תשע בבוקר, דנה סילברסטון מתייצבת במעון לגיל הרך בו היא עובדת כעוזרת סייעת. עבור הילדים, ההורים וצוות הגן שסביבה זהו עוד בוקר רגיל; עבורה, כל יום כזה הוא עולם ומלואו. "אני נהנית להיות עם הילדים, וטוב לי לקום בבוקר לעשות משהו חשוב", היא מספרת, "הגננת פותחת לי את השער, והם מקבלים אותי בשמחה, ב'בוקר טוב דנה'. הם מרגישים שאני חלק מהצוות, וגם אני מרגישה כך".
דנה (46) היא בוגרת המחזור הראשון של תוכנית "ממושקה", שמכשירה בנות עם מוגבלות שכלית-התפתחותית בעבודה במסגרות החינוך לגיל הרך. מדובר בפיילוט ביוזמה משותפת של "מעגלי תעסוקה", תוכנית של החברה למתנ"סים הארצית בשיתוף מינהל מוגבלויות במשרד הרווחה לשילוב אנשים עם מוגבלות בקהילה, ושל "התחלה חכמה", רשת מעונות היום של החברה למתנ"סים הארצית. בוגרות התוכנית משולבות בתחילת שנת הלימודים במסגרות החינוך לגיל הרך של החברה למתנ"סים.
"ההשקעה בהכשרה ייעודית לשוק התעסוקה עבור אנשים עם מוגבלות היא כלי משמעותי בהשתלבות בקהילה", מסביר מנכ"ל החברה למתנ"סים הארצית טל בסכס. "יתרונות התוכנית הם יוצאי דופן. בעוד שאת הקהילה הרבה פעמים צריך ללמד באשר לצורך בהכלה והשתלבות, אצל פעוטות זה לא כך. ההורים יחוו שינוי בעמדות, אבל זה לא יהיה כך אצל הילדים, כיוון שההיכרות שלהם עם אותן נשים עם מוגבלות היא בלתי אמצעית, הן שם לאורך שלבי ההתפתחות שלהם. אותם ילדים יגדלו ויהפכו למבוגרים שלא יצטרכו 'לתת מקום' לאנשים עם מוגבלות, משום שמבחינתם זה כבר המקום שלהם, זו כבר הקהילה שלהם. יש להם ערך ותרומה לקהילה כמו כל חבר אחר בה".
דנה מספרת בגאווה: "הילדים מתייחסים אליי כאל חלק מהצוות, והצוות אומר לי שהם לא יכולים בלעדיי. הם קוראים לי לבוא לשחק איתם ואנחנו עושים יצירות יחד. בקורס למדתי איך להכין את ארוחת הבוקר לילדים ולהגיש אותה, ולשמור על הכל נקי. למדתי איך דואגים שהילד לא יישאר לבד ולהשגיח עליו ולעזור לצוות. גם היה כיף להיפגש עם החברות לקורס, שהן במצב שלי. אני מרוויחה משכורת ומקבלת תלוש שכר ממש כמו כל אחד. אני שומרת כסף לדברים שאני רוצה לקנות לעצמי. אם לא הייתי משתתפת בקורס, הייתי בבית, מנסה לעשות כמה שיותר דברים כדי לא להשתעמם. עכשיו יש לי בשביל מה לקום בבוקר".
ההורים תחילה
המשמעות של שילוב אנשים עם מוגבלות בקהילה ושינוי עמדות חברתי, בעיקר אצל הורים, אינה ברורה מאליה. סקר שבוצע עבור החברה למתנ"סים בשנה שעברה מציג תמונה עצובה מאוד באשר לקבלה של הורים את האנשים עם מוגבלות בחברה הישראלית. הילדים, לרוב, מאמצים את תפיסת העולם של הוריהם ויוצרים סטטוס-קוו של היעדר יכולת לקבל את האחר.
הסקר מצא שכ-60% מההורים יתייחסו לאירוע בו נמצא אדם עם מוגבלות כסיטואציה שלילית. 17% יחושו נבוכים או לא בנוח, ו-23% ינסו למנוע מהילד להבחין בו ובמידת הצורך אף יזוזו ממקומם. 20% יגדילו לעשות ויעדיפו לעזוב את המקום.
עושה רושם שמדובר במגמה הנמשכת שנים: סקר נוסף, שנערך שנתיים קודם לכן, הראה גם הוא את הכשל החברתי בקבלת האחר. רק ל-11% מההורים לא הפריע שהילד ישתתף בחוג או בפעילות עם ילדים שמתמודדים עם מגבלה פיזית, חושית או שכלית-התפתחותית. 34% הודו שהיה מפריע להם לו היה בחוג של בנם או בתם ילד שסובל ממגבלה כלשהי. כשנשאלו אותם הורים איך היו מרגישים לו בנם או בתם היו מתמודדים עם המגבלה, הודו 55% מהם שהיה מפריע להם מאוד אם שאר ההורים היו מתנהגים כמותם. כלומר, מודעות אינה הבעיה. תוצאות הסקרים הללו הן בדיוק הסיבה לכך שתוכנית "ממושקה" כל כך חשובה.
בניגוד לדעות הרווחות בסקרים, אורטל עדני מראשון לציון, שבנה בן השנה וחצי נמצא במסגרת בה משולבות סייעות עם מוגבלות שכלית-התפתחותית, מסבירה עד כמה התוכנית חיובית. "זה תורם לילדים וזה תורם לקהילה שלנו", היא מסבירה. "לבן שלי יש סייעת שמטפלת בו בחום ואהבה וזה דבר מצוין. אני מתצפתת לפעמים מהצד לראות איך היא משחקת איתם, וזה תמיד באווירה נעימה וחום".
