הנסיך פיליפ היה תוצר של עידן אחר, ומותו מסמל את תום העידן הזה. לבני מלוכה, בפרט לנסיך ובן לווייתה של המלכה, אין חלק ממשי בהחלטות שעושות היסטוריה. אבל הם מהווים סמל עבורה. פיליפ היה סמל של תקופה, של ממלכה ושל בית מלוכה. מותו הוא החזרה הגנרלית למותה של המלכה אליזבת השנייה, מוות שממנו בריטניה חוששת ואליו היא מתכוננת כבר שנים ארוכות.
קטעים מחייו של הנסיך פיליפ
(צילום: רויטרס)
פיליפ היה למעשה בן משפחת אצולה גרמנית בכל רמ"ח אבריו; משפחתו יובאה ליוון לאחר עצמאותה מהטורקים, שהרי כל מדינה בתחילת המאה ה-19 הייתה זקוקה לריבון, למונרך. בני המשפחה חונכו שהם יוונים, הולבשו בתלבושות יווניות, והילדים לעתים דיברו ביניהם את השפה – אבל ההורים שוחחו בגרמנית, וקבוצת ההתייחסות שלהם הייתה האצולה האירופית שנשלטה עוד מלפני המלכה ויקטוריה בידי דם כחול גרמני.
בכל אופן, פיליפ, פיליפוס כשמו המקורי, לא חווה את כל זה. משפחת המלוכה היוונית סולקה מיוון אחרי מלחמת העולם הראשונה; הבריטים נאלצו לשלוח משחתת צבאית להציל את אביו אנדרו ואמו הנסיכה אליס, שלימים תהיה חסידת אומות העולם. הוא עצמו הוברח בארגז תפוזים אל הספינה והפך להיות, במשך שנים רבות, בן אצולה עני; משופע בדם כחול וחסר בממון ובתואר אמיתי. פיל היווני, כפי שכינו אותו בלעג בפנימיות השונות.
אביו בזבז את הון המשפחה הדל בקזינו של מונטה קרלו, אמו הייתה חרשת וסבלה מסכיזופרניה בשלב מסוים. פיליפ נאלץ לדאוג לעצמו; דובר אנגלית, צרפתית, גרמנית ומעט יוונית הוא התגייס לצי הבריטי ולחם במלחמת העולם השנייה. כאשר הגיע בפעם הראשונה לארמון בלמורל, לעוד מפגש לא רשמי עם אליזבת הצעירה, ציינו אנשי החצר בלעג שהיה לו זוג נעליים אחד, עם חורים, והוא הגיע ללא פיג'מה או נעלי בית. האחראי המרכזי לשידוך ביניהם, מבלי שאליזבת הבינה זאת, היה דודו רב ההשפעה – הלורד מאונטבטן, שאת שמו אימץ פיליפ.
בבית המלוכה חששו מאוד מהשידוך, בין היתר בגלל הרקע הזר של החתן, ומשום שיורשת העצר הצעירה הייתה עתידה למלוך לבדה – ועל בעלה היה להסתגל לכך. הרבה מדברים על האנכרוניזם הטבוע במלוכה, ולרוב אלה הן אבחנות מדויקות. אך תרומה אחת לא ניתן לקחת משלטונה של אליזבת השנייה: הרגלת הציבור הבריטי, והעולמי, שיש גבר שצועד כמה צעדים אחרי אשתו ואיננו מקביל לה, וכל תפקידו ותכליתו הוא סיוע לרעייתו.
בשנות ה-50 של המאה העשרים זה היה עניין מהפכני, ומשפיל עבור פיליפ הצעיר. צופי "הכתר" ראו זאת, אבל התיאור מדויק למדי: פיליפ היה מתוסכל מכך שאפילו שם משפחתו לא יעבור לילדיו, מתוסכל מכך שהוא איננו שווה ערך למלכה ומלך בעצמו, וחשש שהוא יהפוך ל"אמבה מחורבנת" ובלתי חשובה בעליל. המילה "חשוב" אכן איננה יכולה לתאר אותו ואת התפקיד שביצע לאורך השנים, אך התרומה שלו איננה שנויה במחלוקת. ומצד שני, הוא היה שנוי במחלוקת בהחלט – ובצדק.
פיליפ הביא לבית המלוכה רוח אירונית, חצופה וגסת רוח. הייתה זו גסות רוח של מעמד עליון, אבל היא הסתירה מאחוריה, בעיקר, שעמום. בניגוד לתדמיתו החיצונית, הוא היה אדם קורא שהחזיק ספרייה אישית ענפה, והוא השקיע זמן נרחב מתוך 73 שנות הנישואין לאליזבת למטרות צדקה שאותן ליווה עשרות שנים. הוא הדגיש בפני ילדיו ואחרים את היותו אאוטסיידר למשפחה עצמה, ובגדול נהנה מהתדמית המרדנית שטיפח.
9 צפייה בגלריה
בביקור במקדש סיקי בלונדון, 2004. אמירות שנעות בין אי תקינות פוליטית ועד מבוכה דיפלומטית
(צילום: AP)
אבל בממלכה: מניחים זרים בלונדון למרות הגבלות הקורונה
(צילום: רויטרס )
ההתבטאויות שלו נעו בין אי תקינות פוליטית לגזענות מהוהה וישנה, עד למבוכה דיפלומטית ממש. לסטודנטים בריטים בסין הוא אמר פעם שאל להם להישאר שם זמן רב מדי, או שעיניהם יהפכו למלוכסנות. בביקור בדיקטטורה דרום אמריקנית הוא העיר שזה "מרענן" לבקר במדינה שאיננה נשלטת בידי עמה. "תצלם כבר את התמונה המזויינת", העיר לצלם שלקח לו זמן רב מדי.
וכמובן, איך אפשר בלי השאלה שלו למורה נהיגה בסקוטלנד – סקוטלנד, שאותה המשפחה אוהבת כל כך – "איך אתה מצליח לשמור שהנייטיבז לא ייגעו באלכוהול מספיק זמן כדי לעבור טסט?". אותנו זה יכול לשעשע היום, אבל עבור רבים פיליפ סימל ומסמל את הניתוק של משפחת המלוכה, את התנשאותה, את הדיכוי של אותם "נייטיבז". התחושה שעבור אנשים כמוהו – וכמו בנו אנדרו, שסיבך את הבן בשערורייה נוראה בגלל יחסיו עם הפדופיל ג'פרי אפשטיין – חלים חוקים אחרים. זה עניין מתמשך. פיליפ המשיך לנהוג גם בשנות ה-90 לחייו, עד שתאונת דרכים שבה בנס לא נהרג איש גרמה לכך שהכללים יחולו גם עליו.
הניחומים זורמים עכשיו למלכה אליזבת, ובצדק רב. עם כל מגרעותיו – הוא לא תמיד היה נאמן למלכה – פיליפ היה "הרוגע והבסיס שלה", כלשון ביוגרף אחד. הוא היה "טיפוס", במדינה שלא תמיד יודעת להעריך כאלה. המוות של אדם שהחל את דרכו מוברח לספינה יחד עם משפחת מלוכה מודחת וסיים את חייו במאה ה-21 בטירת ווינדזור הוא תחילת סופו של עידן. וזה מגיע בזמן משבר נורא למלוכה הבריטית, החמור ביותר מאז מותה של הנסיכה דיאנה.
