במאי 1948 הגיעה לסיומה תקופת המנדט הבריטי עם הקמתה של מדינת ישראל. כעת נחשפים בארכיון המדינה שבמשרד ראש הממשלה אלפי תיקים, השופכים אור על העשור האחרון של השלטון הבריטי בפלשתינה. לא פחות מ-5,000 תיקים שיוצאים כעת לאור, מספרים את הסיפור מאחורי שורת אירועים בהם נהרגו ונפצעו יהודים. לעיון בכל התיקים שפורסמו - לחצו כאן.
מחלק מהתיקים האלה עולה כיצד הבריטים נהגו לטייח תקריות שבהן חיילים בריטים הרגו יהודים, לעיתים בדם קר, ומציגים אותן כירי להגנה עצמית או ירי בשוגג. בארכיון המדינה אומרים שבמקרים רבים משפחות החללים כלל לא היו מודעות לקיומם של תיקי החקירה האלה. כעת הם קוראים לציבור לבוא ולחפש בתיקים מידע אודות יקיריהם שנפלו.
נרצחו בזמן מנוסה
בין השאר, נחשפים כעת יומני משטרת רעננה שחושפים לראשונה אור, מנקודת מבטם של הבריטים, על פרשת רצח ילדי הלח"י ברעננה. ב-12 בנובמבר 1947 תקפו חיילים בריטים בית ברעננה בו נערך קורס לימוד נשק לצעירים מטעם הלח"י. בהתקפה נרצחו 4 נערים בני 15-18 ומדריכם בן ה-19. צעירים נוספים נפצעו. כבר אז נשמעו טענות שהבריטים רצחו את משתתפי הקורס בדם קר. לפי העדויות של הניצולים, הנערים לא פתחו באש ונקצרו כשהם בורחים מהמקום.
ביומן תחנת משטרת רעננה מאותו היום, שנחשף כאן לראשונה, 74 שנה לאחר הפרשה שהסעירה את היישוב היהודי, מובאים בפירוט אירועי אותו היום: "על בסיס מידע שהתקבל, שיש קבוצה שמתאמנת עם נשק חם באחד הבתים באזור רעננה, נשלחו כוחות של פלוגה 500. ארבע דקות לפני 10 בבוקר, הם פרצו דרך הדלת הקדמית אל הבית ומצאו בחדר השני קבוצה של צעירים, בנים ובנות, שלמדו בקבוצה את תורת השימוש בנשק עם מספר נשקים. המפקד (שמו היה ריצ'רדס) ראה את כוחותיו במצב של סכנה מיידית ונתן פקודה לירות".
"המפקד הורה לפרוץ דרך פתח נוסף בבית, שהיה מכוסה עם שמיכה. היה שם גם איזה קיר שקרס. חברי הקבוצה קפצו החוצה מכל הכיוונים של הבית והתחילו לברוח לכמה כיוונים שונים וכמה מהצעירים נשארו בבית כי הם נפגעו מהאש של הכוחות הבריטיים. יש שלושה מתים: בחורה לא מזוהה בסביבות גיל 15; בחורה לא מזוהה בסביבות גיל 16; בחור יעקב סינגר שגר ברחוב רוטשילד 72, פ"ת. פצועים קשה: בחורה לא מזוהה, לכל היותר בת 16; בחור שלום מחרובסקי, שגר ברחוב ארלוזורוב 11, תל אביב, לכל היותר בן 17; בחור אברהם קחלבסקי שגר ברחוב בן יהודה 9, תל אביב". באירוע נרצחו שרה בלסקי, לאה גינצלר, יהודית כהן, שלום מחרובסקי, ומדריכם יצחק מוסקוביץ'.
ביומן יש פירוט ארוך של כלי הנשק ואמצעי הלחימה שנתפסו במבנה (רובים, אקדחים, רימונים וחומרים להכנת פצצות) ונכתב: "מידע הועבר והפעילות קיבלה תמיכה מלונדון". כן צויין ביומן כי לבריטים לא היו נפגעים.
החוקר פלג לוי, מיוצרי הסרט "ילדי רעננה" העוסק בפרשה, אומר כי "אין ספק שהילדים שברחו מהמבנה לא היו מאיימים ועובדה שאף חייל בריטי לא נפצע בתקרית. אנחנו יודעים שחמשת הילדים נקצרו באש במנוסה בריצה מהמקום. העדות הזאת חשובה מאוד ונותנת משהו משמעותי למחקר, כי כך האירוע נראה בזמן אמת בעיני הבריטים".
נדרסו בכוונה תחילה
עוד התגלה בתיקי החקירה של המשטרה הבריטית מידע חדש על פרשת רצח מאיר ובנו ראובן פלסקובסקי מכרכור. באתר יזכור נכתב שב-17 בספטמבר 1947, בעודו מאיר פלסקובסקי רוכב על אופנועו עם בנו ראובן בדרך מחדרה לפרדס-חנה, נדרסו שניהם למוות, בכוונה תחילה, על ידי משוריין בריטי שסטה ממסלולו במזיד, כתגובה על תליית הסרג'נטים הבריטיים בנתניה בידי האצ"ל. מאיר פלסקובסקי הניח אישה, בן ובת. זה היה למעשה פיגוע הדריסה הראשון בישראל שהיה פגע וברח.
