נטלי חג'בי בריאיון לאולפן ynet: "הזמן לא מרפא"
(צילום: עמית הובר, נדב אבס)
נטלי, אלמנתו של זיו חג'בי ז"ל שנרצח בפיגוע הירי באזור התעשייה ברקן שבשומרון לצד קים יחזקאל-לבנגרונד ז"ל באוקטובר 2018, סיפרה לאולפן ynet על האבל הכבד שמלווה את המשפחה לאורך התקופה. "זה כאב שאי אפשר להבין אותו, לא משהו שחלמתי שאפשר לעמוד בו. הזמן לא מרפא, החוסר הוא מאוד גדול", היא שיתפה.
- מה עבר עליכם בשנתיים האלה?
"הקושי בהתחלה היה בלתי הגיוני ולא נסבל. זה כאב שאי אפשר להבין אותו, כאב שלי, של הילדים, של המשפחה. זה לא משהו שאי פעם חלמתי שאפשר לעמוד בו. הזמן לא מרפא, החוסר הוא מאוד גדול, כל הזמן. בכל אירוע, בכל שמחה, בעצב. השנה הראשונה הייתה מאוד קשה, בשנה השנייה הילדים ואני הסתגלנו קצת לכאב והצלחנו לחיות. לא פשוט, אין לנו רגעים פשוטים".
זירת פיגוע הירי בברקן, אוקטובר 2018
- מתי הגעגוע צף בצורה הכי בולטת?
"בכל יום אבל בעיקר בימים כאלה, שבהם אנחנו חושבים על המקום שבו היינו לפני שנתיים, מתי בדיוק הבנתי שזה קרה. זה עולה גם בכל מיני התמודדויות עם הילדים, דברים שאני צריכה אותו בהן ואז צריכה להתמודד איתם כשאני לבד. הקושי הוא כל הזמן - בחגים, בימי הולדת של הילדים, להעלות את הקטן לכיתה א'. המון התמודדויות".
- כשהילד שלכם עלה לכיתה א' מה הוא אמר לך, מה את אמרת?
"הדבר הכי קשה ששאלתי, כבר בבוקר הפיגוע כשהבנתי שזה קרה, זה 'איך אני מעלה אותו לכיתה א'? איך אגדל את הילדים לבד?'. השנה, כשהוא התחיל ללמוד בבית הספר, זה היה יום ממש קשה. הקטן שלנו היה החולשה של זיו, ואני לא ידעתי איך לעשות את זה. בסוף, לאט לאט, מתמודדים ומסבירים להם. אני מקבלת מהם הרבה כוחות וזה עוזר לדבר איתם בצורה הכי בוגרת שיש".
- דיברנו על געגוע וקושי, יש בך גם כעס?
"אני לא מתרכזת בכעס עכשיו, הוא לא יוביל אותי לשום מקום. אני מתרכזת בזיכרון של זיו, בהנצחה שלו. אני עושה דברים כדי להנציח אותו בכל דרך. אנחנו עכשיו גייסנו 2,100 מנות לארוחות החג בראש השנה, סכום מטורף שלא האמנתי שנגיע אליו, ואני בטוחה שזה משמח אותו. הוא היה אדם של נתינה ללא גבולות. ההנצחה שלי היא דרך הדברים האלה, ובזה אני מתרכזת. זה מחזק אותי ומבריא אותי ואת המשפחה שלנו. להתרכז בכעס לא ישרת אותי".
חיסול המחבל שביצע את הפיגוע
לקראת ציון יום השנתיים לפיגוע, אחיו של זיו, טל, פרסם פוסט שבו הוא שיתף את תחושותיו. "אלוהיי, תגיד לי איך לעצור את הדמעות. אח, אני לא מאמין שחלפו שנתיים, שנתיים בלעדייך, שנתיים שלא דיברנו. אני עדיין לא מאמין שאני מדבר עליך בלשון עבר".
טל התייחס למצב במדינה בעקבות משבר הקורונה, ואמר כי "זיו היה משתגע אם הוא היה רואה את זה, כל כך הרבה השתנה. החושך רק גובר כאן, הקורונה תוקפת את העולם, מפרקת משפחות. המדינה כבר לא כמו שאתה זוכר. אחים רבים עם אחים, מפגינים, תוקפים, שונאים. לא ככה אתה זוכר את המדינה שכה אהבת".
שחר, אחיה של קים, כתב: "שנתיים! שנתיים מאותו הבוקר הנורא ששינה את חיי לנצח. שנתיים שאת כבר לא מתקשרת, לא מחבקת, לא מנשקת, לא צוחקת, לא דואגת לי ופשוט איננה. לפני שנתיים בזמן הזה סיימנו להתכתב, אמרנו לילה טוב ושנדבר מחר, אבל המחר הזה הגיע ולא דיברנו יותר.
"כשקיבלתי את ההודעה שהיה פיגוע באזור התעשייה של ברקן, את כבר לא ענית לי יותר. מאז התקשרתי עוד כמה פעמים, בראש ידעתי שלא תעני לי יותר אבל הלב סירב להאמין. אחות אהובה שלי, אני רק מקווה שטוב לך איפה שאת נמצאת, שאת מאושרת, שאת גאה בי כמו שהיית תמיד. הדמעות זולגות כי הגעגוע לא מרפה, הוא רק ננעץ חזק יותר ויותר עמוק בלב. אני אוהב אותך ושונא את החיסרון שלך. אני מתגעגע כל כך כמו שלב לא יכול לשאת".
הפיגוע אירע באוקטובר אשתקד. המחבל אשרף נעלאווה נכנס לקומת המשרדים במפעל אלון עם נשק אוטומטי. הוא ירה למוות בקים וזיו ולאחר מכן נמלט מהמקום. כוחות הביטחון ניהלו אחריו מצוד שנמשך כחודשיים, בסופו אותר במחנה פליטים בשכם וחוסל בתום קרב יריות.
