היום שאחרי בעכו: מצב העסקים בעיר העתיקה
(צילום: שמיר אלבז)
"אם תשאל למה עשו את זה, והם יגידו שזה בגלל אל-אקצא. אבל זה שטויות. הם לא נסעו לשם אף פעם, לא יודעים על מה מדובר. הם פשוט עבריינים שניצלו את המצב. ועכשיו הם חושבים שהכוח שלהם התגבר". כך אמר השבוע אחד מבעלי העסקים הערבים בעכו, לאחר ארבעה לילות של מהומות שבהם השחיתו צעירים, שרפו ובזזו את העסקים היהודיים בעיר העתיקה.
"עד עכשיו, אמרתי שאם יבואו אליי בחאווה (גביית פרוטקשן, א"ר), אסגור את העסק, או שאטפל בהם. אבל עכשיו, אחרי שאף אחד לא עצר אותם, הם יחשבו שמותר הכול, ויבואו לבעלי עסקים יהודים שיגידו – 'מה אכפת לי לשלם 2,000 שקל בחודש וישמרו עליי?'", הוא תוהה.
אחרי הסערה, בימים שלאחר המהומות, בעלי עסקים רבים בעכו מחשבים מסלול מחדש, אך יש גם מי שמצהיר כי הדרך היחידה לפעול היא לחזור ולשקם את העסקים כך שיהיו טובים יותר מבעבר. אלה ואלה מודים כי כדי שהאירועים לא יחזרו על עצמם יש צורך במשטרה חזקה – לאחר שזו נעלמה מסמטאות העיר העתיקה בזמן אמת – וטיפול שורש בצעירים העבריינים.
בשנים האחרונות, לאחר הכרת אונסק"ו בעכו כעיר מורשת תרבותית, היא חוותה פריחה. יזמים ובעלי עסקים יהודיים וערבים, בסיוע ארגונים כמו הסוכנות היהודית, הזרימו כסף והשקיעו בפיתוח תיירות. בנוסף לאתרים המוכרים כמו אולמות האבירים, מנהרת הטמפלרים, חאן אל עומדאן, הנמל והמסגדים, נפתחו חדרי אירוח מפוארים, מסעדות, מרכזי מידע וחנויות ייחודיות.
אחת מהחנויות האלה היא Duck you, חנות לממכר ברווזי אמבטיה בכל הצבעים והגוונים, וגם מוצרים נלווים, גרביים וכובעים, מחזיקי מפתחות וילונות אמבטיה ועוד. אחרי הביזה, תועדו מתפרעים יורים זיקוקים לעבר המסוק המשטרתי, כשהם חובשים את כובעי הברווזים שנבזזו.
"כל מי שנכנס לחנות מחייך", אמר הבעלים, רועי סמוגורה, המתגורר בעיר. הוא ניהל בעבר את מלון אפנדי, בבעלות אורי ירמיאס (אורי בורי) שהוצת גם הוא בשבוע שעבר, ובו נפצע באורח קשה אבי הר אבן. בשנים האחרונות פתח את חנות הברווזים: "המטרה של הברווזים היא להמשיך את החיוך. אני רוצה להאמין שיש תקווה, כי אין לנו אפשרות אחרת. אני מקבל חיזוקים מהשכנים: יהודים, ערבים, נוצרים, מוסלמים. זה לא דו קיום, זה קיום".
הסיור עם רועי בשוק מתארך. הוא מסתחבק עם כל הסוחרים, מחליף לחיצות ידיים וזוכה להרבה תמיכה. "כשהגענו לשם כבר ביום שאחרי, כל השכנים באו לחבק, אתה רואה את העצב בעיניים. כואבים איתך. אני מאמין שזה אותנטי. הרוב המוחלט כמובן רוצה בשקט", הוא בטוח.
