הנסיכה מציגה בגאווה את הממלכה הקטנה שלה, המשקיפה על הריביירה האיטלקית. למרות האווירה הפסטורלית השוררת כאן, בכפר סבורגה המגדיר את עצמו כמדינה זעירה מתנהלים קרבות בלתי פוסקים על "הכתר".
תושבי סבורגה מאמינים שהאבירים הטמפלרים החביאו בכפר את הגביע הקדוש, ובנוסף הם משוכנעים שלכפר יש זכות להתקיים באופן עצמאי, מכיוון שמסמכים מהמאה ה-18 מוכיחים שהוא מעולם לא סופח לאיטליה.
בכפר מקווים ש"הכרזת עצמאות" שלו תחזק את התיירות ותביא תושבים חדשים אליו, ושכך הוא יינצל מגורלן המר של עיירות קטנות ועתיקות אחרות באיטליה, שתושביהן עזבו. בימים של מגפה ושל סגר אשר פגע קשות בכלכלה המקומית, התקווה של סבורגה נראית כמו פנטזיה ותו לא.
"הנסיכה החדשה" של סבורגה היא נינה מנגאטו. היא נבחרה לתפקיד בנובמבר, כמה חודשים לפני פרוץ המגפה. "נראה לי שכל ילדה קטנה חולמת להיות נסיכה, זה כמו סיפור אגדה", היא אומרת. כשבעלה לשעבר מרצ'לו התפטר אשתקד מתפקידו כנסיך אחרי כהונה ממושכת, החליטה נינה להתמודד על הכתר ולהפוך ל"מנהיגה הראשונה".
מנגאטו, בת 41, נולדה בגרמניה, וכשהיא אינה ממלאת את חובותיה הנסיכוּתיים היא מנהלת חברת נדל"ן במונקו. כשנינה מודדת את הכתר המוזהב השמור בחלל התצוגה במשרד התיירות של סבורגה, היא פורצת בצחוק: "מעולם לא חשבתי שאהיה נסיכה יום אחד, אבל קיבלתי הרבה תמיכה מהתושבים ואני ממש מעריכה את זה".
טקס ההכתרה של מנגאטו היה אמור להתקיים במאי, אבל בגלל הסגר שהוטל הוא נדחה ל-20 באוגוסט. מנגאטו מקווה שהטקס ימשוך קהל רב. היא והשרים שלה רוצים להחזיר לשימוש את המטבע המקומי, לואיג'ינו, ומקווים גם לבנות מלון יוקרה עם נוף לארבע מדינות: צרפת, מונקו, איטליה ונסיכות סבורגה.
סבורגה ממשיכה להגדיר את עצמה כ"מדינה זעירה" אף שהיא אינה זוכה להכרה בינלאומית. היא כמובן איננה "המדינה הזעירה" היחידה בעולם: ברחבי תבל ניתן למצוא עוד כמה מדינות-לכאורה, מנסיכות נהר האט במערב אוסטרליה עד לרפובליקת סוז'ה במזרח צרפת. כמה מה"מדינות" הללו מתגאות בשטר מקומי, בדגל ובבולים. לסילנד, שנמצאת על פלטפורמה מבטון מול חופי בריטניה שהוקמה במהלך מלחמת העולם השנייה, יש אפילו נבחרת כדורגל משלה.
המיתוס של קרבונה
320 התושבים של סבורגה טוענים כי המעמד המיוחד של הכפר מבוסס על עובדות, ודורשים שהממשלה ברומא תכיר בהן. בשנת 954 עבר הכפר לידי הנזירים הבנדיקטינים, וב-1079 הפך ראש המנזר בכפר לנסיך באימפריה הרומית הקדושה.
ב-1697 קנה את הכפר בית המלוכה סבויה, אך לפי התושבים העסקה מעולם לא הושלמה רשמית, והיסטוריונים תומכים בטענה הזו. שנים של משא ומתן בין אנשי הכפר לדוכס של סאבויה, ויקטור אמדאוס השני, שבהמשך הפך למלך סרדיניה, לא הביאו להשלמת ההסכם. המקומיים אומרים גם שהנסיכות שלהם לא הייתה חלק מאיחוד איטליה ב-1861 ומהקמת הרפובליקה האיטלקית ב-1946.
