שנתיים חלפו מאז הפיגוע במפעל "אלון" באזור התעשייה ברקן, שבו נרצחו זיו חג'בי וקים לבנגרונד-יחזקאל ז"ל. כמעט 70 ימים רדפו כוחות הביטחון אחר המחבל אשרף נעאלווה, שירה למוות בחבריו למפעל וזכה לתמיכת הציבור הפלסטיני.
יותר מ-30 כתבי האישום שהוגשו נגד המעורבים בתכנון הפיגוע ובסיוע למנוסת המחבל משרטטים את המסלול שעבר – מההכנות, דרך הפיגוע עצמו ועד למרדף שהסתיים בלכידת המחבל ובהריגתו.
האימונים בחצר והאזהרה להורים
חצי שנה לפני הפיגוע נפגש המחבל אשרף נעאלווה עם חבריו טארק אבו-שיחה ואבו-מושיר בכפר שויכה שבו גר. לפגישה מגיע אבו-מושיר עם נשק "קרלו" מאולתר. אחרי שהחברים נפרדים אומר נעאלווה לאבו-שיחה שהוא רוצה לרכוש את הנשק של החבר השלישי כדי "לירות על אחיו".
אבו-שיחה מסביר לו שעלות הקרלו היא 6,000 שקלים. חולפים כמה ימים, נעאלווה משיג את הכסף ורוכש את הנשק. לימים יהיה זה הרובה שבו יבצע את פיגוע הירי באזור התעשייה בברקן.
בזמן שחלף מאז התאמן נעאלווה בנשק מחוץ לביתו. אימו שמעה את הירי, יצאה החוצה וראתה את בנה אוחז בשקית שבה היה הנשק. כששאלה מה הוא עושה עם הנשק ענה לה שהוא מתכוון למכור אותו. האם מספרת לבעלה ולאחיו של אשרף על הנשק. ההורים מפצירים בו למכור את הנשק, והוא מבטיח לעשות זאת.
אחרי כמה ימים הוא סיפר לאימו שהוא רוצה להיות "שהיד", ושאם זה ייצא לפועל ייתכן שהצבא יבוא לעשות חיפוש בביתם, ולכן הם צריכים להחביא חפצים יקרי ערך. "אשרף 'קבר' את השיחות שערך, ולכן לא ברור עד כמה ההורים היו מעורבים בתכנון הפיגוע", אמר גורם בפרקליטות הצבאית שמעורב בתיק.
חודש לפני הפיגוע סיפר לאחד מחבריו, א-רחמן עבדה, כי רכש כדורים לרובה ב-500 שקלים, ותיאם עם אחותו שמתגוררת בשכם שאם יצליח להימלט לאחר הפיגוע, הוא יגיע אליה. באותו המפגש הוא הציג לעבדה תמונה של מערה בהרים באזור שכם, שאליה הוא צפוי להימלט. "בתוך המפעל יהיה לי קל לרצוח כמה שיותר יהודים. אכניס את הנשק לתיק, כי אין בידוק", הסביר לבן שיחו.
בפגישה שערך עם חבר אחר מהכפר, מוחמד חרסה, הוא כבר סיפר את התוכנית המלאה. "אני רוצה להיכנס למפעל בברקן שאני עובד בו, לאסוף את מנהל המפעל ועוד כמה יהודים ולירות בהם. לפני זה אני מתכנן לחטוף אותם ולהחזיק בהם כבני ערובה", כך תיאר חרסה בחקירתו את התוכנית שהוצגה לו. נעאלווה סיפר שהכין צוואה, וכי הוא מתכן לבצע את הפיגוע ביום ראשון לאחר שיחתו עם חרסה.
"הוא פטפטן, היה לו מזל"
ביום ראשון שלאחר הפגישה עם חרסה, השניים נפגשו שוב. "לא התכוונת לבצע את הפיגוע?", שאל חרסה. "התעוררתי מאוחר ולא הספקתי ללכת לעבודה", אמר נעאלווה. לאחר יומיים הם נפגשו שוב, אז סיפר המחבל לחברו כי נכנס באותו היום למפעל עם הנשק, אך לא ביצע את הפיגוע כי המנהל לא היה במקום.
