בשטח עזה, עם כוח גולני | תיעוד מיוחד
(עריכת וידאו: רותם שבתאי)
חרחורי מנועי טנקי המרכבה מעבר לחומה הענקית מזכירים לנו שאנחנו לא לבד. עברנו ארבעה שערים בחצר האחורית של מעבר ארז בצפון רצועת עזה, וברגע אחד אנחנו על אדמה עזתית. השעה 00:00 בלילה, והראשון לחצות הוא רב-סרן אופק, מפקד הפלוגה הרובאית מגדוד 51 של גולני.
הוא כבר הוביל מעצרי מבוקשים בעומק השטח הפלסטיני בגדה וחדר למובלעות ישראליות בגבול לבנון, מעבר לגדר, אבל כאן הסיפור שונה לגמרי. התחושה כאן היא שהגענו אל מעבר להרי החושך. קו הדמיון היחיד שהזכיר את הפעולות של צה"ל בחברון או בבלאטה הוא נביחות הכלבים, הסימן הראשונה לכניסת החיילים לשטח אויב.
זו פעולה גלויה, פטרול רגלי שאליו הצטרפתי עם מג"ד 75 של השריון, סא"ל איתמר. מדובר בימים שקדמו למתיחות עם חמאס שהובילה למבצע שומר החומות, ובעוד שבועות אחדים יהפוך השטח השקט הזה לשדה קרב ומרחב השמדה של ממש. במבצע זה המג"ד פועל ברגל, ותחתיו החי"רניקים של גולני. צוות קרב משולב, שמרגיש דווקא בטוח יותר מעבר לגדר, בשטח עזה.
המכשול התת-קרקעי שהושלם נגד מנהרות עמוק מתחת לאדמה לא הרחיק את כוחות צה"ל מקו המגע, להיפך. בשנה האחרונה הפכו המבצעים האלה מעבר לגדר הגבול לתכופים יותר, לעיתים בתדירות שבועית, כדי שחמושי חמאס לא יישבו על הגבול. ברגע אחד ניצבנו מולם, לוחמי גולני מול לוחמי חמאס, עשרות מטרים זה מזה, עם כדור בקנה ותחושה שהטעות הכי קטנה תבעיר את הגזרה. מבצע שומר החומות נגמר, אך צה"ל חזר בשבוע האחרון כבר פעמיים לבצע מבצעים רגישים מסוג זה, חוצי גדר.
16 שנים חלפו מאז שישראל התנתקה מעזה, ומלבד גיחות קצרות ומהוססות לפאתי הליבות של הרצועה בחורף 2009 ובקיץ 2014, צה"ל לא באמת לא נכנס הנה. התוצאה נגלית לנגד עינינו כבר בדקות הראשונות של המבצע, מעט אחר חצות. צבא חמאס הקים כאן עמדות שמירה בקו הגבול עם ישראל. רק מול החטיבה הצפונית של אוגדת עזה קיימות כבר 42 עמדות צבאיות של חמאס, בקצב הקמה שלעיתים מתפרס על עמדה בכל יומיים.
לוחמי צבא הטרור מזהים אותנו מטווח של 50-40 מטרים. הם חמושים ברובי קלצ'ניקוב, חלקם עם מדים מנומרים. הם מדווחים למפקדים שלהם על התקרבות כוח צה"ל, אבל הם זהירים, ממושמעים. הוראות הפתיחה באש שלהם הם עדות קטנה לפיל הגדול שבחדר. ברצועת עזה קמה בחלוף השנים מדינה פלסטינית, מסוגרת ונדכאת ככל שתהיה, עם ממשלה מקומית וצבא קטן מסודר. זו מדינה ענייה וכושלת, לא מוכרת ואפילו בעולם הערבי מפנים לה גב, אבל בקו המגע חייליה ערניים ודרוכים להגן על גזרתם.
100 מטרים מפרידים בין עמדת השמירה הראשונה לשנייה. יש אמצעי תצפית על התרנים של העמדות שלה בקו רציף. חמאס למד לייצר לעצמו קווי דיווח משלו, בדיוק כמו בציר הוברס, הוא ציר המערכת בצד הישראלי של הגבול. היגיון מבצעי של קשר עין ורציפות בין עמדת שמירה אחת לאחרת. "צריך חמצן, קור רוח ודופק 60 לאורך הפעולה, אל תשכחו שאתם עם כדור בקנה", מבהיר המג"ד ללוחמים. "אם יקרה אירוע, תחתרו מהר למגע, תתקפו ותסתערו, אל תחכו לפקודות ממני".
