סיכום השנה בפוליטיקה
(צילום: שחר גולדשטיין)
זו הייתה שנה פוליטית שאף פרשן לא יכול היה לחזות את אירועיה, את עוצמתה ואת תוצאותיה, עד הרגע הזה. מאז ומתמיד היו הכנסת, והפוליטיקה בכלל, מערכות רוויות ביצרים, עמוסות באירועים, כאלה שמאתגרים את הרף הסביר של הדמיון.
ובכל זאת, גם מי שחווה לא מעט אירועים פוליטיים דרמטיים, תקופות היסטוריות טובות, וגם פחות, לא זוכר שנה חריגה בכל כך הרבה מובנים.
שנה שבה הוקמו פלטפורמות פוליטיות, והתפרקו. שנה שבה חברי כנסת שקידשו את הבית הפוליטי שלהם – ערקו, אחרים נכנסו, ודמויות מוכרות נעלמו. תרחישים פוליטיים שנראו כמו מדע בדיוני, הפכו לפתע למציאות מפתיעה. כל פרשנות שניתנה התאימה לשעתה.
שלוש מערכות בחירות רצופות, תיקו בלתי פתיר, שגם גזר משבר שלטוני מתמשך. שנה עם עומס בפוליטיקה, שלא תרמה לאף אחד מהשחקנים הפוליטיים בזירה, לא הצמיחה מועמדים חדשים ומפתיעים, לא שדרגה מועמדים קיימים, לא העלתה ולא הורידה מהתרחישים המוכרים.
כבר יותר מעשור שאני מסקרת את הכנסת ב-ynet, ואני לא זוכרת תקופה שבה נדרשה כל כך הרבה דריכות, זמינות, הקשבה וריכוז למה שנאמר, ולמה שלא נאמר. כותרות מתחלפות בקצב בלתי נתפס, ספינים שוגרו לאוויר כעניין של מה בכך, אירוע רדף אירוע וכל פוש שנשלח גרר אחריו גלים של תגובות לכאן ולכאן.
זאת לא הייתה השנה הגדולה של הפוליטיקאים. למעשה, רבים מהם רק ירצו לשכוח אותה. אלה שיזמו והצביעו בעד שינויי חקיקה מפליגים והפגינו גמישות אין קץ בספר החוקים של ישראל לטובת הצרכים הפוליטיים המשתנים, וגם אלה שישבו באופוזיציה, הצביעו נגד וחזו במתרחש.
זו הייתה שנה שבה נשברו הכללים ושונו החוקים, שנה שבה הכנסת לא תפקדה למעשה. בית המחוקקים הישראלי, הלב הפועם של הדמוקרטיה שלנו, פשוט הושבת ומסדרונותיו הריקים סיפרו את הסיפור המייאש של השנה הזאת.
אמון הציבור הלך ונסדק בהתאם. נדמה שהחוזה העדין בין הציבור לנבחריו הגיע לרמה קיצונית של הפרה.
ואז, בדיוק כשחשבנו שגרוע מזה כבר לא יהיה, ששלוש מערכות בחירות רצופות הן המקסימום שאפשר להכיל, התערבבו האירועים הפוליטיים עם משבר הקורונה, ויצרו כאוס גדול אף יותר.
ממשלת האחדות שהוקמה בחגיגות ביקשה לזרוע תקווה בתוך כל המהומה המצטברת, אבל בפועל התגלתה כממשלה מקרטעת שמדיניותה מגומגמת, אם בכלל קיימת. תקציב המדינה עדיין לא אושר, למרות המצב הכלכלי הקשה שבו שרויה המדינה, שיטוח העקומות של התחלואה והאבטלה עדיין לא צלח, והמאבקים הפוליטיים הכניעו בדרך כלל את ההיגיון הבריא.
איום הבחירות בפעם הרביעית אמנם ירד מהפרק, אך לא התפוגג סופית. הוא כאן ומרחף מעל ראשה של ממשלת האחדות הזאת כל פעם מחדש.
אבל למרות כל הרע שהיה, יש גם חלון קטן לאופטימיות. ועדת השרים לחקיקה אמנם התכנסה פעמים ספורות בלבד, אבל דנה בנושאים חשובים שאפשר וצריך לשנות. חוקים הנוגעים לאלימות במשפחה אושרו בוועדה ובקריאה טרומית, וגם הצעות צרכניות שמיטיבות עם האזרח עדיין נמצאות בקנה.
נותר רק לקוות שאחרי החגים יתחדש הכל, יתחדשו וישובו ימי החול. סתם ימי שגרה וחול.