אם כך, האם הכפר הוא באמת מדינה עצמאית? מתיו וסטר, פרופסור להיסטוריה מאוניברסיטת מערב וירג'יניה, מצנן את ההתלהבות. "מסמכים מראים שסוכנים מטעמו של מלך סרדיניה השתלטו למעשה על סבורגה ב-1729, בהסכמתם ובתמיכתם של התושבים המקומיים", הוא אומר.
במשרד החוץ האיטלקי לא הגיבו לבקשה להתייחס למעמדו של הכפר, אבל את מנגאטו זה לא מרתיע. אף שבית המשפט האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג דחה את ניסיונו של סבורגה לקבל הכרה כמדינה ריבונית, הנסיכה מתכוונת לנסות שוב – בעזרת סוללה של עורכי דין.
בבחירות ניצחה מנגאטו את לאורה די בישייה, בתו של ג'ורג'ו קרבונה – האיש שבתחילת שנות ה-60 החיה את רעיון הנסיכות. פאולו קלקניו, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת גנואה, אומר שהרעיון שקידם קרבונה הוא מיתוס, מכיוון שראשי המנזר בסבורגה מעולם לא היו נסיכים. "המונח לא מופיע במסמכים מימי הביניים", הוא טוען.
זה לא מנע מ"הנסיך ג'ורג'ו" לחוקק חוקה, לכתוב המנון לאומי ולקבוע סמל לנסיכות שלו. הוא הנפיק מטבע, הדפיס בולים, ייצר לוחיות רישוי וניסח סיסמה למדינה ("יושבת בצללים"). קרבונה גם הקים צבא, והוא כולל כיום אדם אחד – סקונדו מסאלי, בן 64. בעבר כיהן מסאלי כשר הפנים, כשר האוצר וכראש הממשלה של הכפר. היום הוא מפקד על המתנדבים בסבורגה.
בכפר אין איש שאינו מדבר בחיבה על קרבונה. "אבא שלי נתן הכול לסבורגה, ואני הייתי עושה אותו דבר", אומרת בתו לאורה, שמנהלת חנות מזכרות ליד משרד החוץ, שם מתנוססים דגלי הכחול-לבן של הנסיכות.
תושבי הכפר מסבירים שהנסיכה מנגאטו, שקיבלה 122 קולות לעומת 69 שניתנו ללאורה, ניצחה מכיוון שהבטיחה לפתח את התיירות באזור, התלוי במיוחד בחקלאות ובגידול פרחים. בקיץ, כשמגיעים לטייל בכפר, אפשר למצוא שם כ-2,000 איש, אבל בחורף, מלבד כמה צרפתים שמטיילים בהרים, אין תנועה של ממש. חוץ ממלון היוקרה שמתכננת מנגאטו, בסבורגה מעוניינים גם לחבר את הכפר לרצועת החוף באמצעות רכבל, ולכלול את הכפר בטיוליהם של הבאים לאזור בספינות תענוגות.
המפתח לכלא העתיק
לאורה די בישייה אומרת כי אילו הייתה נבחרת לנסיכה, הדבר הראשון שהייתה עושה היה לפרסם את המסמכים ההיסטוריים המוכיחים כי סבורגה היא נסיכות עצמאית – מסמכים שלטענתה נלקחו מהארמון אחרי מות אביה ב-2009. לדבריה מה שמייחד את סבורגה הוא ההיסטוריה והאגדה על הגביע הקדוש – שלטענתה הוא שם קוד ל"סוד גדול". די בישייה מודה שבכפר לא יודעים באיזה סוד מדובר.