"הוא היה פטפטן לא קטן. דיבר בפני כל על מעשיו, אבל היה לו הרבה מזל", אמר גורם בפרקליטות הצבאית שליווה את תיקי הפיגוע. "זה יחסית חריג שמחבל בוחר לפגע במקום עבודתו, ולרצוח ממניעים לאומניים אנשים שהוא מכיר ועבדו איתו. זה עוד יותר חריג אם משווים למאפיינים של המפגע הבודד, שמנצל את ההזדמנות הראשונה שנקרית בדרכו".
יום לפני הפיגוע שלח נעאלווה הודעה לחברו עבדה וכתב "אני אתפוצץ כמו הווספה של הצדיק".
למחרת הוא נכנס למפעל בשעת בוקר מוקדמת והעביר דרך חבר נוסף את חפציו, בהם ארנק ומעטפה עם שמו. החבר החביא את החפצים בצינור שמתחת לארונו. נעאלווה ממשיך חדור מטרה לבצע את הפיגוע.
הוא עלה לקומת המשרדים, ראה שיש שם אנשים ואז חזר לקומת הקרקע, שם החביא את נשקו, עלה בחזרה והתחיל את מסע הרצח. הוא אזק את קים לבנגרונד-יחזקאל וזיו חג'בי ז"ל ואז ירה בהם למוות, ופצע את שרה וטורי, שהתחבאה מתחת לשולחן.
"היה לי מזל", סיפרה וטורי יום לאחר הפיגוע. היא לא הכירה את נעאלווה ומעולם לא ראתה אותו.
בינתיים ירד נעאלווה במדרגות המפעל עם הנשק ונעלם. המצוד אחריו החל.
הסתתרות במסגד והחבר שסירב להיפגש
נעאלווה נמלט. הוא לקח מונית לכיוון הכפר שלו שויכה שבנפת שכם, ופגש במקרה בתחנת דלק שניים מחבריו, צוץ וזבאדי. הוא אמר להם לכבות טלפונים ניידים וסיפר להם מה עשה. השניים הזהירו אותו לא לרדת לכביש מכיוון שיש כוחות גדולים של צבא שמסיירים במקום, ויעצו לו לברוח להרים. הוא ביקש מזבאדי שייקח אותו לראמין, כפר פלסטיני באזור טולכרם, אך זבאדי סירב.
המחבל הנמלט לקח מונית אל ביתו של מג'די איברהים, תושב הכפר בית ליד שנמצא דרום-מזרחית לטולכרם. הוא סיפר לו שביצע את הפיגוע בברקן וביקש שישלם על המונית. איברהים נתן לו 200 שקלים.
נעאלווה ביקש מאיברהים שייקח אותו לביתו שבשויכה, אך הוא מציע לו לא לעשות כן ולוקח אותו לבית בכפר שנמצא עדיין בשלבי בנייה. נעאלווה החליף שם לבגדים שקיבל מחברו, הוציא את כרטיסי הסים והזיכרון מהטלפון הנייד וביקש ממג'די להעביר אותם להורים שלו ולהודיע להם שהוא בסדר.
בשיחה ביניהם הפליג נעאלווה בתיאור הפיגוע שביצע, ואילו חברו הפציר בו לברוח להרים בטענה שמסוכן להישאר במקום המסתור, שכן יש שם בעלי בתים ש"עובדים עם הרשות הפלסטינית". אחרי השיחה התקשר איברהים לאחיו וביקש שיסייע לנעאלווה, אך זה התקשר לדווח למשטרת בית ליד על הימצאות המחבל.
איברהים עזב את נעאלווה בבית הלא גמור, ובמקום להעביר את הכרטיסים להוריו של המחבל, הוא הניח אותם סמוך לתחנת המשטרה המקומית, אולי כדי שימצאו אותם. בשלב הזה הייתה לכוחות הביטחון הזדמנות לתפוס את המחבל, שעות ספורות אחרי הפיגוע - הזדמנות שהוחמצה.
הפעם הבאה שבה נצפה המחבל הנמלט הייתה במסגד אל-אסכאן שבשכם. הוא ככל הנראה העביר שם את הלילה שאחרי הפיגוע. יום או יומיים לאחר מכן, כשכוחות הביטחון עמוק במצוד אחריו, הוא פגש את מוצטאפה מחמוד, תושב שכם. הוא שאל לשמו, ואשרף הסביר לו שהוא זה שביצע את הפיגוע בברקן.
