בשבוע שבו עזבה רכבת הבחירות את התחנה לעבר הקלפיות ברחבי הארץ, הייתה אמורה הודעת הפרישה של ח"כ גדעון סער מהליכוד – ובעיקר הקמת המפלגה החדשה - לספק סיבה טובה ללחוץ חזק על הבלמים. מפלגה כזאת, גם אם הסקרים מחמיאים לה מדי בשלב זה, תפגע כמובן בבני גנץ ובכחול לבן, שעלולים לשלם מחיר של כמה מנדטים לטובת סער, אבל עוד יותר היא מסכנת את ראש הממשלה בנימין נתניהו.
לכאורה, נתניהו לא נפגע באופן משמעותי במספר המנדטים והליכוד נשאר יציב גם אחרי כניסתו של סער לזירה. אבל בפועל, המשמעות של המהלך היא בהשפעתו על היכולת של נתניהו להקים בלוק של 61 ביום שאחרי הבחירות.
סער, מעידים גורמים פוליטיים שמכירים אותו היטב, הוא לא נפתלי בנט. בנט הוא פרגמטיסט שמונחה לפי מה שטוב לו בלבד. סער, לעומתו, רואה תמונה רחבה יותר ורגשית יותר. במערכת הפוליטית משוכנעים שהוא בא לסגור חשבון עם האיש שהשפיל אותו תקופה ארוכה. לתת לנתניהו שלטון במתנה, הם אומרים, זאת לא אפשרות.
הפעלת בלם חירום בדרך לבחירות הייתה הרעיון המתבקש אם אכן מדובר היה בהתנהלות רציונלית של הצדדים. אלא שכבר זמן רב לא מעורב רציונל בעניין, וכוח האינרציה מניע את כל המערכת לכיוון אחר.
גורם פוליטי בכיר: "אם בני גנץ היה פוליטיקאי קונבנציונלי, היה ברור שהוא יבוא על ארבע, לבד, כדי למנוע בחירות. אלא שגנץ הוא לא פוליטיקאי כזה"
בליכוד חלוקות הדעות סביב השאלה מה רוצה נתניהו. מחד יש הטוענים שהוא לא רוצה בחירות עכשיו, כשסער נושף בעורפו ומסכן את גוש ה-61 המיוחל. מאידך יש הסבורים שהוא דווקא ידחוף לבחירות משום שהשיקול המשפטי מעניין אותו יותר מהשיקול הפוליטי. המטרה שלו היא לעצור את המשפט בדרך לא דרך – חלום שהוא לא ויתר עליו, ויש לו במגירה תוכניות גדולות לממש אותו.
בתחילת השבוע העלה שר האוצר ישראל כץ בפני הצדדים יוזמה חדשה לפתרון המשבר: להחזיר את הקדנציה של כהונת הממשלה לטווח הזמן הקבוע שלה (ארבע שנים במקום שלוש השנים שנקבעו באופן חריג במסגרת ההסכם הקואליציוני ותיקון החקיקה), ולחלק את הרוטציה באמצע. כלומר לדחות את חילופי התפקידים בין נתניהו וגנץ מנובמבר 2021 למאי 2022.
(צילום: גיל יוחנן, אבי חי)
לפיכך יועברו עכשיו שני תקציבים - 2020 ו-2021 - והרוטציה לא תעמוד כמחסום מעבר לפינה. אלא שהיוזמה הזאת מעוררת אצל גנץ שתי בעיות עם הליכוד: האחת מוסרית והשנייה מהותית.
המוסרית - אם בליכוד יודעים להעביר את תקציב 2021 באופן מיידי במידה שהרוטציה נדחית, מדוע הם מתעקשים שלא ניתן לעשות את זה בהתאם להסכם הקואליציוני המקורי?
והמהותית - תרגום הפשרה מצד גנץ היא כזאת: במקום שלא תיכנס לתפקידך כראש ממשלה בנובמבר 2021, לא תיכנס אליו במאי 2022. מבחינתו, כל מהלך שישמר את התרגיל הפוליטי שנתניהו עשה לו כדי לא לכבד את ההסכם, הוא התקפלות מפוארת.
בשאלה מה עדיף לגנץ - הרפתקה פוליטית עכשיו ומצב טוב שבזכותו תקום אחרי הבחירות ממשלה בלי נתניהו לבין אותה הרפתקה בעוד כמה חודשים אבל במועד שעדיף לנתניהו - הוא כנראה מעדיף את האפשרות הראשונה.
בשיחות שקיים נתניהו בימים האחרונים ניכר שהוא בעיקר מופתע מהתנהלותו של גנץ. "אם גנץ היה פוליטיקאי קונבנציונלי אף אחד לא היה מציע לו פשרות", אומר גורם בכיר במערכת הפוליטית, "היה ברור שהוא יבוא על ארבע, לבד, כדי למנוע בחירות. אלא שגנץ הוא לא פוליטיקאי כזה וזה לב הסיפור. אי אפשר לצפות איך ינהג".
באופן פרדוקסלי, מקור הכוח של גנץ בא דווקא מהמקום שבו אין לו מה להפסיד. במשוואה הזאת, נתניהו מסכן הרבה יותר.
ואחרי הכול צריך לזכור: שבועיים במילון המונחים של נתניהו זה הרבה מאוד זמן (בעוד שבועיים תתפזר הכנסת אוטומטית אם לא יאושר תקציב 2020). הוא עצמו עוד לא ממש נדרש למשבר עם גנץ ועסוק בעיקר בתקיעת היתדות לקמפיין הפוליטי שלו, שדי ברור שיצטרך להשיק מתישהו בזמן הקרוב (הסכמי השלום והחיסונים יהיו חלק מרכזי בו).
שבועיים נותרו ובמרכזם עומדים שני אישים לא צפויים. גנץ הלא פוליטיקאי, ונתניהו שנותר אניגמטי משום ששיקוליו הם לא רק פוליטיים. כך שבערבוביה הזאת - הכול יכול לקרות.