אלנה בלמו מאוניברסיטת קרדיף, מומחית לצווי הטמפלרים בצפון-מערב איטליה, אומרת שאין הוכחה המעידה כי הטמפלרים היו באזור בימי הביניים, ושלפיכך התיאוריה על הגביע הקדוש שנמצא שם היא "מיתוס מודרני". למרות זאת, אנשי הכפר מקשטים את בתי האבן העתיקים שלהם בציורים של האבירים הטמפלרים, וכשתיירים מגיעים לכפר, המקומיים לוקחים אותם לכיכר הקטנטנה, שבה האבנים המרוצפות יוצרות את צורת הצלב הטמפלרי.
"הרמטכ"ל" מסאלי אומר שהוא מרגיש גם סבורגי וגם איטלקי. הוא מצביע בבחירות הארציות באיטליה ומשלם מסים לרומא, אך במקביל מחזיק במפתחות לכלא הקטנטן בסבורגה – חדר אבן שיש בו אזיקים מברזל ורצפה מכוסה קש. הוא לא היה בשימוש כבר מאות שנים.
לאחרונה נרשמה מתיחות בין תושבי הכפר לאורחים: השנה הגיע לכפר צרפתי בשם ניקולה מוטה, שהכריז על עצמו כנסיך והעניק לעצמו את התואר "הוד מעלתו ניקולה ה-1". הוא טוען שיש לו קשר היסטורי לנסיכות ושהוא צאצא של מקורב לנפוליאון השלישי.
ניקולה עבר לכפר עם פמליית יועצים, ובמקביל הואשם בצרפת בהונאה ובהנפקת דרכונים מזויפים. החקירה נגדו נמשכת, אבל הוא מכחיש את הטענות נגדו ואומר שמדובר באישומים ממניע פוליטי. ניקולה טוען כי פתח בקמפיין להכרה בינלאומית בנסיכות, ומצהיר שסבורגה כבר קיבלה הכרה דיפלומטית מברזיל. במשרד החוץ הברזילאי מכחישים את הטענה.
לפי הדיווחים בכפר, "הנסיך הצרפתי" ויועציו עזבו את סבורגה במרץ, זמן קצר לפני הסגר, ומאז לא חזרו. כך או כך, גוסטב אוטולנגי, תושב סבורגה בן 88 שכתב ספר על ההיסטוריה של המקום, אומר ששום דבר לא יכול לעצור את ניקולה מלהכריז על עצמו כנסיך. "תמיד תמכתי בסיפור האגדה הזה כי הוא הועיל לכפר, אבל אין באמת תואר רשמי. אף אחד לא יכול למנוע ממך לומר שאתה הנסיך או שאת הנסיכה".
ב-2006 טענה אישה שכינתה את עצמה "הנסיכה יסמין" כי היא השליטה החוקית של סבורגה, והציעה לצרף רשמית את הנסיכות לאיטליה. תושבי הכפר התייצבו באותה שעה מאחורי קרבונה והתנגדו להצעה שלה.
לפי אוטולנגי, מאז אותו עימות חלק מהתושבים התפכחו מהאשליות, וכעת יש רבים שאינם רוצים עוד בעצמאות, משום שהבינו כי הממשל עצמי שלהם יהיה כזה שאינו מסוגל אפילו לתקן כביש או פנס רחוב מקולקל.
על כל פנים, יש מי שידאג שאף אחד לא ינצל את האגדות על הכפר לתועלתו הפרטית. נציג הרשויות בסבורגה הוא ראש הכפר, אנריקו אילריוצי, והוא נמצא בקשר רציף עם המשטרה האיטלקית כדי לפעול נגד אורחים לא רצויים: "נסיכים מתחזים ונוכלים אינם רצויים בסבורגה", הוא מבהיר, ומבטיח לעמוד על המשמר.
עדכון (דצמבר 2020): ב-20 באוגוסט, כפי שהובטח, הוכתרה נינה מנגאטו באופן רשמי לנסיכה העומדת בראש הכפר. היא וממונים נוספים נשבעו אמונים ל"נסיכוּת", בטקס שנערך בשעה שאיטליה צמצמה את הגבלות הקורונה.