עדני מוסיפה: "זה חשוב שמכשירים אותן לעשות תפקידים נוספים בשוק התעסוקה, אבל יותר מהכל אני גאה שהילד שלי הולך לגן כזה. בגיל הזה הן לא נראות שונות עבורם, וטוב שהם גדלים באווירה של שוויון. חשוב שילדים ייחשפו לאנשים עם צרכים מיוחדים מגיל צעיר, שלא יראו בהם שונים אלא שווים. אני מציעה לכל הורה שחושב אחרת לבוא לראות אותן בשטח. כמה חום ואהבה הן מפזרות, כמה הן עוזרות וכמה זה עושה טוב לילדים. אולי כך הם יבינו".
בונים את ההצלחה
"היו עד היום הצלחות משמעותיות לשילוב נשים עם מוגבלות כסיוע לצוות במעונות היום של החברה למתנ"סים, ורצינו ליצור הליך מקצועי יותר שיאפשר בחינה של ההצלחה", מסבירה ד"ר גלית זינו, מנהלת פדגוגיה ומו"פ ברשת מעונות היום "התחלה חכמה" של החברה למתנ"סים, שהנחתה את הפיילוט.
"המימד הראשון להצלחה הוא השתלבות אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית בעבודה עם ילדים, ולמעשה שינוי עמדות בקהילה שלהם. המימד השני הוא שההשתלבות נעשית מתוך תחושת מסוגלות אישית, עצמאות והכרת הערך העצמי, ושל הקהילה בערך של אותן משתתפות כמועילות ותורמות לה. מימד שלישי הוא התועלת: המשתתפות עובדות מעבר לכוח האדם הנדרש, כך שמתאפשר סיוע לצוותים במסגרות שבהן מאוד נחוצה תשומת הלב האישית, אך כוח האדם מוגבל".
תוכנית ההכשרה כללה ארבעה מפגשים, בהם נחשפות המשתתפות לתכנים שקשורים לתחום הגיל הרך: ביטחון ובטיחות, היגיינה, נהלים, תקשורת עם הצוות והילדים והפעלה בפינות הגן השונות. ההתנסות היא חווייתית ומעשית ומלווה במצגות עם תמונות וסרטונים ומשחקי תפקידים שמדמים מצבים במסגרות הגיל הרך. בימים הקרובים תתקיים הכשרה נוספת עבור משתתפות עם מוגבלות שכלית-התפתחותית בחברה הערבית שתתקיים בשפה הערבית.
"כולנו אותו דבר"
"כשהורים רואים אדם עם מוגבלות שאוהב ומעניק תשומת לב, ושהילדים נקשרים אליו, אז הדעות הקדומות נעלמות", מסבירה ויקי קורדובה, מנהלת מעון "התחלה חכמה" במתנ"ס פרדס כץ, שם עובדת יהודית, מבוגרות הקורס. "אני בטוחה שאותו שינוי קיים גם אצלנו, כולנו רואות ביהודית חלק מהצוות. היא חשובה כמו כל אחת אחרת וכיף לראות איך היא עצמה מתגאה בעבודה שלה, בילדים ובהישגים שלהם".
נטלי בן רובי (30) מראשון לציון, שסיימה את התוכנית והשתלבה כבר באחד הגנים, מספרת שהיא מרגישה חלק אינטגרלי מהצוות. "כולנו אותו דבר", היא אומרת. "לפני כן עבדתי ברשת פארם וזה פחות התאים לי. היו הרבה אנשים כל הזמן וזה הלחיץ אותי קצת. בגן כיף לי, אני אוהבת את הילדים ואוהבת לעבוד איתם. אני מכינה את מזנון ארוחת הבוקר והצהריים ומשחקת איתם באיזה משחק שהם רוצים. הם מתייחסים אליי יפה, כמו לכל הצוות, אבל אני חושבת שהם יודעים שאני אוהבת יותר לשחק. הם כל הזמן באים אליי, אני עושה להם צחוקים והם אוהבים את זה".
גם ענת מני (47) מאור יהודה סיימה לאחרונה את הקורס. "כיף לי לעבוד עם הילדים", היא מוסיפה, "הם גורמים לי להרגיש בנוח ואוהבים אותי כמו שאני. אני נותנת להם הרבה אהבה. גם הצוות סומך עליי ומאוד אוהב אותי. למדתי בקורס דברים חשובים שעוזרים לי לשמור עליהם - איך לעשות פעילויות, איך נכון לשחק איתם בחצר ולהשגיח שלא ייפלו ושיהיו בטוחים. חשוב לשמור שהילדים לא ייפגעו".
איך התגובות של ההורים?
"בסדר גמור. הם מכירים אותי כבר ומתייחסים אליי כמו אל כל אחת מהצוות. בהתחלה היה להם יותר קשה, ועכשיו הם סומכים עליי במאה אחוז. אומרים עליי דברים טובים".
זה חשוב שהילדים יכירו כל מיני סוגי אנשים?
"כן, זה חשוב. ילדים אוהבים את כולם וצריך לשמור על זה ככה. הם מחבקים אותי חזק לפני שהם הולכים הביתה. יש ילדה שאם אני לא נפרדת ממנה, היא לא עוזבת בלי חיבוק, אחרת היא בוכה".
