שאלת הסמכות של בג"ץ להתערב בחוקי יסוד עומדת בתקופה האחרונה במבחן כפול. הראשון: בחודש שעבר הוציאו השופטים צו על תנאי נגד חלק מהתיקונים ל"חוק יסוד: הממשלה" שהסדירו את ממשלת החילופים בין הליכוד לכחול לבן. השני: השבוע יקיים בג"ץ דיון בעתירות שהוגשו נגד "חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי".
על רקע זה תקפו בחריפות ח"כים מהימין את בג"ץ וטענו שאין לבית המשפט סמכות להתערב בחוקי יסוד. יו"ר הכנסת יריב לוין כתב שבג"ץ "מכין את הקרקע לחציית הקו האדום"; ח"כ שלמה קרעי צייץ כי "בית משפט ששוקל לבטל חוק יסוד הוא בית משפט שמבצע הפיכה משפטית", ואילו ח"כ בצלאל סמוטריץ' הזהיר שאם יעז בית המשפט להתערב בחוקי היסוד "תיפתח מלחמת העצמאות השנייה של העם היהודי במולדתו המתחדשת".
אולם הח"כים הללו צריכים להביט טוב במראה וליטול קורה מבין עיניהם. ישראל סובלת ממחלה חוקתית קשה: חוק היסוד אמורים להיות היהלום בשיטה החוקתית בישראל, אבל בשיטה הפוליטית הם הפכו לפלסטלינה המשתנה בשל צרכים חולפים. במציאות זו, בג"ץ הוא הבלם האחרון בשמירה על מעמדם של חוקי היסוד.
על מנת להבין את חשיבותם של חוקי היסוד, צריך לחזור לבסיס ולהבין מהי למעשה חוקה. התפיסה של החוקה כמקור משפטי עליון המייסד את מוסדות השלטון, ובה בעת מגביל את כוחם, היא רעיון שראשיתו בסוף המאה ה-18, במהפכה הצרפתית ובמהפכת העצמאות האמריקנית. הן היו שונות מהמהפכות השלטוניות שהתחוללו קודם לכן בהיסטוריה האנושית, כי הן שינו לחלוטין את הסדר הפוליטי וכוונתן לא הייתה להמליך שליט חדש על העם, אלא "להמליך את העם".
במציאות שבה הממשלה, באמצעות רוב קואליציוני חולף, יכולה לחוקק כל הסדר בחוקי היסוד, יש צורך בבחינה משפטית-חיצונית. טוב יעשו הח"כים אם במקום לתקוף את בג"ץ, ישמרו על מעמדם וכבודם של חוקי היסוד שלנו
על מנת לממש בפועל את הרעיון שהעם הוא הריבון ובעל הסמכות, היה צורך למצוא לכך ביטוי חיצוני ועליון שהשלטון יהיה כפוף למרותו. זו צריכה להיות סמכות שתבטיח שהשלטון יוגבל ויפעל אך ורק למען העם ולא למען עצמו.
מהו אותו ביטוי חיצוני לקביעת רצונו של העם מעל לשלטון? הפתרון לכך מצוי ברעיון "החוקה", שהיא סמכות משפטית חיצונית ועליונה על השלטון העכשווי. החוקה קובעת את חוקי המשחק ואת ערכי היסוד הבסיסיים במדינה שלא ניתן לשנותם ברוב הפוליטי המזדמן.
החוקה דומה למעשה להסדר של "הנהג התורן". לפני יציאה לבילוי מפקידים החברים את מפתחות הרכב בידיו של אחד מהם, בהסכמה שהוא זה שלא ישתה באותו ערב. ללא הסמכה מוקדמת זו, יש סיכוי סביר שדווקא החבר השתוי ביותר יבקש לנהוג מתוך תפיסה מוטעית שהוא כשיר לנהיגה.
ח"כ רדיר מריח על חוק הלאום
(צילום: ערוץ הכנסת)
החוקה היא אותה הסכמה מוקדמת של החברה על נושאים שלא יוכרעו בהליך הפוליטי הרגיל ולא יתקבלו ברוב רגיל. נושאים אלו יישמרו על ידי "הנהג התורן", היינו החוקה המוגנת משינוי ברוב רגיל. בדרך זו שומרת עלינו החוקה מפני עצמנו.
המקרים שבהם שונו חוקי היסוד למען צרכים פוליטיים חולפים מלמדים עד כמה חמורה הבעיה החוקתית בישראל. כך למשל, "הפיגוע החוקתי" של ממשלת החילופים, ששינה מהיסוד את צורת השלטון בישראל ויצר רשות מבצעת עם שני ראשים, שאין דומה בכל העולם, הוא דוגמה מובהקת לשימוש הציני בחוקי היסוד לשם הגשמת צרכים פוליטיים חולפים. גם תיקון חוק היסוד ודחיית מועד התקציב בשל המשבר הפוליטי בין הליכוד לכחול לבן הוא דוגמא מצערת לזילות של חוקי היסוד בידי המערכת הפוליטית.
שינוי חוקי יסוד לצרכים קואליציוניים אינו חדש. ב-1994 תוקן "חוק יסוד: חופש העיסוק", והוכנסה בו פסקת התגברות לשם חקיקת חוק בשר כשר, וכל זאת לשם מניעת משבר קואליציוני עם סיעת ש"ס בממשלת רבין.
במציאות שבה הממשלה, באמצעות רוב קואליציוני חולף הנתון למרותה, יכולה למעשה לחוקק כל הסדר חוקתי בחוקי היסוד, יש צורך בבחינה משפטית-חיצונית. בישראל, בהעדר נוקשות והגנה על הנורמה החוקתית, בג"ץ הוא הנהג התורן ששומר על ההסדרים החוקתיים. מובן שהתערבות שלו בחוקי יסוד צריכה להתרחש רק במקרי קיצון, אך כמובן שיש לו את הסמכות המלאה לכך. טוב יעשו חברי הכנסת אם במקום לתקוף את בג"ץ, ישמרו על מעמדם וכבודם של חוקי היסוד שלנו.
- מתן גוטמן הוא ד"ר למשפטים, הפרשן המשפטי של אולפן ynet ומומחה למשפט חוקתי ומינהלי המרכז הבינתחומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