בתיק שנחשף כעת מובאת עדותו של החייל הבריטי שדרס את השניים למוות, ובה הוא מסביר שהדבר נגרם לאחר שהוריד את משקפי השמש שלו, איבד שליטה על המשוריין והתנגש בעץ מבלי שידע בכלל שדרס אופנוע. אלא שבתיק החקירה מופיעה עדות – בכתב יד בעברית - של יהודי בשם שניאור זלמן גוניק מתל־אביב, שנסע באותו יום מתל־אביב לפרדס־חנה במכוניתו, וראה כיצד המשוריין סטה במכוון ודרס את האופנוע שהיה בקצה הכביש.
"האופנוע היה אז 15 מטר בערך לפניי", מספר העד לתקרית החמורה. "מולנו בא משוריין צבאי. פתאום ראיתי שהוא חוצה את הכביש ומתנגש עם האופנוע. עלה ענן אבק. אחרי זה ראיתי שנהג המשוריין איבד כנראה את השליטה על ההגה והתחיל לעשות זיגזגים בכביש. במרחק של 5 מטרים בערך לפני המכונית שלי שעצרה בינתיים, השתלט הנהג על ההגה, עבד לצד השני של הכביש, פגע בגדר של פרדס על יד הכביש, שבר עץ ונעצר. לא ראיתי שום מכונית לפניי או אחריי. הכביש היה פנוי בהחלט מלבד המשוריין, המכונית שלי והאופנוע".
התברר שהחוקר הבריטי רצה להעמיד לדין את נהג המשוריין על מעורבותו בתאונה, אך למזלו כמה ימים לפני הכרזת המדינה הוא חזר לבריטניה והתיק נסגר בלא כלום.
13 צפייה בגלריה
"לאסון הזה יש השלכות עד היום, זה הפך לי את הקרביים". הנכדה מאירה
(צילום: ארכיון המדינה)
ארכיון המדינה העביר את התיק לנכדתו של מאיר, מאירה, שקרוייה על שמו. זאת הפעם הראשונה שהמשפחה מקבלת גישה לתיק הזה. "זה הפך לי את הקרביים כי לאסון הזה יש השלכות עד היום על המשפחה", מספרת הנכדה. "סבתא שלי, זהבה, איבדה את שפיות דעתה בגלל המקרה הזה. היום היו קוראים לזה הלם קרב. היא לא התאוששה מזה לעולם. אנחנו גדלנו בבית תחת העננה של האסון ולא דיברו על זה. הדבר היחידי ששמענו הוא שמשוריין בריטי רצח אותם".
"זאת פעם ראשונה שאנו רואים עדות על מה שקרה באמת. העדות מחזקת מאוד את התחושה שהם נרצחו. מה שמקומם אותי שהחייל הבריטי כותב שהתעסק עם המשקפיים שלו ואיבד שליטה. בפועל הוא ברח משם ואוטובוס שעבר רדף אחריו ותפסו אותו בחדרה. בעדות שלו החייל מתאר את עצמו בגלל כקורבן. מה שכואב לי זה המחיר העצום המשפחה משלמת. העסק רודף אחרינו. המשפחה בטראומה מזה עד היום הזה".
פליטת כדור קטלנית
עוד נחשף בארכיון המדינה סיפורו של אשר טרטנר, אשר נורה בשנת 1944 בחיפה על ידי חיילים בריטים בעת שתלה כרוזים של הלח"י. הוא הועבר שותת דם למרכז הבולשת בחיפה ונחקר שם באכזריות בלא שקיבל כל טיפול רפואי. בסופו של דבר הוא מת. ביומני משטרת חיפה נכתב שהצעיר שנפל בגיל 18 "קיבל טיפול של עזרה ראשונה" - דבר שלא היה ולא נברא.
יוסף הירשברג, חקלאי מפרדס חנה, נורה למוות על ידי הבריטים באפריל 1948 בגינת ביתו, סמוך למחנה הצבא הבריטי "מחנה 80". האירוע התרחש ימים ספורים לפני פינוי המחנה במסגרת עזיבת השלטון הבריטי, והסברה היא כי הייתה זו נקמתו של חייל בריטי על כך שלוחמי האצ"ל פשטו על המחנה כשהם מחופשים לחיילים בריטים, גנבו כמויות גדולות של נשק, תחמושת ומשוריין וכן הרגו כמה חיילים בריטים. בתיק החקירה נכתב שהירשברג נורה כתוצאה מפליטת כדור של חייל. ואולם, התברר שמדובר בקליע הולופוינג (קליע חלול) שמעיד על כוונת החייל להרוג.
במסמכים הנחשפים כעת ניתן למצוא פרטים הנוגעים לנוטרים (שוטרי משטרת היישובים העבריים) שנהרגו בתקריות שונות באזור הצפון מימי המרד הערבי הגדול ועד למלחמת העצמאות. בנוסף, אפשר לאתר פרטים על מאות יהודים שנהרגו או נפצעו בתל אביב בשנים 1947-8 מירי של ערבים, לאחר החלטת החלוקה של האו"ם.
