הריאיון עם אורי בנקי ועופר ארז
(צילום: אבי חי)
בימים אלה מלאו חמש שנים להירצחה של הנערה שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים. שירה, בת 15 במותה, נדקרה למוות על ידי ישי שליסל שנידון למאסר עולם. "אנחנו משתדלים מאוד מאוד להתעסק רוב הזמן במה שיש לנו ולא במה שאין לנו. ויש לנו הרבה מאוד - משפחה וחברים", אמר הבוקר (יום א') האב אורי בנקי בריאיון לאולפן ynet.
האב אורי סיפר הבוקר: "אני מרגיש שיש ערך למחיר שאני משלם כרגע מכיוון שהעמותה שהקמנו נמצאת בנקודה טובה לפרוץ קדימה. אנחנו עובדים ארבע שנים, מבססים את הפעילות והתוכניות שלנו, והיום אנחנו מרגישים שאפשר להגדיל את האימפקט של 'דרך שירה בנקי' על החברה הישראלית. לכן אנחנו נחשפים ומפרסמים את קמפיין גיוס ההמונים שלנו".
האב אמר עוד: "אנחנו חיים בעולם של וקטורים, תמיד יהיו וקטורים של שנאה, הסתה וכעס נוראי ושנאה נוראית. תמיד צריכים להיות הווקטורים של הבנה, מתינות וסבלנות. לכן, דברים משתנים לכל הכיוונים. היום הרחובות של ישראל לא שקטים ולא גרועים. אנחנו מנסים ומצליחים לייצר וקטור נגדי במפגשים שאנחנו עושים, בכך שאנו מביאים את הבשורה לכל פינה בחברה הישראלית. משתדלים לדבר עם כולם.
"אי אפשר להפסיק לכאוב, אבל אפשר לתפקד עם הכאב. בעבר השוויתי את זה, אולי בצורה לא מוצלחת, לכריתת איבר. כשמישהו מאבד רגל היא לא צומחת מחדש, אבל הוא שם פרוטזה והולך ואולי גם עושה ספורט. בלילה שהוא הולך לישון, הוא מוריד את הפרוטזה והולך לישון בלי רגל. הכאב לא נעלם, אנחנו מתרכזים בפעילות הציבורית ולא באובדן".
- אתם ירושלמים, וירושלים הפכה למוקד הפגנות ואלימות.
"המרחב הציבורי רווי באלימות ובזה אנו נאבקים - באלימות ובהסתה. אני לא נאבק למען אחדות דעה, אני חושב שריבוי דעות זה דבר הכרחי בחברה דמוקרטית וזה חלק מהחיים שלנו כאן, גם בגלל השוני וגם כי זה מאפיין חברה דמוקרטית שיש בה מקום להרבה מאוד דעות. אני חושב שזכות המחאה וההפגנה היא קדושה בחברה דמוקרטית. מנגד, בהסתה, שנאה ואלימות צריך להיאבק במלוא העוצמה עד חורמה".
במקביל, האגודה למען הלהט"ב בישראל עורכת השבוע את המיזם "גאווה בסלון", שבמסגרתו מתאפשר לציבור הרחב לשמוע ממקור ראשון על מאבק הקהילה הגאה. עופר ארז, הקצין הטרנסג'נדר הראשון בצה"ל שנוטל חלק במיזם, אמר היום: "אני חושב שאת השינוי בשטח אפשר להוביל בצורה מאוד אפקטיבית.
"בחוויה האישית שלי ראיתי את זה קורה ומתממש בעבודה המשותפת עם אורי והפעילויות החינוכיות של 'דרך שירה בנקי' ופעילויות חינוכיות של 'דרך שירה בנקי' וגם פעולות אחרות בתוך החברה הישראלית, שארגוני הקהילה הגאה יוזמים לאורך כל השנה".
- אנשים קולטים את השינוי שעשית?
"אני מאוד לא אוהב לחיות בסוד, אני עם התקופה הזאת סיימתי. בכל מקום שאני מגיע אליו, אם זה רלוונטי שאנשים סביב יכירו אותי, זה אחד מהדברים שהם יודעים עליי. לשמחתי הרבה זה לא רק מזל, זו גם זכות מאוד גדולה שבמקומות שאליהם אני מגיע ומספר את הסיפור האישי שלי, אז התגובות בסך הכול הן חיוביות.
"גם את התגובות הלא חיוביות אפשר לזהות שהן נובעות מבורות ומפחד. לכן, המפגשים הבלתי-אמצעיים, הסיפורים האישיים והחוויות האישיות - זה אחד הכלים הכי חזקים שיש לנו לעורר פה שיח שלא חייב להגיע להסכמה, אבל כן יגיע לאיזושהי מסוגלות שלנו לראות אחד את השני ולראות גם את השוני ולקבל אותו".
- האם במסגרת המיזם אתם מגיעים למקומות שההזמנה אליהם הפתיעו אתכם?
"התנאי של 'דרך שירה בנקי' להשתתף בפרויקט הזה הוא שהסלונים האלה יהיו בכל הארץ ושלא יתמקדו בצפון תל אביב. אחרת זה פחות מעניין. 'דרך שירה בנקי' עושה את כל הפעולות שלה על עיקרון של לא לדבר עם עצמנו. לכן האירועים יהיו בכל רחבי הארץ ובכל מקום שבו יש נכונות וסקרנות להבין שאנחנו חברה מאוד מאוד מגוונת.
"לכן אנו מאוד גאים בפרויקט הזה כי הוא לא מביא את הסלונים למקומות פשוטים. רואים אנשים חובשי כיפות, עם כיסוי ראש, אנשים שאולי חושבים שמצעד הגאווה לא צריך לקרות בירושלים, מתנגדים לזה, וזה בסדר גמור. אבל הם גם מוכנים ורוצים לשמוע את עמדת הצד השני, זה לא אומר שהם חייבים להסכים איתה - הם מבינים שהם חיים בחברה מגוונת".
