דקות ארוכות הוקדשו אתמול (יום ה׳) בסיום דיון קבינט הקורונה למסרים של אחדות ופיוס. אחרי אינספור ויכוחים על פתיחת המסחר, על אסטרטגיית יציאה מהסגר, כשכולם כבר חסרי סבלנות ורק רוצים לישון, התחילו בחצות הליל הדיבורים על הצורך בגיבוש, אחדות, קול ברור.
"כל ויכוח הכי קטן בינינו מנופח ומוגזם בתקשורת", אמר נתניהו. "בואו לא נעשה את זה".
נתניהו אתמול בכנסת, 25 שנה לרצח
אז מה פתאום פיוס ואחדות עכשיו? בשעה שלא מעבירים תקציב, שאיום הבחירות באוויר, שכל המינויים תקועים, שהכול מדשדש? את המדיניות ה"ממלכתית" החדשה הבליט לפני כשבועיים יו"ר הקואליציה מיקי זוהר, אחרי חודשים ארוכים שבהם חבט בארסיות בכחול לבן והתגרה בהם.
הקו של זוהר לא בא מהאוויר. גם נתניהו עובד בשבועות האחרונים חזק על שינוי, מתוך הבנה שבמציאות הפוליטית שבה אין לדעת מה יקרה מחר, עדיף להתכונן לכל תרחיש. הקו הממלכתי כביכול עלה לדיונים אצלו הרבה לפני שעלה במוחו של זוהר.
ברוב המקרים נתניהו לא מחפש עימותים עם כחול לבן, גם כשאפשר לייצר אותם וגם כשמתבקש להגיב. לאחרונה קיבל החלטה לעבוד על בידול שלו מגנץ בממשלה ובידול שלו מבנט ולפיד שיושבים באופוזיציה.
בשני ערוצים זה פועל. הראשון, מינימום עימותים וקו ממלכתי; השני - לאפשר לגנץ, לפיד ובנט להוביל את הקו המתירני, פתיחת המשק והחינוך, בשעה שהוא המבוגר האחראי, מיישם קו מחמיר ומבקש לחכות עם הפתיחה ולנהל אותה בזהירות ובהדרגה. כך, לשיטתו, כל הצלחה בירידת נתוני התחלואה תיזקף לזכותו ותחדד את יכולות הניהול שלו מולם.
להיות עצם בגרון
אירועי הקורונה שהצילו את נתניהו והותירו אותו ראש ממשלה הגיעו בדיוק בזמן הנכון עבורו אבל גלשו הרבה מעבר לזמן הכי לא נכון.
בבלפור יש לא מעט התייעצויות והתלבטות אמיתית לאחרונה איך מחשבים את הצעדים מכאן. בחוץ מנהלים את הקורונה, בפנים מנהלים את הסיכונים הפוליטיים. ובמילים פשוטות, מה המועד הטוב והנכון ביותר עבורו לבחירות.
האם יותר נכון לקחת את הסיכון בדצמבר או נכון לחכות למרץ? הבעיה העיקרית בדילמה הזאת היא שצריך לקבל החלטה כשהעתיד לא ידוע והאופק מעורפל. הקורונה, כמו שראש הממשלה נוהג להגיד, לא עובדת אצלו. לכך מצטרפת כידוע גם ההכרעה הגורלית בבחירות לנשיאות בארה"ב. בסביבת נתניהו יש הטוענים שבחירת ביידן תצנן את אווירת הבחירות.
ועם כל זאת יש צורך אחד שכן ברור לו: על ציר הזמן הזה עד נובמבר 2021 - מועד הרוטציה - נתניהו צריך להחזיר לעצמו את השלטון. הנחת העבודה שלו היא שלניהול משפטו הפלילי, הוא צריך להגיע כראש ממשלה. נקודה. לא חליפי, לא מ"מ. ראש ממשלה.
למה? כדי להמשיך להיות כביכול "עצם בגרונה של המערכת" ולהגדיל לעצמו את מרחב התמרון.
סביב מרחב התמרון שנתניהו מבקש לייצר, שני קירות סוגרים עליו - הקורונה מצד אחד והמשפט מצד שני. והמועדים מתנגשים ולא מתיישבים זה עם האינטרסים של זה.
המצב הפוליטי של נתניהו כבר אינו כשהיה. גם אם תתגלגל המערכת לבחירות, לראשונה הוא יוצא אליהן ללא גוש חוסם. במציאות אחרת, אפשר היה אולי לפתות את בנט בעסקה חלומית של ריצה בנפרד, ואז תמורת התמיכה בנתניהו יקבל כרטיס כניסה לליכוד (תוך מאמצי שכנוע שרק מהליכוד אפשר להגיע לראשות ממשלה).
אבל לתרחיש הזה ולהבטחות כאלה יש קשיים לא מבוטלים. כותרתם: מורשת גנץ. האיש שיותר מהכול הביא למערכת הפוליטית את ההבנה הפשוטה ואת השורה התחתונה הברורה: אי אפשר להיכנס לעסקה שנתניהו הוא צד לה. אי אפשר לעשות איתו עסקים. הבטחות על הקרח מול מציאות בשטח.
זאת גם הסיבה שבגללה יתקשה לקבץ סביבו את גוש הימין בחזרה. בינתיים, הוא מושך את הזמן, מנתח את הבחירה הנכונה עבורו מתוך כמה בחירות רעות שעומדות לרשותו.
