כשהלחימה בין אזרבייג'ן לארמניה סביב חבל נגורנו קרבאך התחדשה בשבוע שעבר, התקווה הראשונית הייתה שמדובר בעוד סדרה של תקריות-גבול כמו אלה שאירעו כמעט מדי שנה מאז הפסקת האש שהושגה בין הצדדים ב-1994. אבל נראה שהפעם סבב הלחימה יהיה ממושך ורחב הרבה יותר. נוסף על כך, לראשונה מאז התפרקות ברית המועצות מעורבות בו במישרין ובעקיפין גם המעצמות האזוריות רוסיה וטורקיה, ועובדה זו יוצרת מצב נפיץ במיוחד.
הלחימה בקווקז – סיקור נרחב ב-ynet:
• שבוע לחימה שני: "טילים לעומק אזרבייג'ן"
• לוחמים להשכרה: סורים בקרבות בקווקז
• המשחק המסוכן של ארדואן
• על מה נלחמים בנגורנו קרבאך? מדריך מקוצר
הרס בנגורנו קרבאך ותיעוד הירי הארמני
(צילום: רויטרס)
גם אם נניח שהעידן הקולוניאלי נשאר הרחק מאחורינו, הרי שתוצאותיו עדיין מהדהדות בקרבנו: סכסוכים שהתחילו לפני יותר ממאה שנה ממאנים להגיע לידי פתרון מוסכם, ולא רק במזרח התיכון. הסכסוך בין אזרבייג'ן לארמניה על נגורנו קרבאך הוא רק עוד סכסוך אחד בשורה ארוכה של סכסוכים שנוצרו והתעצמו, בין השאר, בשל גזירת גבולות לאומיים על-ידי מעצמה קולוניאלית כובשת.
ראשיתו של הסכסוך בנגורנו קרבאך עוד בתחילת המאה ה-20, אבל לשיאו הוא הגיע עם התפרקות ברית המועצות. כשזו התפרקה, היא התפרקה על-פי הגבולות האדמיניסטרטיביים של 15 הרפובליקות שהרכיבו אותה, גבולות ששורטטו על-ידי הממשל המרכזי.
על-פי חוקת ברית המועצות, לכל רפובליקה בברית הייתה הזכות החוקית לפרוש ממנה בעקבות משאל עם. זכות זו לא הייתה שמורה למחוזות האוטונומיים הרבים שהתקיימו בתוך הרפובליקות עצמן, אבל עם ההתפרקות היו כמה מחוזות אוטונומיים שבהם הייתה מודעות פוליטית ולאומית מפותחת יותר מבאחרים, ותושביהם טענו כי חוקי ברית המועצות כבר לא חלים עליהם וכי גם להם עומדת הזכות להכריז על עצמאות, בדומה לרפובליקות של הברית.
נגורנו קרבאך היה בין המחוזות הראשונים לעשות זאת, אך הוא לא היה היחיד. נוסף עליו ביקשו עצמאות גם אבחזיה, אג'אריה ודרום אוסטיה, שהיו אוטונומיות בתוך הרפובליקה הסובייטית של גרוזיה (גאורגיה); הרפובליקה האוטונומית הצ'צ'ן-אינגושית (צ'צ'ניה), שהייתה חלק מהפדרציה הרוסית; וטרנסדניסטריה, שהייתה חלק ממולדובה. מעניין לציין שבדומה לרפובליקות הברית, שכולן הכריזו על עצמאותן בגבולות שנקבעו להן בתקופה הקומוניסטית, כך גם כל האזורים הפורשים, שדרשו עצמאות ונלחמו עליה, הגדירו את עצמם בגבולות האוטונומיים שנקבעו להם לפני התפרקות ברית המועצות. אף לא אחד מהם העז לערער על כך, אף שבעצם המאבק על שימור הגבולות האלה הייתה סתירה פנימית.