מחמוד הציע לו להישאר לישון במסגד, ונעאלווה קיבל את ההצעה. הוא גם ביקש מאדם נוסף שימחק את התיעוד שלו במצלמות האבטחה של המסגד. בינתיים נפגש מחמוד עם אדם נוסף, שסיפר לו על הכוונה להעביר את המחבל לירדן. נעאלווה פגש שם תושב אחר משכם, חסן שרים, וביקש ממנו כסף כדי שיוכל להמשיך להימלט. שרים נתן לו 200 שקלים והפציר בו לעזוב את האזור. לפי הערכות הצבא, נעאלווה נשאר עוד כמה ימים במסגד לפני שהמשיך במנוסה.
ימים ספורים אחרי הפיגוע צץ נעאלווה בביתו של הימאם מצרי, תושב הכפר שויכה שבו גר המחבל. נעאלווה סיפר לחבריו על הפיגוע שביצע והצהיר כי הוא מתכוון להמשיך להימלט. הוא לקח את הטלפון הנייד של מצרי וגלש באינטרנט. במקביל, חבריו עדכנו אותו כי צה"ל והשב"כ כבר ביצעו כמה מעצרים באזור.
בינתיים הגיע לבית חבר נוסף, מוחמד מהאדוי, שבא להסיע את נעאלווה למקום מסתור אחר בכפר. רגע לפני שעלה על הרכב, מצרי הביא לחברו שמיכה כדי להתכסות בה. במשך לא מעט זמן השניים סיירו בכפר וחיפשו מקום מסתור. הם עצרו בהתחלה בבית נטוש, אבל נעאלווה סירב לרדת וביקש מחברו להוריד אותו בבית הספר המקומי - לא בשער הכניסה, אלא עשרות מטרים משם. לימים התברר שנעאלווה נמלט מבית הספר זמן קצר לפני שכוחות הביטחון פשטו עליו.
המפגש המקרי עם פעיל חמאס
בשלב הזה של הבריחה פגש נעאלווה את בכר חריוש, פעיל חמאס מוכר שעסק בגיוס ובהעברה של כספים עבור פעילי הארגון. הוא גם ניהל את מערך ההרצאות ושירותי הדת של חמאס ביהודה ושומרון.
הפגישה הייתה מקרית לחלוטין. חריוש נסע במכונית הסיטרואן שלו בין הכפר דנבה לטולכרם כשזיהה על אם הדרך אדם אוחז בתיק כחול גדול ומחפש טרמפ. חריוש עצר ושאל את הטרמפיסט לשמו. נעאלווה הציג עצמו, ושוב לא היסס וסיפר על הפיגוע שעשה בברקן.
חריוש הבין מי נכנס לו לרכב, ומאותו הרגע הוא לקח אותו תחת חסותו והעביר אותו ממקום מסתור אחד למשנהו. בהמשך הם גם יתכננו לבצע יחד פיגוע ירי נוסף.
בתחילה הם הגיעו לביתו של חריוש בטולכרם, שם שהה נעאלווה למשך זמן מה. במקביל, חריוש גייס כ-1,300 שקלים ורכש לנעאלווה אוכל, מים ובגדים חדשים. אחרי כמה ימים הועבר המחבל הנמלט לדירת מסתור בבעלותו של פלסטיני אחר בשם אמג'ד, שם שהה כ-24 ימים. בכתבי האישום מכנים את אותם הימים "התקופה".
במהלך "התקופה" חריוש ואמג'ד ביקרו את נעאלווה וסיפקו לו את כל צרכיו. הם נקטו מידור גבוה, נזהרו לא להסתובב עם טלפונים ניידים ותכננו את המשך הדרך.
באותם הימים יצר חריוש קשר עם פעיל ג'יהאד איסלאמי וביקש ממנו עזרה בהסתרת נעאלווה, שלא היה משויך לשום ארגון טרור. אותו פעיל התנה את הסיוע בכך שהמחבל הנמלט יצטלם עם דגל של הג'יהאד האיסלאמי. נעאלווה סירב, ושיתוף הפעולה נגנז. במקביל, חריוש הצטלם עם נעאלווה כשהם עטופים בדגל חמאס ומחזיקים את הרובה שבאמצעותו בוצע הפיגוע.
