במשך 14 שנה הייתה דנה לוחמת באגף "קשת" של המוסד. האגף הזה, שמאז שינה את שמו, עובד בצוותים שהם כמו "אושן 11" בגרסה ישראלית – פריצות, מעקבים, האזנות, צילומים, חדירות למתקנים מסווגים, העברת חומרים ומטענים רגישים. זהו גם האגף הפעיל ביותר במוסד, שיכול לבצע במקביל כמה מבצעים ופעמים רבות פועל בכמה זירות בעולם בכל שבוע. הרוב הגדול של מבצעי "קשת" נותרים חסויים לעולמים. כל הרעיון הוא להיכנס ולצאת בלי שאיש שם לב.
זו הפעם הראשונה שהיא נחשפת. למעשה, זו הפעם הראשונה שאדם ששימש בתפקידים שלה בעשורים האחרונים והשתתף בחלק מהמבצעים הבולטים נגד איראן מדבר עליהם וחושף טפח מהם לציבור. בכתבה המלאה שתתפרסם מחר ב"7 ימים", מספרת דנה על ההכנות למבצעים, על אחורי הקלעים של החיים במוסד, על שיטות העבודה, וגם על מה שמים מרגלים בתיק שלהם ועל מה הם חולמים בלילה.
למשל, נזכרת דנה, איך במבצע שבו השתתפה, היו צריכים הלוחמים להיכנס למתחם שמור במתקן סופר-מאובטח. הרעיון היה ש"אחד הלוחמים ואני נהיה צפרים שהגיעו לשם לצורך מחקר, ובטעות נפלנו למים הקפואים וכעת הם מבקשים להיכנס לרגע פנימה כדי להחליף בגדים ולהתייבש", מספרת דנה.
היא ידעה מיד שזה לא יעבוד. "אני, שהכרתי קצת את האוכלוסייה שם באזור, אמרתי להם שאין שום סיכוי שהם ייתנו לנו להיכנס, שהם קרי לב ושאפילו אנשים שקופאים למוות בחוץ לא יזיזו להם. דעתי נדחתה והתחלנו להתאמן באיזה מקום בתל אביב – כמה זמן וכמה דליים צריך להכין כדי שהלוחם השני ירטיב אותי לגמרי. בסוף, השומר עשה את הסיבוב שלו קצת מוקדם יותר והפתיע אותנו. מהתצפית הודיעו לנו שהוא מגיע ולא היה ללוחם השני מספיק זמן, אז הוא באמת דחף אותי למים והוציא אותי משם, רטובה לגמרי, קפואה לגמרי ובוכה מרוב סבל. הלכתי לשומר והתחננתי בפניו שייתן לי רגע להיכנס פנימה להתייבש ולהתחמם. כמו שציפיתי, הוא לא הסכים. המסקנה שלי מהאירוע הייתה שאני לא יוצאת יותר למבצע שאני לא מאמינה בסיכויי ההצלחה שלו".
לבסוף, הציעה דנה רעיון חלופי, שכמובן עבד. התוצאה הייתה שהשומרים נתנו לה להסתובב במתחם שלוש שעות שלמות, במהלכן השיגה את כל המידע שהיה נחוץ לה.
מאז שפרשה, עברה דנה לעסוק בתחום הסחר באמנות. זה אולי נשמע רחוק מחייה הקודמים, אבל האמת היא שיש הרבה דמיון. היא הקימה צוות מומחים בינלאומי, שבעזרת טכנולוגיות חדשניות, כולל זיהוי טביעות אצבע ודי-אן-איי, מנסה לאמת ולאשר את האותנטיות של יצירות אמנות של גדולי הציירים. בכך, היא קוראת תיגר על המונופול של בתי המכירות והסוחרים הגדולים, שלדבריה נמנעים במכוון מאישור אותנטיות של יצירות אבודות או מקביעת סטנדרטים שקופים לאישור כזה, בניסיון לשמר את הערך הגבוה של היצירות הקיימות ואת השליטה שלהם בשוק.
"לכל מי שעוזב תפקיד מהסוג הזה נותרת גם ריקנות גדולה, כי יש מעט דברים שיכולים להשתוות או בכלל לתת פייט לכאלה דברים", דנה אומרת. "במסגרת העבודה הלכתי לעשות תואר שני בארצות הברית בניהול עסקים, אבל במקום להתמקד בתואר או לטעום קצת מהחיים הטובים, הייתי יושבת במלונות שם וכל מה שעבר לי בראש זה לתכנן מבצע על המלון הזה - איך לפרוץ לכאן או לצלם שם. לא יכולתי לתת לעצמי רגע להירגע וליהנות. אבל היה לי מזל, כי העיסוק שלי היום באמנות לא רק שכולל אלמנטים רבים מאוד מהעבודה בעולם הביון ובניית פסיפס המודיעין, אלא שהוא לא פחות מרגש ומרתק וכדי לעשות אותו צריך להיות לא פחות משוגע".
הכתבה המלאה - מחר ב"ידיעות אחרונות" במוסף "7 ימים"