חרם על משאל העם
בדומה למחוזות אוטונומיים אחרים בברית המועצות, גבולותיו המודרניים של נגורנו קרבאך הוגדרו החל משנות ה-20 של המאה ה-20 על-ידי השלטון הסובייטי, בו בזמן שנקבעו גבולותיהן הריבוניים של אזרבייג'ן ושל ארמניה. במסגרת זו הוגדר נגורנו קרבאך כמחוז אוטונומי בתוך הרפובליקה של אזרבייג'ן.
אף שלאורך המאה ה-20 שאפו פעילים ארמנים רבים לשנות הגדרה זו ולחבר את החבל, המיושב באוכלוסייה ארמנית משמעותית, אל הרפובליקה הסובייטית הארמנית השכנה, ניסיונותיהם לא צלחו, הן בשל אופוזיציה אזרית והן משום שלחבל לא היה גבול משותף עם ארמניה. ערב התפרקותה של ברית המועצות הייתה נגורנו קרבאך בין הישויות הפוליטיות הראשונות לחדש את דרישתן לעצמאות ולקיים משאל עם לשם כך. האזרים החרימו את המשאל, וההצעה להכריז על עצמאות עברה בו ברוב גדול.
בסוף שנות ה-80, על רקע דרישתם החוזרת ונשנית של הארמנים בנגורנו קרבאך לעצמאות והכרזתם בפועל על עצמאות ב-1991, התלהט המתח העדתי בין הארמנים לאזרים, והוא הוביל לפרוץ מלחמת אזרחים עקובה מדם, שמאוחר יותר, עם התפרקות ברית המועצות, הפכה למלחמה בין שתי רפובליקות. במלחמה זו נהרגו רבבות, ומאות אלפים איבדו את בתיהם והפכו לפליטים. ב-1994, ערב חתימת הסכם הפסקת האש הראשון בין אזרבייג'ן לארמניה, היו אלה יחידות הצבא הארמני שהצליחו לכבוש את שטחי החיץ שבין גבולן לשטח של נגורנו קרבאך, וכך לחבר את החבל לארצן.
מאז ועד העימות הנוכחי נשמר מצב של סטטוס-קוו יחסי, שבו הרפובליקה הלא מוכרת של נגורנו קרבאך מקיימת עצמאות דה-פקטו (אך אינה זוכה להכרה מצד שום מדינה, כולל ארמניה עצמה). תיווך בין-לאומי הביא את מנהיגי הרפובליקות לכמה סבבי שיחות, אך אלה לא הצליחו לגשר על הפערים. מאז, שניהם מאשימים זה את זה בהפרות חוזרות ונשנות של הסכם הפסקת האש, ובקו ההפרדה מתרחשות תקריות גבול תכופות.
מאנוור פאשה עד לנפט
סבב הלחימה הנוכחי פרץ ביום ראשון שעבר, וכעת, כשעבר יותר משבוע, נראה שהמערכה הזו תהיה שונה מהמערכות שהתחוללו סביב נגורנו קרבאך בשני העשורים האחרונים. מסתמן כי הצד האזרי ינסה הפעם למנף את הקרבות כדי לקדם תהליך שיביא שינוי מהותי.
עד לסבב הלחימה הזה הייתה רוסיה המדינה היחידה להתערב בסכסוכי המחוזות האוטונומיים הפורשים, וככל שנלחמה בניסיון הפרישה של צ'צ'ניה ממנה-עצמה, כך תמכה במישרין או בעקיפין בהגדרות העצמאות של אזורים פורשים אחרים. בהתאם לכך, בשני העשורים האחרונים של הסכסוך בנגורנו קרבאך תמכה מוסקבה בצד הארמני. כעת, באופן מפתיע-משהו, נכנס לסבב הלחימה הנוכחי שחקן חיצוני אחר, בדמותה של טורקיה.