רועי מתעקש להישאר אופטימי. "יש את העשבים השוטים שצריך לעקור אותם מהשורש, אלה שהרסו הכול. ייקח חודש-חודשיים, אבל צריך להחזיר את השקט ולעצור את המעורבים", אמר. "השכנים ניסו להרחיק אותם, השייח בא לדבר איתם והם זרקו עליו אבנים. זה חבר'ה שלא רואים אף אחד ממטר. מי שניסה לסייע לשכנים, לשמור על הרכוש של המלונות, אמרו להם – 'נפגע גם בך'".
סיפורי השוטרים שסירבו להיכנס לעיר העתיקה בעת הביזה חוזרים על עצמם, וגם כשהפורעים תקפו מלונות עם אורחים, המליצה המשטרה שיסתגרו בחדרים. מנהל מלון "עכותיקה", מאיר דודסון, סיפר שרק לאחר שפנה לעיתונאי יאיר קראוס, תושב העיר, הגיעו השוטרים לסייע.
"ביקשתי שיבואו לעזור לי, אמרו לי אנחנו לא יכולים, אנחנו באים רק אם יש ירי על אנשים. ביזה? זה לא עכשיו"
עמוס מזוז, בעל חנות בגדים, סיפר שהגיע לאזור כיכר התותח, ועוכב במחסום שהיה מאויש באנשי מג"ב. "ביקשתי שיבואו לעזור לי. אמרו לי שהם מתערבים רק אם יש ירי על אנשים. ביזה? זה לא עכשיו", סיפר, בעודו סוקר בעצב את החנות שנבזזה ונשרפה.
רועי שחזר איך הצליח להגיע לפתח השוק, מול הכניסה לאולמות האבירים והמרכז לתיאטרון אחר, כשנבלם על ידי לוחמי משמר הגבול. "היו שני מג"בניקים על הגג ועוד שמונה בעמדה, ואני מגיע לפה עם הקורקינט והקסדה באמצע הכביש. ומפה יורים עליהם. אמרתי להם בואו איתי, החנות זה עוד 200 מטר מפה, והם אומרים לי תעוף מפה, לא נכנסים. לא נכנסו במשך שעות", הוא משחזר.
האזינו: "אנחנו בשלב זה לא נכנסים לעכו העתיקה, רק בסכנת חיים"
הוא מלין כי "המשטרה הייתה יכולה למנוע הרבה מזה. לא ברור למה לא נערכה אחרי הלילה הראשון. הם לא נכנסו לעיר. לא הכול הושחת בלילה הראשון. מלונות, צימרים ומסעדות נשרפו, וכיבוי אש לא נכנס לעיר כי לא היה אישור משטרה. בניינים כמו המרכז הבינלאומי לשימור בערו שעות". את הטענה שמדובר במתפרעים שהגיעו מחוץ לעיר הוא דוחה. "מדובר פה באנשים שידעו בדיוק מיהו מי. יש צימרים במבני מגורים, וצריך לעלות קומות וסמטאות. צריך לדעת מיהו מי". נקודת האור, הוא חוזר פעם אחר פעם, הם השכנים. "הם הצילו עובדים ממלונות ואירחו אותם בזמן שהיה התפרעויות, השכנים הם אלה שחילצו אנשים מלינץ'. אנשים היו יכולים למות".
בסמוך שוכנות חנות הבדים של משה כהן, וחנות הדגים של אחמד זכור. 55 שנה עובד כהן בשוק, וקרוב ל-30 שנה הם חברים. כשכהן פתח השבוע את החנות לקראת ביקור מס רכוש, הוא בכה. "55 שנה אני בשוק ולא הרגזתי איש", אמר. "מי שעושה דברים כאלה זה הנוער", אומר זכור. ואז הוא מתאר את החברות ביניהם: "עד שהוא לא סוגר את החנות, אני לא הייתי סוגר. אם הוא לא היה בא יום אחד, הייתי מחפש אותו, מברר מה קרה לנו", וכהן מאשר את הדברים.