חריוש ממשיך לנסות לסייע למחבל הנמלט, ופונה לפעיל נוסף בשם ג'אפר שיסייע לו להסתיר את נעאלווה. ג'אפר מציע לו להתרחק מהאזור ולמצוא מקום מסתור ביריחו.
נעאלווה וחריוש מנסים במקביל להוציא לפועל פיגוע טרור נוסף. לשם כך העביר ג'אפר לחריוש רובה M-16 מאולתר ועשרות כדורים. התכנון המקורי היה לגייס שלושה כלי רכב לטובת הפיגוע העתידי, כדי שיוכלו להימלט מהמקום בלי להשאיר עקבות.
חריוש הניע קדימה את ההכנות לפיגוע נוסף, וצירף פלסטיני נוסף שהסכים להשתתף. השניים נפגשו בהרים סמוך לשכם, חריוש העביר לו את הנשק עטוף בניילון בתוך שטיח תפילה, ולאחר מכן הם בדקו שהנשק תקין. השלושה חילקו גם תפקידים לקראת הפיגוע – נעאלווה הוא זה שיירה, והבחור הנוסף יהיה הנהג.
במקביל חריוש המשיך לחפש משתפי פעולה שיסכימו להחביא את נעאלווה. באחד המקרים הוא מצא פלסטיני שהסכים לתת לו מחסה והם תכננו את העברתו. כדי לעבור ממקום מסתור אחד למשנהו היה להם רכב ש"פתח עבורם את הציר", ועדכן אותם אחת לכמה מטרים אם יש כוחות צה"ל באזור.
נעאלווה עבר כמה מקומות מסתור באותה תקופה, ובחלק מהזמן התחפש לאישה כדי שלא יזהו אותו. הוא הסתתר בתוך מרפאת שיניים ובילה כמה ימים רצופים בספרייה. נותן המקלט ביקש מחריוש להעביר את המחבל הנמלט למקום אחר, ונעאלווה עבר לביתו של פוזי בושכאר, תושב מחנה הפליטים עסכר, שם הוא שהה במשך שבוע. השבוע הזה כונה בפרקליטות הצבאית "התקופה השנייה".
אדמה תמורת פיגוע
ככל שחולפים הימים הסיוע למחבל הנרדף הופך למשימה לאומית של ממש בקרב הפלסטינים. נעאלווה הופך במנוסתו לגיבור מקומי. "כל עזה איתך", "שמור על עצמך", "אשרף השיג את ההתשה הכי גדולה במסע המרדף של הציונים" – אלה היו רק חלק מקריאות התמיכה שפורסמו ברשתות החברתיות של פלסטינים ביהודה ושומרון.
דף פייסבוק שהוקם במיוחד ספר את ימי המרדף, ובעצרת תמיכה שנערכה לכבוד המחבל בביתו לגלגו הדוברים על ישראל: "האויב הציוני מלמד את העולם מה זו טכנולוגיה, אבל לא מסוגל להגיע לאשרף".
התסכול בצד הישראלי היה גדול. צה"ל הפיץ באזור שכם כרוזים שעליהם נכתב כי מי שסייע לנעאלווה יישא בתוצאות כמו הריסת ביתו או ביטול אישורי עבודה, אך עדיין לא הגיעו אל המחבל.
באותו השבוע רצה נעאלווה לבצע עוד פיגוע. הוא פנה לחריוש והציע לבצע פיגוע ירי לעבר רכבים ישראלים סמוך לשכם, במתווה דומה לזה שנרצח בו הרב רזיאל שבח ז"ל כמה חודשים לאחר מכן. חריוש הציע מתווה שלפיו הוא יימלט מהמקום לאחר הירי באמצעות רכב ולאחר מכן גם אופנוע. הצעה אחרת הייתה לבנות חדר תת-קרקעי בהרים שבו יסתתרו.
חריוש ושני פעילים נוספים ניסו לגייס כספים כדי לרכוש נשק, כדורים, רכבים למילוט ודירות מסתור שישמשו אותם לאחר מעשה. אחד המעורבים הציע למכור חלקת קרקע שברשותו כדי לממן את הפיגוע, והם ניסו "לשדרג" את הפיגוע עם רובה M-16 תקני שעלותו כ-60 אלף שקלים.