תיעוד של צבא אזרבייג'ן מהקרבות בשבוע שעבר
לטורקיה מעורבות רבת-שנים באזור, עוד מהיותה האימפריה העות'מאנית. באביב 1918 היו אלה יחידות עת'מאניות בהנהגתו של איסמעיל אנוור פאשה (1922-1881) שלחמו כתף אל כתף נגד הארמנים על עצמאותה של אזרבייג'ן ולמען ייסודה של טוראן, כפי שהגה אותה אנוור פאשה בחזונו הפאן-טורקיסטי. עם התפרקות ברית המועצות הייתה טורקיה למדינה הראשונה המכירה בעצמאות אזרבייג'ן ומעניקה לה סיוע במלחמת האזרחים (שוב, נגד הארמנים). יתרה מכך, בעקבות המלחמה סגרה טורקיה את גבולה עם ארמניה, ובכך פגעה בה פגיעה כלכלית קשה. סגירת הגבול פגעה גם במחוזות טורקיים הסמוכים לגבול הארמני, ולמרות זאת, הגבול נשאר סגור עד לשנת 2009.
טורקיה ואזרבייג'ן מקיימות שותפויות כלכליות רבות ומגוונות. אחת מגולות הכותרת בשיתוף הפעולה הזה הייתה חנוכתו ב-2006 של קו הובלת הנפט באקו-טביליסי-צ'יחאן, שנועד להוביל נפט מן הים הכספי במסלול עוקף רוסיה. חנוכת הצינור, ובעקבותיו גם קו צינור גז טבעי מבאקו לטורקיה (כששניהם עוקפים את ארמניה), העצימה את התלות האזרית בטורקיה, אך גם הפכה את השתיים לשותפות אסטרטגיות. לאחרונה הפסיקה טורקיה לייבא גז מרוסיה, וכיום היא נשענת באופן בלעדי על הגז שמגיע מאזרבייג'ן.
14 צפייה בגלריה
טורקים מפגינים באיסטנבול לאות תמיכה באזרבייג'ן, על רקע הקרבות בנגורנו קרבאך
(צילום: AP)
שיתופי הפעולה בין השתיים אינם מסתכמים רק בתחום הכלכלי, אלא מקיפים תחומים רבים, בכלל זה שיתופי פעולה ביטחוניים. למרות הבדלים מהותיים במערכות הפוליטיות שלהן וביחסי הדת-מדינה בתוכן, שני המשטרים מתייחסים לעמיהם כקבוצה אתנית-תרבותית אחת המפוצלת בין שתי מדינות.
לאורך השנים תמכה טורקיה באופן מסורתי בצד של אזרבייג'ן בסכסוך, אך עד כה היא נמנעה מלהתערב בו באופן ישיר. לפי דיווחים ארמניים שהחלו להגיע מן השטח בימים הראשונים לסבב הלחימה הנוכחי, נראה שהפעם אנקרה אינה רק מחמשת ומאמנת את הצבא האזרי, אלא גם מספקת לו יועצים ומעבירה אליו אלפי שכירי חרב. יתר על כן, דובר הצבא הארמני טען בשבוע שעבר כי מטוס קרב טורקי הפיל מטוס קרב ארמני בשמי ארמניה. ערב פרוץ הקרבות נערך תרגיל צבאי גדול משותף לצבאות טורקיה ואזרבייג'ן בשטח האזרי, ולכן לא מופרך שיחידות מחיל האוויר הטורקי היו נוכחות אז בשטח אזרבייג'ן.
קווים אדומים לרוסים וטורקים
התערבותה הישירה של טורקיה בסבב הלחימה הנוכחי קשורה ודאי במיצובה כמעצמה צבאית מרכזית במזרח התיכון, והיא המשך לפעילותה הצבאית בסוריה. ההצטרפות ללחימה בנגורנו קרבאך נועדה לגייס בתוך טורקיה תמיכה ציבורית ב"מאבק ההיסטורי והצודק". נוסף על כך נועד צעד זה להגביר את הלחץ על ארמניה, וגם אם לא להביא להכרעה בשדה הקרב, לפחות להניע את התהליך שיוביל להסדר, תהליך שתקוע שנים כה רבות.