הטענה שמדובר בצעירים נשמעת גם מפיו של יוסף סעב, בעליה של נגריה באחת הסמטאות. הוא דווקא טוען כי מה שקרה היה מתוכנן, "אולי זה קרה מלמעלה", כדבריו, וקורא לפורעים "צעירים חסרי תעסוקה". לדבריו, "המנהיגות הם אלה שעושים את הכול. הממשלה. השרים. מה אשמת בחור צעיר שיושב בלי עבודה? בעכו יש בעיה של הרבה אנשים שאין להם פרנסה".
סצנת הצימרים בעכו העתיקה ייחודית: במקרים רבים, חדרי אירוח של אותו מלון אינם מרוכזים במבנה אחד, אלא פזורים לאורך סמטה או מרוחקים זה מזה. אחד מהמלונות שפועלים בצורה זו הוא עכותיקה, בבעלות של דודסון ובת זוגו תמר, שהעתיקו את ביתם לעכו לפני שש שנים.
"באנו לפה עם המון רצון ואמונה, הבענו את אמוננו בצורה הכי בסיסית ויציבה: שמנו פה את ממוננו. אם אני מסתכל שבוע אחורה, היינו בשיא של פריחה. התיירות פרחה, עוד ועוד עסקים נפתחו. התושבים המקומיים, ערבים, פתחו פה עוד יחידות נופש, עוד מקומות לאכול. זה קשה, זה מצער, אבל זה יעבור, יש פה כמה דברים שהם לא ישתנו.
"הים לא הולך לשום מקום, והאנשים הטובים לא השתנו, יהודים וערבים גרים פה. אנחנו חיים יחד. האוכל הטוב נשאר פה, והדגים הטובים נשארו פה והתחושה הנפלאה כאילו שאתה נמצא ביוון, על איזה אי בסנטוריני או איזשהו מקום, נשארה פה. הייתה רעידת אדמה. אנחנו ננער את האבק, נקום ונחזור למקום יותר טוב ממה שהיה קודם", הוא מבטיח.
"הים לא הולך לשום מקום, והאנשים הטובים לא השתנו, יהודים וערבים גרים פה. אנחנו חיים יחד. האוכל הטוב נשאר פה, והדגים הטובים נשארו פה"
דודסון משתמש במלים קשות לתיאור הביזה והשריפה של המלון היוקרתי שהקים. "מבחינתי זה ליל הבדולח. יש פה אנשים נהדרים, אני לא מרגיש פה אנטישמיות. אבל העובדה היא שזה מקום שסימנו כעסק של יהודי. זה לא סכסוך כספי, לא סכסוך דתי, זה סכסוך לאומי. אנשים אומרים 'היהודים לא יכולים לחיות פה מבחינתנו. לא יכולים לעשות פה, לא יכולים לעסוק פה, זה שלנו'".
"זה לא רק ליל הבדולח של עכו. הסיפור הוא הסיפור הארצי, האם אנחנו באמת שולטים? המשמעות של שלטון ושל משילות זה שיש חוק, יש סדר, יש אחראים ויש משטרה", הוא מלין. "מה זה פה, שלטון של קרטלים? כאזרח נורמטיבי מהשורה, אני לא יכול לקבל את תמיכת המדינה, של המדינה שלי, של מדינת ישראל? זה לא יכול להימשך. על זה אני חייב להילחם".
לאחר לילה נוסף של הצתות והפרות סדר בעכו: חנויות וחדרי אירוח נשרפו כליל
(צילום: עבדו תמא)
כשדודסון נשאל מה משאיר אותו אופטימי, הוא עונה "מחלת נפש", ואחר כך מרצין ומדבר על השואה. "אני יודע שכדי שהחיים של הילדים שלי לא יסתיימו כמו של הסבא-רבא שלי - במשרפות אושוויץ - אז חייבת להיות מדינת ישראל חזקה, יציבה, בטוחה, שאפשר לחיות בה ולגדול בה ולהשתייך אליה, ולהיות מה שאתה רוצה: דתי, חילוני, צמחוני, הומו, גר על עצים, זה המקום שלנו, אין לנו מקום אחר, ואנחנו חייבים שהוא יהיה יציב וחזק, זה הדבר היחיד".
