עוזר שר החוץ האמריקני, דיוויד שנקר, שניהל את המגעים בין ישראל ללבנון, אשר הובילו לפתיחת המשא ומתן בין ירושלים לביירות על קביעת הגבול הימי הכלכלי בין המדינות, אמר בתדרוך לכתבים כי השיחות ייפתחו ב-14 באוקטובר במפקדת יוניפי"ל בעיירה הלבנונית נקורה. שנקר ציין את תפקידה של וושינגטון במהלך והתייחס בנוסף גם לסוגיית הגבול היבשתי בין המדינות.
"ארה"ב התבקשה על ידי הצדדים להשתתף כ'מגשרת ומנחה'. זו מסגרת להתחלת השיחות. זה לא ההסכם המיוחל על קביעת הגבול הימי", אמר שנקר והוסיף: "לבקשת מזכיר המדינה, אייצג את ארה"ב בסבב הראשון של השיחות. גם נציגו של מזכ"ל האו"ם יהיה נוכח. אני רוצה לשבח את יו"ר הפרלמנט הלבנוני נביה ברי ושר האנרגיה הישראלי יובל שטייניץ על מאמציהם להביא להסכמה על הסכם המסגרת".
בתשובה לשאלה האם חיזבאללה הסכים לשיחות והאם אלה יובילו לנורמליזציה, אמר: "נביה ברי היה אחראי על המו"מ לקביעת הסכם המסגרת למו"מ. משרד הנשיא ירכיב את המשלחת לשיחות ויוביל אותן. לשיחות אין קשר לכינון יחסים דיפלומטים ונורמליזציה עם ישראל. השיחות הן על קביעת גבול ימי מוסכם כדי ששני הצדדים יוכלו לנצל את המשאבים הטבעיים שלהם. אנו לא מדברים עם החיזבאללה".
לגבי האפשרות של קיום שיחות על הגבול היבשתי, אמר שנקר: "היו שיחות על הקו הכחול בעבר ואנו מברכים בשלב הזה על הצעדים שנעשו על ידי הצדדים לחדש שיחות מומחים על נושאים לא פתורים שקשורים לקו הכחול, בשאיפה להגיע להסכמה. זה מסלול אחר וזה בדרך כלל בין ישראל, לבנון ויוניפי"ל".
עוזר שר החוץ האמריקני ציין את הקשיים הדיפלומטיים שעימם נאלץ להתמודד במסגרת המשא ומתן: "זה לקח לנו כמעט 3 שנים להגיע להסכם הזה בגלל הרגישויות בשני הצדדים. החלק החשוב הוא שארה"ב היא המתווכת, האו"ם הוא המארח ושני הצדדים משתוקקים להגיע לעסקה בנושא הזה. דיברתי עם הלשכות של שטייניץ וברי. שני הצדדים הגיעו למסקנה שהגיע הזמן וזו תחילת הדרך עבור לבנון וישראל".
הוא טען כי להערכתו, מה ששכנע את הלבנונים בין היתר להיענות למהלך הוא המשבר הכלכלי במדינה והאפשרות שקביעת גבול ימי ברור תסייע לביירות בניצול המשאבים הטבעיים שלה.
זוהי לא הפעם הראשונה שישראל ולבנון היו קרובות לסיכום על חידוש המו"מ. גם בחודש מאי 2019 היה סיכום כזה שלא יצא לפועל, ותמיד ישנה אפשרות שהלבנונים יקבלו ברגע האחרון רגליים קרות, אך נראה שהפעם בניגוד לפעמים הקודמות – הלבנונים בשלים מתמיד.
השטח שנמצא במחלוקת בין ישראל ללבנון הוא קטן מאוד, באופן יחסי, ומדובר ב-850 קמ"ר מתוך המים הכלכליים. בשביל ישראל מדובר בפחות מ-2% מהמים הכלכליים, ועבור הלבנונים כ-3%. כבר בשנת 2012 אותתה ישראל שהיא מוכנה ללכת לקראת הלבנונים ולחלק את הזכויות באזור ביחס של 42:58 לטובת ביירות.
