האנושות הצליחה למצוא חיסון נגד מגפת הקורונה שמאיימת לכלותה, אבל חיסון נגד טמטום טרם הומצא. ואם מישהו מפקפק בכך, המרוץ אחר החיסון מספק שלל הוכחות להתנהגות חלמאית שהייתה קורעת את עם ישראל מצחוק, אילולא הייתה כל כך עצובה.
רק אחרי שנודע שהפקת "הישרדות" ביקשה וקיבלה תיעדוף עבור מתמודדיה, המשתוקקים להמריא לאי הנידח, קופת החולים שהייתה אמורה לבצע את המחדל נבהלה והודיעה על ביטול העסקה. האם זה אומר שההיגיון חזר לפעול? ממש לא. עובדה: רק בעקבות המחאה שקמה בקרב הורים וראשי העיריות נסוגו ראש הממשלה ושר הבריאות מהחלטתם להחיל בסגר השלישי יום לימודים מקוצר. האם זה אומר שהשכל חזר לקודקוד? ממש לא. עובדה: רק אחרי שנתניהו הכריז "עשינו את זה כדי שהתלמידים לא יפסידו לימודים וגם כדי להקל על ההורים", נזכר שר החינוך לפנות לממונה הקורונה בדרישה לחסן במהירות האפשרית את הגננות והמורים, כדי שהמערכת תפעל כסדרה.
אל תשגו באשליות ואל תחפשו את התבונה. נכון, נתניהו הצליח לייבא חיסונים נגד קורונה, אך אילו הוא, ומאות המומחים והיועצים שיושבים עימו על המדוכה, היו חושבים באמת על עתיד המדינה, הם היו מציבים את עובדי ההוראה לצד עובדי הרפואה כבר בסגר הראשון, לפני קרוב לשנה. למה? מפני שבישראל הוראה היא המקצוע הכי חשוב והכי פחות מתוגמל.
במקום לצלם פליטי ריאליטי עם סטיקר "התחסנתי", צלמו את הגננת בתיה ואת המורה אפרים חשופי זרוע. תנו לדור העתיד את ההזדמנות לראות במורים שלהם מודל לחיקוי
רק בישראל הוראה היא המקצוע הכי חיוני והכי פחות מכובד. זו מציאות עצובה ומבישה שלא נובעת משום נגיף, אלא ממחלה כרונית של עשרות שנים, שרק הקורונה יכלה לחולל בה מהפך. מאז שפרצה וריסקה לחלוטין את מעמדם היוקרתי של טייסים ואמנים, רק שני סקטורים נותרו בחזית: צוותי הרפואה שנלחמים על החיים, וצוותי החינוך שנלחמים על משמעות החיים.
גם הגננות והמורות, שנדרשו להסתגל לעידן הקורונה מעכשיו-לעכשיו, הוכיחו שמגיע להן לקבל הכרה. או לפחות "תודה". מחווה של הערכה כמו שלט על המרפסת. או משלוח מנות עם כרטיס ברכה. הרי כל הורה שנתקע בבית עם צאצאיו שטיפסו על הקירות מרוב שעמום תהה איך מורה צעירה מצליחה לשרוד חמש שעות ביום עם 30 פראי אדם שמתנהגים בדיוק כמו יוצאי חלציו. אז מה קרה למשאית עם הצל"שים? באיזה פקק היא נתקעה?
נסו לדמיין איזה שדרוג היה מתחולל אילו ראש הממשלה היה פותח את מבצע "לתת כתף" בהודעה על מתן תיעדוף לעובדי ההוראה שנטשו את שיעורי הזום, חזרו לשגרה וסיכנו את חייהם בחשיפה יומיומית לתלמידים שלא עברו בדיקת מטוש ולא הגיעו לגן או לתיכון עם אישור המעיד שהם שליליים. צעד כזה היה הופך אותם מדמויות דהויות לגיבורים, שרק בשל תחושת השליחות שזורמת בדמם הכניסו את עצמם לקבוצת סיכון שאינה תלויה בגיל. מהלך שכזה היה מעלה את קרנם בכל שדרות החברה, מנחיל דרך ארץ, תורם לאווירה הלימודית, משפיע על ההישגים, ומי יודע - אולי גם היה מוביל לשינוי כלשהו בתלוש השכר.
ההזדמנות ההיסטורית הזאת הוחמצה, אך היות שהפנדמיה טרם אותתה על כוונתה להתפייד עדיין לא מאוחר. אני מצטרפת לדרישה של ארגון המורים והסתדרות המורים לקבל חיסון מיידי למען בריאותם וכבודם. במקום לצלם פליטי ריאליטי עם סטיקר "התחסנתי", צלמו את הגננת בתיה ואת המורה אפרים חשופי זרוע במפגש עם מחט הזהב. תנו לדור העתיד שלנו את ההזדמנות לראות במורים שלהם מודל לחיקוי ולהערצה. היום, יותר מאי-פעם, כולנו זקוקים למגדלור אנושי של השראה ותקווה.
- סמדר שיר היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