אנחנו צועדים בעלטה יחסית, האורות החזקים מהמשכו העזתי של כביש 4 מאירים מכמה מאות מטרים, וכעת הם בגב שלנו. כיוון החצייה הוא דרום, ולא מערב, כי אנחנו בפאה הצפונית של הרצועה, מול בית חאנון, חמישה ק"מ מקו החוף. בעוד רגע הם, לוחמי חמאס, המכונים בעגה המכובסת של צה"ל "מגני הספאר", ידליקו זרקורים ויזעיקו תגבורת לעיבוי העמדות. גם רובי צלפים תקניים מסוג דראגונוב יישלפו ויוכנסו לעמדות. נהיה על הצלב. "קבלו תמונת מצב", מאותת ברשת הקשר קצינת התצפיות שמלווה מרחוק כל צעד שלנו. "יש שבעה אנשים שיוצאים לכיוון הכוח ונראה שזיהו אותם. הם מסתכלים לעבר הכוח. הרגע הגיע אדם נוסף. נראה שברשותו רובה צלפים".
המג"ד איתמר משדר ביטחון עצמי ורוגע לאורך הפעולה, ומודה שחמאס התעצם והשתנה ללא היכר מאז שפגש אותו עם לוחמי הצנחנים בחאן יונס, לפני שבע שנים. "הוא השתכלל כמונו, ומתפתח. הוא מסודר, עם פורמציות, הפיק לקחים ומחפש תמיד איפה לאתגר אותנו ולכן אנו ערוכים להיות לפחות שני צעדים לפניו", אומר איתמר.
הקשר של איתמר מעדכן אותו שחמאס מעבה עמדות מולנו, מזעיק תגבורות ומבין שהלילה הזה צה"ל מסתובב לו בין הרגליים. לוחמי גולני צועדים בצמוד למה שנראה כתורפה מבצעית מסוכנת, שיחים עבים וגבוהים שמפרידים בינם לבין עמדות חמאס. בקלות יכול להסתתר בהם חמוש, לחטוף את אחד החיילים או להפתיע את הכוח המפטרל, אני תוהה בפני המג"ד, שמסביר מצידו כי התצפית והמעקב היקפיים מאוד, מבלי לפרט.
"יש כעת חוליות עם טילי נ"ט לכיווננו וצלפים כנקודת הנחה שלי, ודאי שהם דרוכים", אומר המג"ד. "אני לא מנסה להסדיר את ההיגיון של האויב אלא לדעת מה הפוטנציאל שלו. אם יתקילו אותנו, משימתי להשמיד את האויב. מה יקרה אחרי זה? אשאיר את זה לגורמים שמעלי, אבל אנחנו ערוכים גם להיכנס בתוך שעות עמוק יותר לרצועה ולתפוס כאן עמדות שולטות. אנחנו לא נרתעים". ברגע זה אנו מגיעים לנקודה היסטורית: שלדי בטן גדולים על הקרקע החולית. "אתה נוגע ביסודות של שרידי בתי ניסנית", מכריז סא"ל איתמר, "והאורות הכתומים שקרובים אלינו, זה מחנה האימונים הגדול של חמאס בצפון הרצועה".
בחלוף כמעט שלוש שעות של פטרול, אנו חוצים חזרה לשטח ישראל. חמושי חמאס מאירים עלינו בעוצמה ומטווח קרוב את זרקורי הענק, וכנראה גם מצלמים אותנו. חלקם מקללים את לוחמי גולני, מנסים להתגרות בהם. "הכול בסדר", מרגיע אופק המ"פ, "הלוחמים דרוכים מאוד, מתייחסים ברצינות לאויב ולא מזלזלים בו, אבל בקטע הזה זה בגדר כלב נובח ולא נושך. דווקא בפעולה הזו הרגשנו יותר בטוחים ממבצעים בגזרות אחרות כמו באיו"ש ובצפון, בגלל מעטפת האש והתצפית הגדולה שהייתה לנו, על הקרקע ובאוויר".
המג"ד איתמר מוסיף כי "חמאס נשאר מבולבל אחרי מבצע כזה שלנו, לא יודע מה עשינו ומה לא עשינו מעבר לגבול". קצין בכיר בגזרה אומר כי "זו לא מפלצת וחמאס קטן ופחות חזק בעשרות מונים מחיזבאללה". הוא ציין כי צה"ל מעולם לא התעמת באמת עם חמאס, לא במבצע הקצר שכונה עופרת יצוקה ב-2009, לא בכמעט תמרון שכונה עמוד ענן ב-2011 ולא במהלך לאיתור והשמדת המנהרות חוצות הגדר, בקיץ 2014.
פורסם לראשונה: 12:15, 11.06.21
