יונה אברושמי מודל 2020 כבר מלטף את ניצרת הרימון, יגאל עמיר הבא בודק כוונות ומזין מחסניות, ואיש לא עושה דבר. בפעם הבאה ההודעה הרשמית לא תכלול את המילה "בתדהמה". רצח פוליטי שיתרחש כאן בקרוב – של מפגין, או עיתונאי, או פוליטיקאי - לא יתפוס איש מופתע. בטח לא את מי שאחראים לו. חברה שאינה מפיקה לקחים, אל לה להיות מופתעת כשההיסטוריה חוזרת.
25 שנה חלפו מהערב שבו נורה ראש הממשלה יצחק רבין ואיתו נרצח גם הדבק הישראלי. מאז - חרף כל העצרות, הכינוסים, הדיונים, הכתבות והסרטים – מדינת ישראל לא עסקה באמת בשאלה איך לוודא שאירוע כזה לא יקרה שוב. ולכן הסיכוי שרצח פוליטי נוסף יתרחש בישראל בקרוב גדל מיום ליום.
העיסוק בכך אינו שיעור בהיסטוריה. הוא נחוץ לשרידותנו. הדבק של החברה הישראלית נחלש מאז וחלילה יעלם לתמיד. עובדה: מגפת הקורונה היא המשבר הראשון שלנו כחברה שלא יוצר את תחושת הביחד שהישראליות התאפיינה בה במלחמות ובאירועים טראגיים קודמים.
התעלמנו ממה שחשוב באמת. ועדת שמגר שחקרה את הרצח התחמקה מלעסוק בלב לִבה של הבעיה, הפוליטיקאים שוב ברחו מלקיחת אחריות על מה שקרה בעבר ומה שעלול להתרחש בעתיד. אנשי החינוך לא דנו בשבר בהיקף הנדרש ולא בחנו כיצד לקרב בין שני צדי המתרס בשסע החמור ביותר - השסע האידאולוגי.
בנימין נתניהו, מי שעמד בראש מחנה הימין ערב הרצח ונבחר לראשות הממשלה לאחריו, בחר גם הוא, מסיבות מובנות, לא להוביל תהליך אמיץ של הפקת לקחים
אנשי הצד הימני של המפה הפוליטית נמנעו מלעסוק ברצח בניסיון להרחיק את שאלת האחריות והאשמה, וחלקם ברחו להזיות הקונספירציה. אנשי השמאל העדיפו להתמקד במפגשי ערבים–יהודים כאילו "השלום" נרצח, במקום לפגוש את אחיהם מבית ולדון במה שבאמת נרצח. הביחד.
בנימין נתניהו, מי שעמד בראש מחנה הימין ערב הרצח ונבחר לראשות הממשלה לאחריו, בחר גם הוא, מסיבות מובנות, לא להוביל תהליך אמיץ של הפקת לקחים ובנייה מחודשת של היסודות שקרסו ומאז הוא ממשיך שלא לפעול לאיחוי ואיחוד החברה. להפך.
מה עושים? צריך להתחיל לבנות את המחנה והמכנה המשותף. חשוב לבנות הווה משותף וליצר מחשבות על עתיד משותף, אחרת יתכלה סופית הדבק המחבר בין הישראלים לבין הרצון המשותף לחיות בפיסת האדמה המורכבת הזו. הגיעה העת להוציא את ראשנו מהחול.
אסור להרים ידיים ולוותר. הגיעה העת שהרוב הדומם, הממלכתי, הדמוקרטי, המתון והמרכזי ייקח לידיו את המושכות ויפעל למען אחדות הציבור.
אם נצליח לאחות את מה שנסדק ומתפורר בהדרגה מאז אותו לילה, נצליח להתקיים כאומה אחת לאורך זמן. אם נפעל למען אותו הביחד, נזכה שוב להרגיש בני אותה אומה. רק אם נדגיש את עברנו המשותף, ונשכיל לבסס את עתידנו על ערכים משותפים, נצליח להתרומם מהשבר הגדול. הגיעה עת המעשה, לפעול לאחדות. אין יותר טעם להמתין לנבחרי הציבור שלאורך השנים עושים בעיקר את ההפך.
- דביר קריב, לשעבר איש החטיבה היהודית בשב"כ, ריכז את המודיעין בחקירת רצח רבין. כיום איש חינוך המרצה על רצח. מחבר הספר "יצחק: רצח רבין - הסיפור שלא סופר"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
