3 צפייה בגלריה
עולים מאתיופיה מגיעים ארצה, מוקדם יותר השנה. "ככל שהשנים עברו זה התפוצץ בפנים"
(צילום: מוטי קמחי)
30 שנה חלפו מאז עלו יותר מ-14 אלף יהודים מאתיופיה לארץ ישראל בתוך 36 שעות. העולים ממבצע העלייה הגדול כבר התבססו בארץ, הולידו ילדים, הקהילה גדלה - אך רבים מבניה עדיין לא מרגישים חלק מהחברה הישראלית: "מחפשים אותך, צריך לעבוד קשה יותר כדי להצליח".
כ-160 אלף בני אדם מונה הקהילה האתיופית בישראל, כ-67 אלף צברים ילידי הארץ. אבל למרות העובדה שהם נולדו בארץ, רבים מהם עדיין מרגישים שלא הצליחו להשתלב בחברה הישראלית. "כשהגענו לפה כל כך רצינו להיטמע, החליפו לנו את השמות, ניסו להפוך אותנו לפס הייצור הישראלי, וככה השלנו את כל הסממנים התרבותיים שלנו", תיאר הפעיל החברתי יאסו זללו.
30 שנה למבצע שלמה: סגירת המעגל של שירה עמאן
(צילום: ירון שרון)
"ככל שהשנים עברו הדבר הזה התפוצץ בפנים, כי החברה הישראלית עדיין לא קיבלה אותנו. הגזענות תישאר תמיד", הוסיף זללו. לדבריו, בעקבות התחושות האלה נוצרה תנועה הפוכה - של התרחקות מהישראליות. "הקהילה נפגעה מהיחס הזה והרבה מהם חזרו למקורות שלהם, לשם האתיופי, לשורשים, אבל זה לא אומר שלא רוצים להיטמע בחברה הישראלית".
אלה שעדיין מנסים להיות חלק מהישראליות, נאלצים לא פעם לנשוך שפתיים ולעבוד קשה פי שניים כדי להיות חלק מהחברה הישראלית. "האתיופי תמיד צריך להוכיח שהוא טוב יותר", אמר הפעיל החברתי יצחק טיים.
"מנהלים פותחים עליך שבע עיניים כי מחכים שתיכשל, אנשים שעובדים איתך לא סומכים עליך באותו אופן כמו כל ישראלי", הוסיף טיים. "אנחנו כל הזמן צריכים לעבוד קשה יותר, להצטיין, להוביל, להילחם, כדי להגיע רחוק ולהראות מה אנחנו שווים".
הפעילים סוברים כי רק כאשר יותר ויותר בני העדה ישתלבו בתפקידי מפתח בתעשיות ובמשרדים השונים המצב ישתפר. "רק אז נוכל להשתלב במאה אחוז", אמר זללו. "כדי להגיע לשם אנחנו צריכים לעבוד יותר קשה מאחרים, אבל עדיין אנחנו רואים יותר ויותר בני עדה במקומות האלה, לשם אנחנו צריכים לשאוף".
"עדיין צריכים לפחד כשהנערים בחוץ"
לפני כחצי שנה, לקראת חג הסיגד, פרסמה לראשונה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתוני העמדה לדין במשפט פלילי בקרב בני העדה האתיופית. לפי הנתונים, 1,257 בני העדה עמדו לדין בשנת 2018 בגין עבירות פליליות כ-14.1% מהקטינים שעמדו לדין בישראל בעבירות פליליות באותה השנה היו בני העדה האתיופית. 25% מבני העדה שהועמדו לדין ב-2018 הואשמו בעבירות של הפרת הסדר הציבורי, 43.5% בגין עבירות רכוש.
במשך שנים סבלו בני העדה האתיופית מאלימות משטרתית. למרות ההפגנות והמחאות במהלך השנים, הפעילים טוענים שהמצב רק הולך ונהיה יותר גרוע. "אני כל הזמן צריכה להיאבק על מה ששלי בבית שלי. אמנם יש יותר מודעות לאלימות משטרתית אבל אין שינוי ועשייה בעניין, אנחנו עדיין צריכים לפחד כשהנערים שלנו מסתובבים בערב בחוץ", אמרה בנצ'יאמלק מששה-סלמסה, אחותו של יוסף סלמסה ז"ל, שנהרג בעת ששהה במעצר והפך לסמל מחאת בני העדה.
"התמימות שהייתה לנו לפני 30 שנה נעלמה, זה נורא קל לרשויות להעלות לכאן קהילה שלא מרבה לדבר", הוסיפה. "הם רואים אותנו כקהילה צנועה ושקטה, אבל בשנים האחרונות יש פה דור צעיר שלא מפחד להשמיע את קולו".
מנגד, המחאות של בני העדה דעכו בשנה-שנתיים האחרונות. לטענת טיים, הסיבה לכך היא הרצון להיטמע בחברה הישראלית. "כל הקהילה געשה כשהשוטר שירה בסלומון טקה חזר לשורות המשטרה, אבל לא רצו לצאת לרחובות כי ההפגנות האלה רק פוגעות בנו בשלב הזה. הרי בסוף יתר החברה הישראלית לא עומדת לצדנו, לא פעם נתקלתי בתגובות 'חבל שלא ירו בכם בהפגנות'. אבל הדבר הזה פגע לנצח באמון הקהילה במשטרה".
הפגנת בני העדה האתיופית ב-2015
(צילום: יוגב אטיאס)
חוסר האמון של הקהילה ברשויות המדינה התפשט הרבה מעבר למשטרה ולרשויות אכיפת החוק. "אנחנו אוהבים את מדינת ישראל ומשוועים להיות חלק ממנה, אבל חווינו לא מעט משברים עם הגופים הרשמיים. לא מאמינים במערכת הבריאות מאז שזרקו מנות דם של אתיופים. זה הוביל לבעיה בקורונה - רוב הקהילה לא שיתפה פעולה עם החיסונים עד שמשרד העלייה והקליטה שיתף את הקייסים".
"כל הזמן מטילים ספק ביהדות שלנו, גם בהמשך העלייה ממחנות ההמתנה באתיופיה וגם ברבנות", הוסיף טיים. "היום כל זוג צעיר שמגיע להתחתן שולחים אותם לרב האתיופי שנמצא באזור לבירור יהדות, גם כאלה שהם דור שלישי בארץ. הגזענות לא הלכה לשום מקום".
הפתרון, לטענת מששה-סלמסה, הוא שהמדינה תוכיח לבני העדה האתיופית שהם לא פחותים מיתר האוכלוסייה, באמצעות מעשים חד משמעיים. "נדרשת יותר ענישה, אם זה כלפי מורה שמפלה תלמיד או מול שוטר שיורה או מכה נער, או במקרה של מרצה שמתנהג בצורה לא מכובדת לסטודנטית".
