(צילום: ירון שרון)
החלל שנותר בקרב בני המשפחות שאיבדו את יקיריהם באסון האוטובוס בשריפה הגדולה בכרמל בקרב עשר שנים, גרם לחלק מהם לעשות מעשה ולהמשיך את הדרך של אהוביהם שנספו בלהבות. עשור אחרי אותו אסון, שלושה בני משפחה שהמשיכו את הדרך של יקיריהם כותבים להם על הדרך המשותפת ועל הגעגועים שלא מרפים, למרות הזמן שעבר.
"המטרה שלי בחיים – לעשות אותך גאה"
יעל מלינה, בתו של קצין המשטרה רפ"ק יצחק מלינה ז"ל. השתחררה לפני חודש משירות במשטרה, שירתה באותה תחנה ששירת אביה
היי אבא,
אני יודעת שהרבה זמן לא דיברנו...
תבין, זה קצת קשה לשמוע אותך מגן עדן
ועוד יותר קשה לי להבין שעברו עשר שנים
מאז הפעם האחרונה שראיתי אותך.
באותו הבוקר שבו פרצה השריפה, הכנת לי שוקו ולקחת אותי לבית הספר בניידת המשטרה שלך.
אני אפילו לא זוכרת איך נפרדתי ממך...
אני רק זוכרת בערב דפיקות על הדלת,
שבישרו שאתה לא תחזור יותר הביתה.
ניסית להציל את הצוערים באוטובוס הבוער,
אך שכחת להציל את עצמך.
לאחר הרבה שנים של הדחקה, עצב וכאב,
החלטתי להתגייס לשרת במשטרה, באותה התחנה שבה אתה שירתת.
בהתחלה היה לי קשה לשמוע סיפורים עליך,
על כמה אהבו אותך ואיך היית נחוש לצאת למשימות ולעזור לאזרחים במצוקה.
עם הזמן התחזקתי וזה מילא אותי בגאווה להמשיך בדרך שלך.
כי זאת בעצם המטרה שלי בחיים
לעשות אותך גאה בי!
אתה תמיד תהיה הגיבור שלי,
ואני תמיד אוהב אותך לנצח
"הייתי חייב להמשיך את דרכך"
גלעד סמנדייב, אחיו של רב-כבאי אורי סמנדייב ז"ל שנספה באסון הכרמל. בעקבות אחיו גלעד משרת כלוחם אש בתחנת הכיבוי במגדל העמק
אורי אחי,
אני לא יודע מהיכן להתחיל. הכל נראה קרוב, אבל בעצם אנחנו מציינים כבר עשור לאסון, עשור לחסרונך בחיינו.
האבדה שלך גרמה לנו להביט על החיים אחרת. למדנו ממך את שמחת החיים ואנחנו מיישמים אותה בכל רגע נתון, כפי שאתה עשית.
לכל דור שנולד במשפחה אנחנו מספרים על גדולתך ובעיקר על האדם שהיית – המסירות, הנכונות לעזור והכבוד שנתת לכל אדם.
הצניעות שלך כבשה את כולם, והיום היא מורה את הדרך לדור החדש.
דרכך אולי נקטעה אבל הייתי חייב להמשיך את דרכך. לא היה לי ספק שאני הולך ליישם את מה שאהבת לעשות, וזה לעזור ולהציל חיים כלוחם אש.
תמיד תישאר אחי הצעיר, אבל בכל זאת למדתי ממך המון ועל זה אוקיר לך תודה כל חיי.
בכל משימה אתה איתי, ואין לי ספק שאני מרגיש את הכוחות שאתה נותן לי ולכל המשפחה להמשיך הלאה.
תודה אורי, תודה שהיית חלק בחיי.
אוהב ומתגעגע
"הלוחמים שהכירו אותך מזכירים לי את העיניים שלך"
מיכה פרץ, אחיו רונן פרץ ז"ל, צוער קורס הקצינים של שירות בתי הסוהר שנספה בשריפה. מיכה משרת כיום כמפקד במג"ב, בדומה לשירות הצבאי של אחיו
אחי היקר,
זה כבר עשר שנים בלעדיך ונראה כאילו הכל קרה אתמול.
יצאת למשימה של הצלת חיי אדם ולא שבת. הלב התרסק ונולדנו למציאות חדשה של שכול ואובדן.
לימדת אותי לחוות את החיים עד הסוף. לא לראות את חצי הכוס הריקה אלא למלא אותה, וכבר עשר שנים שכך אני עושה ואמשיך לעשות.
בעקבותיך התגייסתי למשמר הגבול, ועברתי כמעט את אותו המסלול. עדיין משרתים פה לוחמים שהכירו אותך והם מזכירים לי את החן שלך, ואת העיניים המיוחדות שלך.
אחי, לפני כל אזכרה שנתית אני מביט בשמיים שלך וליבי כואב ומתגעגע.
וכעת עוד אזכרה שנתית בפתח, אך האזכרה השנה תהיה שונה בעקבות המגבלות.
רונן אחי היקר, השלום לך שם למעלה עם כל המלאכים. תשמור אתה עלינו כאן הנשארים. כולי תקווה שנפילתך לא הייתה לשווא ושיבוא שלום עלינו ועל כל ישראל.
תהא נשמתך ונשמות כל חללי מערכות ישראל צרורה בצרור החיים