כתב האישום שהוגש נגד חריוש הציג את "מחירון הפיגוע", שנותן קנה מידה כמה כסף צריך לגייס בשביל להוציא לפועל פיגוע ירי. לטובת הפיגוע המדובר הצליח חריוש לגייס כ-3,500 שקלים, והיה ניסיון לגייס כספים מטורקיה.
בסופו של דבר הפיגוע הזה לא יצא לפועל, ולאחר שכוחות הביטחון תחקרו את הסייענים שפגש נעאלווה הם איתרו אותו בבית נטוש במחנה הפליטים עסכר. 68 ימים רדפו כוחות הביטחון אחרי המחבל עד לאיתורו.
במהלך הפריצה לדירת המסתור התנהל קרב יריות בין כוחות הימ"מ לנעאלווה, שבסופו נהרג המחבל.
30 כתבי אישום: "אין הרתעה"
השאלה המרכזית שעולה מסיפור בריחתו של נעאלווה היא היכן הייתה ההרתעה הישראלית, בעיקר מול הסייענים. צה"ל ושב"כ נוכחו לדעת בזמן אמת שישנם עשרות סייענים שבחרו לעזור למחבל במנוסתו ולהערים קשיים על הכוחות.
30 כתבי אישום הגישה הפרקליטות הצבאית במסגרת חקירת הפיגוע ומנוסת המחבל, שרובם נגמרו בהסדרי טיעון. כך למשל, הוריו של נעאלווה, שידעו על כוונתו לבצע פיגוע, כבר סיימו לרצות את עונשם. "קשה ראייתית להרשיע על פי עדות שמיעה באי-מניעת עבירה", הסבירו בפרקליטות הצבאית.
שני החברים שהוא פגש בתחנת הדלק קיבלו עונש מאסר של חודשים ספורים, כך גם הפלסטיני ששילם לו על מונית. מג'די, שנתן לנעאלווה בגדים והביא את כרטיס הסים למשטרה הפלסטינית, קיבל שנתיים מאסר, ואחד מחברי המחבל בכפר קיבל שנה וחצי מאסר. עונשם של חלק מהמעורבים עדיין לא נקבע.
בקרב משפחות הישראלים שנרצחו בפיגוע יש תרעומת על הפרקליטות הצבאית ועל בית המשפט, בטענה שהעונשים קלים מדי ולא מרתיעים. "לא ייתכן שהמחבלים האלה יישבו חודשים קצרים בכלא וישתחררו כאילו כלום. כל מסלול הבריחה של המחבל מראה עד כמה אין הרתעה וכמה לא משתמשים בכלים שיש כדי להרתיע. לצבא יש כלים, אבל המדינה לא נותנת לו להשתמש בהם", אמר רפי לבנגרונד, אביה של קים ז"ל.
"בכל כתבי האישום נאמר במפורש שבני משפחתו ידעו על הכוונות שלו ולא עשו דבר", הוסיף. "הם מחבלים לכל דבר, איך מקילים איתם בעונש? איך? היו בידיהם ראיות והם עשו הכול כדי לסייע לנעאלווה לפני הפיגוע ואחריו. עובדים עלינו בעיניים".
בפרקליטות הצבאית הקשיבו עד כמה שניתן לדרישת המשפחות, אבל עשו הפרדה בין הפלסטינים שידעו מראש על הפיגוע לסייעני הבריחה.
"לפי החוק יש למשפחות השכולות זכות להביע את דעתן, ואנחנו מתחשבים בה בכל הקשור לנאשמים שהעבירות שלהן בוצעו לפני הרצח, מכיוון שלכאורה הם גרמו לביצוע הרצח", אמר בכיר בפרקליטות הצבאית, "אבל מה שקרה אחר כך, שייך כבר להימלטות. זה קשה כי המשפחות מגיעות לכל הדיונים, ואנחנו מנסים לקבל את הטענות שלהן".
עו"ד חיים בלייכר מארגון חוננו, שמלווה את התיק מטעם המשפחות, הוסיף: "העובדה שיש עשרות אנשים שעזרו למחבל צריכה להדליק נורה אדומה בוהקת. הפרקליטות הצבאית עשתה כאן עבודה חשובה וטובה, הם לא ויתרו על אף סייען והביאו את כולם לדין, אבל קשה להתעלם מחוסר ההרתעה, ואת ההרתעה נחזיר רק בענישה חריפה ולא מתפשרת".