הקיפאון בסכסוך בנגורנו קרבאך וסגירת הגבול עם ארמניה מסיבים פגיעה כלכלית משמעותית למחוזות במזרח טורקיה. המשבר הכלכלי הנוכחי, ההתדרדרות המתמשכת בערך הלירה הטורקית (שאיבדה מחצית מערכה בשנה האחרונה) והקשיים הכלכליים במחוזות הפריפריה היו בוודאי גם הם בין השיקולים המרכזיים שהובילו את אנקרה להצטרף למערכה.
המעורבות המשמעותית של טורקיה במשבר וההצהרות הלוחמניות שהשמיע נשיאה, רג'פ טאיפ ארדואן, בדבר המשך הלחימה עד לשחרור אדמת אזרבייג'ן מהכיבוש הארמני, מציגות מציאות חדשה, שייתכן כי גם רוסיה תיאלץ להיגרר אליה כדי להגן על האינטרסים שלה באזור – ועל ארמניה. בשנים האחרונות ידעו הרוסים חיכוכים משמעותיים עם הטורקים בסוריה, והם הגיעו לשיא בהפלת המטוס הרוסי שם ב-2015 ורצח השגריר הרוסי באנקרה ב-2016. נראה כי גם הפעם, כמו אז, יידעו השתיים להגדיר קווים אדומים ולמצוא את הדרך שלא להגיע להסלמה שאין ממנה דרך חזרה.
בינתיים, בצל המעורבות הישירה של טורקיה בלחימה, פנו הארמנים אל המיעוטים היזידיים והכורדיים, שיש להם תפוצות רחבות יחסית בסוריה ובעיראק, בקריאה לאחד שורות ולהתגייס למלחמה בטורקים. עדיין לא ברור אם קריאה זו תיענה בחיוב, אך המסר עצמו בא לאותת לטורקיה שלא רק היא מסוגלת לערב כוחות זרים במלחמה.
ישראל, אזרבייג'ן – והחוב לארדואן
העובדה שזה שנים רבות ישראל מספקת נשק מתקדם לאזרבייג'ן, מקיימת איתה שיתוף פעולה ביטחוני רחב ורוכשת ממנה כמויות משמעותיות של נפט, הופכת את באקו לשותפה אסטרטגית של ירושלים. קשריה האמיצים של אזרבייג'ן עם טורקיה של ארדואן לא הצליחו בינתיים לפגוע בשותפות הזו, אבל ייתכן שלאור המעורבות הטורקית הישירה בסבב הלחימה הנוכחי יהיו לטורקיה דרישות פירעון כלפי האזרים, גם בתחום מדיניות החוץ.
בהשוואה לאזרים, לארמנים יש מעט מאוד מה להציע לישראל, והיחסים איתם זוכים לעדיפות נמוכה מצד ירושלים. רק לאחרונה שלחה ארמניה ארצה שגריר קבוע, ובשבוע שעבר הוא כבר נקרא בחזרה להתייעצויות בעקבות הסיוע לכאורה של ישראל לאזרבייג'ן בלחימה.
לאורך העשור האחרון השמיעו הארמנים לא פעם ביקורת על כך שישראל מחמשת את צבא אזרבייג'ן בנשק מתקדם. לטענת הדוברים הארמנים, לעם היהודי יש שותפות גורל היסטורית עם העם הארמני, ועל כן הם היו מצפים שמדינת ישראל תסייע להם, ולא תתמוך באויביהם.
בעבר חזינו לא פעם בשותפות אסטרטגיות, כמו איראן וטורקיה, שהופכות את עורן ונעשות ליריבות. כולי תקווה שאזרבייג'ן לא תהפוך למקרה נוסף בשרשרת הזו. בינתיים, יש סיבות רבות לכך שהדבר לא יתרחש. בינתיים.
