחות השונים הציגו את הבעיה, אבל מקבלי ההחלטות נכנעו שוב ושוב לזרם החרדי.
"לא ניתן להמתין ללא סוף וללא תוחלת ולהימנע מהכרעה", כתבה נשיאת העליון אסתר חיות, "רק בשל אפשרות ערטילאית כי חקיקה כלשהי תקרום עור וגידים – אפשרות שעצם התממשותה מוטל בספק רב ומועד התממשותה אינו ידוע". אבל מתוך כבוד לכנסת הוסיפה חיות וכתבה ש"אין (בהחלטה) כדי למנוע מן הכנסת לצקת בעתיד תוכן נוסף או אחר למושג הגיור בחוק השבות, ככל שתמצא זאת לנכון". הכדור בידי הכנסת, אבל ספק אם היא תרים אותו.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
